"השקעות כשרות" - ריבית

ראה גם: "השקעות כשרות" - רכישת מניות בחברה העושה איסורים

כהקדמה לרשימה הזאת מומלץ מאד לקרוא (לפחות) את החלק הראשון של הערך העוסק בהיתר עיסקא באתר דעת, כדי להבין את המשמעות של היתר עיסקא.

בטור קודם בנושא השקעות דנו בנושא רכישת מניות בחברות. כשאדם רוכש מניות הוא הופך להיות חלק מבעליו של החברה, או לפחות להיות שותף ברווחיה ובהפסדיה. אם החברה תרויח - הוא ירויח, ואם החברה תפסיד - הוא יפסיד. באופן זה אין כלל בעיה של איסור ריבית. הוא אינו מלוה כסף לחברה, אלא משקיע את כספו, ולכן גם שותף להפסדים עתידיים, אם יהיו.

לעומת זאת ישנם אפיקי השקעה בהם המשקיע מלוה את כספו לחברות גדולות, והחברות מתחייבות להחזיר לו את כספו כעבור זמן נקוב בתוספת ריבית. כאן ישנה הלואה בריבית.
האם הדבר מותר עפ"י ההלכה?

בטרם ניכנס לעצם השאלה, נראה שראוי להזכיר את דבריו הנוקבים של החלקת-יעקב בנוגע לאיסור ריבית (שו"ת חלקת יעקב יורה דעה סימן סג):

הראתיך לדעת שמצוה גדולה לחפש עצות להקל על פי דעת השו"ע והפוסקים, על המסחר הנהוג שלא יהי' מסובך באיסור רבית וא"ר [=ואבק ריבית]. ואף גם לפעמים כשנאלצים להיכנס בפירצה דחוקה ולסמוך על הפוסקים המקילים, וכמובן לפי כללי ההוראה - וזה התנצלותי כלפי המבקרים, שכמה פעמים בקונטרס הלזה חפשתי וסמכתי על דעת מקילין. כמה חרדו ורעשו הרבנים הגאונים שבכל דור להקל בתקנות עגונות להתיר אשה מכבלי העיגון, דבר הנוגע רק ליחידה, ואינה מצווה על פו"ר וגם לא על מצות שבת, עי' בי"ש רסי' א', רק משום דטב למיתב טן דו וכו', על אחת כמה וכמה בדבר הנוגע להכלל וחיי בני אדם תלויים בזה, עי' טו"ז יו"ד סי' רצ"ד לענין שתיית שכר שעורים של חדש. מצוה על כל רב ומורה ת"ח וצורב, לחתור חתירות ולמצא עצות עפ"י דרכי התורה וכללי ההוראה, להקל על המסחר שלא יהי' יושבת ומסובך באיסור רבית החמור - והשי"ת יצילנו משגיאות ויאר עינינו בתוה"ק.

אינני יודע אם דברים אלו היו לנגד עיניו של הרב משה פיינשטיין כשהוא כתב את תשובותיו בנוגע להלוואות לבנקים, אך נראה שניתן לומר שהוא הלך בדרך זו.
הרב משה פיינשטיין חידש שהלואה לתאגיד אינה בגדר איסור הלואה בריבית שאסרה התורה (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן סב - וראה גם סימן סג):

והנה אם הלוה הוא קארפאריישאן שגוף האנשים חברי הקארפאריישאן אין חייבין כלום ואין על גופם שום חיוב ושעבוד ולא מצות פריעת חוב כמו שיש למלוה שנאמר בהו איסור ריבית שאף אם הוא עני ואין לו הוא חייב בדין פרעון החוב ומחוייב להשיג מעות מדין התורה ולפרוע החוב אבל בקארפאריישאן שהם אין חייבין כלום נמצא שאין כאן לוה כלל אלא הביזנעס הוא הלוה שאינו שייך לחיובים, מסתבר דלא נאמר ע"ז איסור ריבית אבל שייך זה רק כשהלוה הוא קארפאריישאן אבל כשהלוה הוא סתם אדם שהוא חייב בשעבוד הגוף אף שהמלוה הוא קארפאריישאן יש בזה איסור ריבית. 

לדבריו, אם לא מתקיים שיש ללוה שעבוד הגוף למלוה, אזי לא נאמר על זה איסור ריבית, וההלואה מותרת.

[כדאי לציין שבמאמר של הרב נתן דרייפוס שהתפרסם בתחומין יד בנושא "דיני ריבית בראי הכלכלה המודרנית" מצויין (בהערה 15) הרב צבי פסח פרנק כמי שאומר שגם בהלוואה לחברה בע"מ יש איסור ריבית מהתורה, אך בפועל כשמדובר ב"בנק ממשלתי" הרב פרנק כותב דברים די דומים לדבריו של האג"מ, וזאת משום שאין מישהו פרטי שהכספים מגיעים אליו. לכאורה בכל חברה ציבורית הדין יהיה שווה. הנה דבריו (שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קכו):

אולם בבנק הממשלתי יש מקום לומר דאין צריכין להיתר עיסקא, ואינו דומה לסתם בנק של איזה חברה שהיא, דשם עכ"פ יש בעלים מסוימים על כספי הבנק והרבית בא מיד הלוה ליד המלוה - בעל המעות - אבל בבנק הממשלתי אין לשום יחיד זכות בעלות על עצם הממון. ומעין דוגמא לזה נראה מדברי שו"ת מהרי"ט (יור"ד סי' מה) הו"ד במל"מ סוף פ"ד מהל' מלוה ולוה ד"ה ודע וז"ל: ובמעות שהוקדשו על מנת שיהא הקרן קיים לעולם ומהפירות יעשו מהם צדקה דאליבא דכו"ע מותר להלוותן ברבית משום דהני עניים לאו בעלי הממון מיקרי כיון שאין להם בגוף הקרן כלום ואינם זוכים אלא בפירות העתידים לבוא אחר שיבואו לעולם, והפקיד שהופקד להשגיח בזה לאו שלוחו של בעל המעות אלא לזכות העניים הוא משגיח, ואילו אמר ללוה אני נותן לך מנה של פלוני שילוה לך ותתן לי כ' דינרים היה מותר כו' לא אסרה תורה רק מלוה למלוה, עכ"ל. וכאן נמי בכספי הבנק הממשלתי אין מי שיש לו זכות בעלות על הכסף וגם הרבית אין זוכה בהם שום אדם פרטי, מכש"כ שאין זה רבית הבאה מלוה למלוה, ואין בכה"ג איסור רבית. ]

על דרכו של האגרות משה חלק הרב שלמה זלמן אוירבך בשו"ת מנחת שלמה (שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן כח):

ועתה נחזור לשאלתנו, מבואר בשו"ע סי' קע"ג סעיף י' "אסור לקנות פרי הפרדס קודם שיגמור ויתבשל מפני שזה שמוכר עתה בעשר הוא פרי ששוה עשרים כשיגמר נמצאת התוספת בשביל ההקפה", וכן דעת התוס' בדף ס"ד ע"א באומר לחברו מה שעזי חולבות מכור לך דאסור בכה"ג שמזלזל הרבה בגלל הקדמת המעות, אלמא דאע"ג דליכא כלל שום שעבוד וחובת הגוף על המוכר להחזיר ללוקח את מעותיו אם יהיה תיוהא, ואחריות הפרעון מוגבלת רק מפירות הפרדס בלבד אפי"ה חשיב רבית דרבנן ואסור, ואף להנך שפירשו דמיירי כשלא יצאו עדיין הפירות ולא חשיב זבינא משום דהו"ל דשלב"ל, מ"מ פשוט וגם מבואר שאף בכה"ג שמפורש התנה המוכר שאף אם יחזור הלוקח מ"מ לא יהי' לו פרעון אלא מהפרדס בלבד אפי"ה אסור, ומצינן נמי בגיטין דף ל' ע"א במלוה מעות את הכהן ולוי דפוסק עמהם כשער הזול ואין בו משום רבית, "כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי אין בו משום רבית", והקשו ע"ז בתוס' דמ"ש מפרדיסא דאע"ג דאית ביה תיוהא ואפי"ה אסור, ותרצו דרק התם התירו משום תקנת כהן, וכיון שכן נראה דה"ה נמי בנד"ד אף על גב שאם יגנב או ישרף כל ההון של הבנק אין שום חיוב ושעבוד הגוף על בעלי המניות לשלם את החובות, אפי"ה נראה לכאורה דקל וחומר הוא מכל הנ"ל דאע"ג שהוא דרך זבינא ואפי"ה אסור כ"ש הכא שהוא הלואה ממש.

הגרש"ז מביא מקרה בו מפורש שיש איסור ריבית דרבנן, אע"פ שאין בו שום שיעבוד נפשי של הצד הלווה. לכן, הוא מסיק שגם בהלוואה לבנקים ולחברות בע"מ יש איסור ריבית דרבנן.

עדכון:
הרב אשר וייס כתב בנושא מעמדן ההלכתי של חברות בע"מ שני סימנים בשו"ת מנחת-אשר, ומהם הוכן מאמר שהתפרסם בתחומין לג בנושא. בדבריו הוא מקשה על האגרות-משה, שטען שאין איסור להלוות לעסק משום שאתה מלווה ל"ביזנעס" ולא ליהודי, אך יש איסור ללוות מעסק שכן הלווה משעבד את נפשו לחוב. כך כותב הרב אשר וייס:

ונתקשיתי להבין למה כשהחברה לווה אומרים שאין כאן לוה כלל אלא ״הביזנעס הוא הלווה״, ולא אמרינן כן כשהחברה מלווה. דהלא ניתן לומר גם כן - כיוון שאין בעלי החברה מחויבים אישית באחריותה, ״הביזנעס הוא המלווה״.

למסקנה, סובר הרב אשר וייס, שחברה בע"מ הינה ישות הלכתית-משפטית נפרדת שאינה מחויבת במצוות. לכן, אין על חברה בע"מ כלל איסורי ריבית. עם זאת, בדבריו הוא גם שם גבול ברור, היכן נאמר שמשהו אסור גם על חברה בע"מ:

סוף דבר, לענ״ד החברה היא בעלים על עצמה, כמבואר. ומשום כך נראה שבכל הנוגע לאיסור גנבה וגזלה וכדומה, שהן מצוות שכליות שבין אדם לחברו, ודאי פשוט שמצוות אלה מוטלות אף על חברה - אסור לה לגנוב ואסור לגנוב ממנה. דברור ופשוט שגם גוף זה, שיש בו מקבלי החלטות בעלי בחירה, צריך להתנהג בדרכי הצדק והיושר, שהרי העולם עומד על האמת ועל הדין ועל השלום. ועוד, דהלא אף הגוזל בגרמא, והחולק עם הגנב ונהנה מממון גזילה - חטא בידו. אך בכל הנוגע לאיסורי תורה שאינם אלא גזרת הכתוב, כחמץ בפסח, שבת וריבית וכד׳ - אין איסור בכספי חברה מעיקר הדין.

את דברי אני מבקש לסיים עם דברים שכתב לאחרונה הרב דני וולף, ר"מ בישיבת הר-עציון, בעמוד הפייסבוק שלו: