סיכוי טוב שלולא הפוסט של הרב שמואל אריאל כלל לא הייתי שומע על הספר של פרופ' שלום צדיק, "קריאה לתחייתה של הפילוסופיה הדתית", קל וחומר שלא הייתי מקדיש זמן לקריאתו. גם לאחר הפוסט, לא בער בי הצורך לקוראו. אלא שכמה שבועות לאחר אותו פוסט מדובר יצאתי מבית הכנסת לאחר תפילת שבת בבוקר ובחצר עמדו כמה אנשים שדיברו על הפוסט ההוא. כשהתקרבתי אליהם הם שאלו אותי אם אני יודע במה המדובר, אמרתי שראיתי את הפוסט אך שאינני מכיר את הספר (אם כי שמו של המחבר כן ידוע לי). גם הם לא קראו את הספר. אחד מהם אמר לי: אני חושב שיהיה נחמד אם תייחד לנושא הזה איזה שיעור. אודה, שעד עכשיו אינני בטוח מהו "הנושא הזה". כך או כך, אותה שיחה כן דירבנה אותי להשיג את הספר ולראות במה המדובר.
ובכן, המחבר מבקש להחיות את מה שהוא קורא לו "הפילוסופיה הדתית", אותו הוא מגדיר כהבנה שיש סיבות פילוסופיות להיות דתי, ויש סיבות דתיות להיות פילוסוף. לדבריו, למעט כמה יחידי סגולה, אין כיום כאלה שהם פילוסופים דתיים (עפ"י ההגדרה הנ"ל). החברה החילונית לא מבינה או לא מודה שיש סיבות פילוסופיות להיות דתי. החברה הדתית שמרנית לא מסכימה שיש סיבות דתיות להיות פילוסוף, ואף נוטה אחרי הקבלה המנוגדת ליסודות הפילוסופיה הדתית. החברה הדתית ליברלית מעדיפה לקרוץ לעבר החברה החילונית ולדחות את המשמעות של להיות דתי כי ההבנה הפילוסופית מחייבת זאת.
אך מהו אותו אמונה דתית אותה מחייבת הפילוסופיה?
האלמנטים של האמונה הדתית עליהם חוזר המחבר הם: דחיית האמונה בעל-טבעי, אי אמונה בשכר ועונש, אמונה בא-ל לא פרסונלי. למי שמקבל את העקרונות הללו מכח הבנתו הפילוסופית (העקרון שאפשר להטיל ספק בכל דבר), קורא המחבר: פילוסוף-דתי-רדיקלי.
להבנת המחבר, הרמב"ם היה פילוסוף-דתי-רדיקלי.
לדידו של המחבר, הפילוסופיה אינה גוזרת רק את האמונות שנקטנו לעיל, אלא אף את החשיבות שבאימוץ אורח החיים הדתי, של קיום מצוות ושל חיי המשפחה השמרניים. כלומר, המחבר רואה כמקשה אחת, או כנגזרת מחייבת, הן את שמירת המצוות הטכנית, והן את הפועל היוצא מאותה שמירת מצוות: חיי קהילה כמקובל בחברה הדתית, נישואין בגיל צעיר יחסית ומספר ילדים מעל הממוצע. לדבריו, מי שיתבונן בנושא בודאי יסיק שטוב לאדם לאמץ את מכלול החיים הדתיים, כדי לזכות בחיי משפחה וקהילה מבורכים, מאשר לחיות אורח חיים ליברלי (ולהפוך למשהו שאפשר לכנות באופן כוללני: childless cat lady).
אם אסכם עד כה: טענת המחבר היא שייטיב עם כל המגזרים אם יקבלו עליהם את עקרונות הפילוסופיה הדתית: השמרנים יוכלו להאמין בדברים אמיתיים, ולא באמונות תפלות. הדתיים הליברליים גם יאמינו באמונות נכונות, בניגוד לאמונות התפילות (אמונה, שכיום הם חולקים עם הדתיים השמרנים) וגם יאמצו אורח חיים שמרני יותר ששכרו בצידו. החילונים הליברליים גם כן יאמצו אורח חיים שמרני יותר ויראו בזה ברכה. בנוסף, אם מאמצים את עקרונות הפילוסופיה הדתית הרי שמספר הנושרים/דתל"שים ירד פלאים, כי לרובם אין בעיה עם עקרונות הפילוסופיה הדתית, אלא עם עקרונות היהדות השמרנית.
אני מקווה שעד כה הצגתי את דבריו של המחבר בקיצור אך בנאמנות. אנסה כעת לבקר את הדברים.
1. עקרונות האמונה של הפילוסופיה הדתית הרדיקלית - המחבר אינו מאריך להסביר, ואף לא מסביר בקיצור, למה בדיוק הוא מתכוין כשהוא כותב כנגד האמונה בעל-טבעי. האם הכוונה שאין שום סיבה להאמין לניסים שחולל לכאורה הבבא-סאלי, או שגם לא היו בפועל מכות מצרים, קריעת ים סוף, ואמנו שרה לא ילדה בגיל 90 שנה? כנ"ל לגבי האמונה בא-ל לא פרסונלי - מה זה כולל, ומה לא נכלל באותו חוסר פרסונליות?
2. כהמשך לנקודה הקודמת, המחבר טוען שאלו דעות הרמב"ם. אמירה כזאת טומנת בחובה לא מעט הנחות יסוד (שדעת הרמב"ם האמיתית נמצאת במורה ולא ביד החזקה, ועוד). אני לא משוכנע שהנחות יסוד אלו נכונות. זאת ועוד, אישית אני מסכים עם הרב מיכאל אברהם, שהדיון מה סבר הרמב"ם הוא פחות חשוב בענייני אמונות ודעות, והדיון החשוב יותר הוא מה נכון ומה אינו נכון. אחת הנקודות החוזרות בדבריו של המחבר כנגד הקבלה הוא שהתפיסה של עשר ספירות, או של "ייחוד קוב"ה ושכינתיה" סותרים את עיקר האמונה של אחדות הא-ל. אך מי קבע שאחדות הא-ל, במובן הסותר את תפיסת עשר הספירות, הוא עיקר אמונה? מה הבעיה שמישהו יאמץ את התפיסה הקבלית הזאת? האם אנשים נהיים דתל"שים בגלל עשר הספירות?
3. אם הזכרנו את הרב מיכאל אברהם, הרי שטענתו של המחבר שהצגת תיאולוגיה רזה (שהמחבר רואה את הפילוסופיה הדתית הרדיקלית, כמסגרת הנאותה לאותה תיאולוגיה רזה) היא חשובה לנוכח אתגר של האדם המאמין בעולם המודרני, מזכירה מאד את עיקר טענתו של הרב מיכאל אברהם בטרילוגיה שלו (את הביטוי "תיאולוגיה רזה" שאלתי משם). אני חושב שהטענה היא נכונה. אני גם חושב שהיא מוצגת באופן יותר משכנע וסדיר בספריו של הרב מיכאל אברהם, אך אבין את מי שיעדיף לקרוא את 250 העמודים של הספר הזה, על פני 2000 העמודים של הרב מיכאל אברהם. באופן כללי, מוזר בעיני לטעון מחד שהפילוסוף תפקידו לחקור אם אמונותיו נכונות, ומאידך לא להעלות את אותן ספקות על העקרונות שהרמב"ם עצמו בחר להאמין בהם.
4. הקפיצה שהמחבר מבצע מעקרונות אמונה פילוסופיים-רדיקלים, לכך שהפילוסופיה מחייבת אימוץ של קיום מצוות על מנת להשיג את הטובה הגדולה של חיי משפחה (במובן השמרני) - אינה משכנעת בעיני. ראשית, מכיוון שאין קהילות פילוסופיות דתיות, איננו יודעים כיצד ייראו חיי הקהילה והמשפחה בקהילות שיאמצו את עקרונות הפילוסופיה הדתית. הדבר היחיד שאנחנו יודעים הוא כיצד נראים קהילות ומשפחות בחברה שאימצה את הדת במובן השמרני שלו. זה גובל בחוסר יושרה לטעון שצריך לאמץ אורח חיים דתי, אך שונה מעקרונות החיים הדתיים השמרנים כפי שאנחנו רואים סביבנו, ולצפות שנגיע לאותה תוצאה כמו שמגיעים הדתיים השמרניים.
5. המחבר טוען שמרבית (או לפחות רבים מקרב) בני האדם יסכימו שעדיף חיי משפחה שמרניים מאשר חוסר חיי משפחה ליברליים. אני לחלוטין לא משוכנע שההכללה הזאת נכונה. אני לדוגמא מסתכל על החברה החרדית, על מאפיניה השונים הקשורים לשידוכין, וחיי משפחה, ואני די משוכנע שזה לא דרך חיים שהייתי מעוניין בו.
6. יש כמה מקומות במהלך הספר שהמחבר מבקש לטעון שהטענות שלו לגבי אמונה ואורח חיים דתי שמרני, הינן נכונות לא רק לגבי המגזרים השונים בקרב היהודים בארץ, אלא גם ליהודים בחו"ל ואף לבני דתות אחרות. הטענות הללו לענ"ד חסרות בסיס. קשה לראות כיצד ניתן להקיש מהדת היהודית הדוגלת בקיום מצוות לדת הפרוטסטנטית שויתרה על קיום מצוות. אם רוצים לטעון את טענתו הרחבה של המחבר יש צורך לבסס אותה באופן רציני ולדון בכל חברה ודת בפני עצמה ולראות מה ניתן להקיש מאחת לשניה ומה לא.
7. אינני מקבל את טענתו של המחבר על כך שימי הביניים היתה תקופה של פלורליזם מחשבתי. זה שלאורך מאות שנים, בארצות שונות, חיו הוגים שהחזיקו בדעות שונות והפוכות, אינו מוכיח שדעות שונות היו מקובלות בקרב הקהילות היהודיות. יותר סביר להניח שהמון העם החזיקו בדעות הקרובות לאמונות השמרניות של היום, ורק מספר הוגים מצומצם העמיק חקר ביסודות האמונה והדת, וכל אחד מהם חשב שהשני הוא כופר או לפחות טועה.
8. אחזור לתחילת דבריי: הפוסט של הרב שמואל אריאל.הרב שמואל אריאל האריך לתקוף את המחבר אודות אמונותיו הדתיות. אמונות אלו, גם אם מוצאות את מקומן בספר, הינם חלק קטן ודי זניח מהמהלך של המחבר בספר הזה. אין בכל הספר מהלכים או דיונים תיאולוגים, אלא רק הנחות תיאולוגיות.