ביום החמישי לבריאה ברא אלהים את הדגים ואת העופות, ולאחר בריאתם הוא ברך אותם (בראשית פרק א):
(כב) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:
רש"י מסביר שלאלו נדרשת ברכה משום שהם ניצודים, אך אם כן יש לצפות שתהיה ברכה גם לחיות הארץ שנבראו ביום השישי. לאלו, מסביר רש"י אין ברכה, משום שהנחש נברא בתוכם:
"ויברך אותם - לפי שמחסרים אותן וצדין מהם ואוכלין אותם הוצרכו לברכה. ואף החיות הוצרכו לברכה, אלא מפני הנחש שעתיד לקללה, לכך לא ברכן, שלא יהא הוא בכלל:"
כלומר, לדברי רש"י נאמרה ברכה רק לברואים ביום החמישי, ולאדם שנברא ביום השישי.
מעניין, שנכדו של רש"י, הרשב"ם, כתב קצת אחרת (רשב"ם בראשית פרק א פסוק כב):
"ויברך אותם אלהים - בכל מיני חיים תמצא שבירכן, בדגים ובעופות באדם ובהמה וחיה:"
על דבריו אלו העירו בחומש תורת-חיים שהם צריכים עיון "כי לא נזכרה ברכה בבהמה וחיה ראה רש"י כאן":
לכאורה, המחלוקת בין רש"י לרשב"ם היא בהבנת הפסוקים של היום השישי:
רש"י הבין שהמילים "ויברך אותם אלהים" שבפסוק כח נסובים רק על הנאמר בפסוק כז, בריאת האדם.(כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה