יום שני, 9 בספטמבר 2013

דתי וחילוני - צדיק ורשע? - המשך

לפני כשנה פרסמנו את הרשימה "דתי וחילוני - צדיק ורשע?", בה הבאנו את הדברים הבאים מהרב אהרן ליכטנשטיין (מבקשי פניך עמ' 152):
אמנם איני גורס את מה שלפעמים חלק מעמיתיי גורסים ואומרים: שמע, אין אף אחד מושלם. אנחנו לא נזהרים בזה, והם לא נזהרים בזה. הם לא שומרים שבת, אנחנו איננו זהירים בדברים אחרים. את הגישה הזאת אינני גורס. נכון שאין אף אחד מושלם, אבל מה חסר, כמה חסר, ואם הניסיונות לתקן הם ניסיונות של ממש - בודאי שזה משמעותי ביותר.
מצאתי לאחרונה דברים ברוח אחרת בספר "האיש על העדה", שאני קורא בימים אלה, על הרב שאר-ישוב כהן. הנה ציטוט מהרב כהן (עמ' 61): 
אם יש אהבה אמיתית, הלב מרגיש. האהבה מקרבת. חשוב מאד, שאדם חילוני ירגיש, שלא מתנשאים עליו. בהטפה יש התנשאות מסוימת, באהבה - אין! אדם חילוני, שמגיע לבית הכנסת - מצווה לקרב ולאהוב אותו: צריך לחשוב תמיד, כי ייתכן, שאותו חילוני עומד במדרגה יותר גבוהה מזו שלך, אולי הוא עושה או עשה מצוות, מדעת, או אפילו - שלא מדעת, והקב"ה מחשיב אותו במדרגה יותר גבוהה ממדרגת המקרב. אנחנו לא יודעים את מחשבותיו של הקב"ה ואת ערכו של הזולת.

3 תגובות:

משה אמר/ה...

חשוב להבהיר, כלומר להם, שמי שמכונה דתי, שזה בעצם, בלשון העם, כינוי שמי ששומר שבת, כשרות וטהרת המשפחה, בעצם מקריב מנפשו, גופו וממונו, משהו לאין ארוך יותר ממי שמכונה חילוני, גם כשיש להדתי מדות רעות ומושחיות ושיש להחילוני מידות טובות ותרומיות. ואכן יש לחלקם ע"פ זה.

(כל הפוסט מודורניזם הזה של טשטוש גבולות הורסת יותר ממה שתורמת)

לגבי צדיקים ורשעים כבר עמדו ע"ז חז"ל 'אין צדיק וכו.' 'אפי' פושעי ישראל כו' ואין

מישקה אמר/ה...

מה שהרב שאר ישוב כותב, זה בבחינת ה' יראה ללבב אבל האדם יראה לעיניים וככה זה גם צריך להיות (אין לו לאדם אלא מה שרואות עיניו) ולכן באופן של נתינת מוסר לעצמך, הדברים שלו טובים, אבל באופן כללי ברור שדברי הרב ליכטנשטיין צודקים.

אבי אמר/ה...

הדברים אולי ברוח אחרת, אבל להבנתי, הם ממש אינם סותרים אחד את השני.
הרב ליכטנשטיין מדבר על השאיפות של האדם. אם נגיד שכולם צדיקים, שלמרות שהוא שומר שבת הוא עושה דברים אחרים, שאיפותינו הרוחניות תהיינה נמוכות יותר.
לעומתו, הרב שאר ישוב מדבר על לימוד זכות על כל יהודי. הוא לא מדבר על הצדקת הדרך של אותו אדם, אלא על כך שאיננו יודעים.
תיאורטית אילו היינו יודעים שהאדם שמולנו לא עשה מצוות, לא מדעת ולא שלא מדעת, גם הרב שאר ישוב היה מסכים ששאיפתנו הרוחנית היתה צריכה להיות למשהו גבוה יותר מאותו אדם. מכיון שאיננו יודעים, עלינו ללמד זכות על כל אחד.