הגמרא בפסחים (קה.) אומרת כי אין להתחיל סעודה בשבת לאחר חשכה:
כך נפסק גם בשולחן ערוך (שולחן ערוך אורח חיים סימן רצט סעיף א):
אך מתי זה משתחשך?
בעל ערוך השלחן נטה יותר לכיוון הט"ז, והוא מדייק את דבריו מדברי הרמב"ם:
גם מדברי בעל כף החיים נראה שהוא נוטה יותר לכיוון הט"ז.
בהמשך דבריו כותב המשנה ברורה שאם הוא לא אכל סעודה שלישית, או אפילו אם סתם הוא תאב לאכול או לשתות הוא יכול לאכול גם לאחר שקיעה, כל עוד זה חצי שעה לפני צאת הכוכבים.
דבריו אלו של המשנה ברורה כנראה מתאימים לזמן בין השמשות ארוך כפי שהוא הכיר באירופה, אך מה הדין בתנאים שאנו מכירים, שהשקיעה היא כעשרים דקות בלבד לפני צאת הכוכבים?
הרב בנימין זילבר בשו"ת אז נדברו חי"ג סימן כב דן בדברי המשנה ברורה ומכריע (קישור):
גם את היתרו זה הוא מסייג בכך שאין לאכול לאחר השקיעה יותר מכביצה.
הכי אמר רב: לקידוש - קובעת, ולא להבדלה קובעת. והני מילי - לענין מיפסק, דלא מפסקינן. אבל אתחולי - לא מתחלינן.
[רש"י: והני מילי - דלהבדלה אינה קובעת - לאפסוקי סעודתא אבל אתחולי לא מתחלינן משחשיכה - עד שיבדילו.]
כך נפסק גם בשולחן ערוך (שולחן ערוך אורח חיים סימן רצט סעיף א):
אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל.
אך מתי זה משתחשך?
המשנה ברורה הולך בעקבות המגן אברהם ומסביר שמדובר משעת השקיעה:
ואפילו בספק חשיכה ועיין לעיל בסימן רס"א במ"ב דנקטינן לספק חשיכה תיכף מששקעה החמה לענין הדלקת הנרות וכל מלאכה
דבריו של המשנה ברורה ש"משתחשך" הוא משעת השקיעה, הינם מחלוקת אחרונים. לעומת המגן אברהם, הט"ז חלק על כך ויישב המנהג שהיה קיים בזמנו לערוך סעודות בזמן שהינו ספק חשיכה, דהיינו לאחר השקיעה.
יש מתרעמים על סעודות גדולות שמתחילין לאכול סמוך לחשיכה בשבת והוא איסור גמור [ב"ח ומג"א] ויש מי שמתיר דאין האיסור אלא בוודאי חשיכה [ט"ז סק"א] וכדיעה זו הביא אחד מהגדולים בשם פסקי תוס' שכתבו דבעל נפש יזהר לאכול ספק חשיכה אבל אין למחות ביד אחרים [א"ר סק"ה] וכן משמע מדברי הרמב"ם פכ"ט דין ה' שכתב משיצא היום אסור לו לאכול ולשתות ולעשות מלאכה או לטעום כלום עד שיבדיל עכ"ל הרי דווקא משיצא היום אסור ועוד דדומיא דמלאכה נקיט שזה וודאי לא שייך קודם חשיכה כמובן ולכן בשעת הדחק יש להקל בזה עד שתחשך ממש מיהו לכתחלה וודאי יש להדר שלא לבא לידי כך ויתחילו לכל הפחות בשעת השקיעה ותבא עליהם ברכה:
גם מדברי בעל כף החיים נראה שהוא נוטה יותר לכיוון הט"ז.
בהמשך דבריו כותב המשנה ברורה שאם הוא לא אכל סעודה שלישית, או אפילו אם סתם הוא תאב לאכול או לשתות הוא יכול לאכול גם לאחר שקיעה, כל עוד זה חצי שעה לפני צאת הכוכבים.
דבריו אלו של המשנה ברורה כנראה מתאימים לזמן בין השמשות ארוך כפי שהוא הכיר באירופה, אך מה הדין בתנאים שאנו מכירים, שהשקיעה היא כעשרים דקות בלבד לפני צאת הכוכבים?
הרב בנימין זילבר בשו"ת אז נדברו חי"ג סימן כב דן בדברי המשנה ברורה ומכריע (קישור):
ולאור האמור נראה דגם מה שמתיר בלא קיים מצות סעודה ג׳ דאיו להקל אלא ברבע שעה לאחר שקיעה שלנו
גם את היתרו זה הוא מסייג בכך שאין לאכול לאחר השקיעה יותר מכביצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה