ברכת האילנות

הגמרא במסכת ברכות (דף מג עמוד ב) אומרת:
אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.
[תרגום: מי שיוצא בימות ניסן ורואה אילנות שמלבלבים, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.]

כך גם מובא בגמרא בראש השנה (דף יא עמוד א).

הרמב"ם הביא דין זה להלכה (הלכות ברכות פרק י הלכה יג):
הרואה בריות נאות ומתוקנות ביותר ואילנות טובות מברך שככה לו בעולמו, היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם.

וכך גם כתב השולחן ערוך (אורח חיים סימן רכו סעיף א):
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם.

על פניו מדובר בעוד אחת מברכות הראיה. כשם שאדם מברך על ראיית הים הגדול או על בריות נאות כך עליו לברך על לבלובי האילנות.

אך חכמי הקבלה הבינו שיש משמעות עמוקה המקשרת בין ברכה זו דווקא לחודש ניסן. דווקא הרב עוזי קלכהיים זצ"ל מבטא זאת באופן יפה (קישור):
לאחר חורף רטוב וסגרירי, אחרי ששבו העבים אחר הגשם, מתייצבת לפנינו חמה של ניסן. בזיו פניה המאירות והמחייכות ובקרניה החמות והמלטפות, מבשרת היא לנו על ימי האביב הקרבים ובאים. ולעומתה נענית האדמה ומתחממת ומוציאה צמחייה, ומתעטפים האילנות בלבושם האביבי הירוק, אחר שהיו מושלכים חשופים כל החורף לקור ולגשמים. ובתרועת אביב עונים האילנות, בפריחות ובריחות הממלאים חללו של עולם. גם אנו, כבני אדם, זוכים באותה עת לעדנה מיוחדת, ופינו מתמלא שירה, בברכת האילנות.

להבדלי תפיסה אלו יש מספר נפקא-מינות להלכה:
* האם יש לברך דווקא בניסן - אם מדובר בברכת הראיה, יש להסביר שהגמרא דיברה בהווה שרוב האילנות פורחות בניסן, אך אם אדם ראה אילן פורח לפני ניסן הוא יכול לברך. כך כתב לדוג' הריטב"א (ר"ה יא.):
ויומי ניסן לאו דוקא אלא כל מקום ומקום לפי מה שהוא מלבלבי.
כך גם פוסקים הלכה לתושבי חצי כדור הארץ הדרומי. אך לפי חכמי הקבלה יש לברך דווקא בניסן.
* מספר עצים - לפי חכמי הקבלה יש עניין לטור דווקא אחרי עצים שיעשו רושם בנפשו של האדם, ויש לברך בדווקא על שני עצים, אך לפי הנגלה אין צורך לדייק בכך. כך גם חכמי הקבלה העדיפו לצאת מן העיר למקום שנפשו של האדם מתרחבת ותלו דברים בדברי הגמרא "האי מאן דנפק".
* ברכה בשבת - כך כותב הכף-החיים (סי' רכו אות ד):
בשבת ויו"ט אין לברך ברכת האילנות שמא יטלטל האילנות או יקח בידו הפרחים להריח בהם או שמא יתלוש. ונראה לדברי המקובלים שכתבו שע"י ברכה זו מברר ניצוצי הקדושה מן הצומח יש עוד איסור נוסף דבורר וע"כ אסור לברך ברכה זו בשבת ויו"ט. וכן עמא דבר.
אך מצינו גדולים שכן ברכו בשבת. כך מובא שהג"ר שלמה זלמן אוירבך לא היה נמנע מלברך בשבת ומובא שהאדר"ת היה מקפיד לברך בשבת כדי להשלים למאה ברכות (פרטים אלו הובאו בספר פסקי תשובות).
* מניין וטקס - לפי חכמי הנגלה אין בסדר ברכת האילנות יותר מברכה של כמה מילים. לדעת חכמי הנסתר יש לעשות זאת בליווי אמירת לשם ייחוד, פרקי תהילים, פתח אליהו, קדיש ובמניין.

נסיים חלק זה בדבריו של ערוך השלחן (או"ח סי' רכו סע' א):
כלומר שנותן שבח והודאה להשי"ת שברא בשביל האדם אפילו דברים שאין בהם הכרחיות לחיי האדם כמו פרי אילנות ולכן אין מברכים ברכה זו על זרעים וירקות דאלו הם כהכרחיות ולא כן הפירות.

לעניין נוסח הברכה, ראו הדברים שהבאנו כאן בשם ר' אליהו לוין, ור' יעקב לוינגר שלח לי שהנוסח הנכון הוא כזה (ודבריו מתאימים לדברי ר' אליהו):
בָּרוּך אַתָּה יְיָ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסַּר (בסידורי הספרדים חלופה תקינה: חִסֵּר) בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.

לקראת ראש-חדש ניסן: על נוסח ברכת האילנות

ר' אליהו לוין מירושלים שלח לי את הקטע הבא על נוסח ברכת האילנות שנוהגים לברך בימי ניסן.

בהתקרב ימי ניסן שבהם מברכים על האילנות, ראיתי לעורר על שיבוש גס שנכנס לכמה סידורים.
בנוסח הברכה כתוב בגמ' ברכות דף מג ב: אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.
וכן ברמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה יג: היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם.
וכן בטור, אורח חיים סימן רכו: היוצא בימות ניסן ורואה אילנות שמוציאין פרח אומר בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם ואם איחר לברך עד אחר שגדלו פירות לא יברך עוד:
וכן בשולחן ערוך אורח חיים סימן רכו סעיף א: היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם.
הצד השוה שבהם (וכן ברי"ף ברא"ש וברבנו ירוחם וכו') שכולם גורסים שלא חיסר בעולמו "כְלוּם". אין שום גירסא החל מהתלמוד עד לשולחן ערוך שגורס "דבר".
על נוסח זה שאין עליו עוררין קפץ רוגזם של ר' זלמן הֶנֶה שעשה בסידור כבתוך שלו ושינה ממטבע חז"ל, ושל המסכיל יצחק סטנוב. וכיון שלפי דעתם הרעועה לשון הברכות "יותר מיושבת" לפי לשון המקרא, הנה החליף את המלה "כלום" במלה "דבר". למרבה הצער שיבוש זה שנסתר מחז"ל והפוסקים חדר להרבה סידורים, ואף גם זאת, ישנם יהודים יקרים שברצונם לזכות את הרבים הם תולים על פתח גינתם שלט עם הברכה הזו, וחלקם נכשלים בנוסח המשובש!
וסטאנוב "תיקן" את לשון חז"ל מ"אילנות טובות" ל"אילנות טובים", אף שכלל לא בטוח שבלשון חז"ל "אילן" הוא לשון זכר.
בכל המקורות חוץ מגרסתנו בגמ' כתוב לֵיהָנוֹת בי' אחרי הל', כלומר בניקוד צירי (בבנין נפעל). גם בזה השתבשו אותם סידורים ומנקדים: לְהַנּוֹת ה' פתוחה (בנין פיעל), גם בגרסתנו בגמ' מוכח לא כשיבוש זה. כי "להתנאות בהם" פרושו שבני אדם נהנים אבל לא שהעצים באופן פעיל מהנים בני אדם.
ולסיכום: שלא חיסר בעולמו "כלום" כנוסח קדמונינו, ולא "דבר" כנוסח המסכילים; טובות בדווקא ולא טובים; לֵיהָנוֹת (ל' בצירי וה' בקמץ) ולא לְהַנּוֹת (ל' בשוא וה' פתוחה).