מאז שיש לי ילדים קטנים המשתתפים בסדר, אני ממעט באמירת וורטים וחידושים בהגדה, ואני משתדל רק להסביר באופן פשוט את דברי ההגדה. היוצא מן הכלל הם דברי הנצי"ב המובאים בהגדתו, הגדת "אמרי שפר", שהינם לדעתי הבנה מעמיקה ביותר על כל מבנה ההגדה. דבריו של הנצי"ב בעניין זה מתחילים בפיסקת "הא לחמא עניא" ומגיעים לשיאם בפירושו ל"רבן גמליאל היה אומר". הנה עיקרם לפניכם (מפירוש "מצה זו וכו'"):
'מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד' - במשנה (בפרק עשירי בפסחים) איתא 'על שום שגאל הקב"ה את אבותינו ממצרים' ומשמע טעם מצה היא מעין קרבן תודה דטעון לחם מצות... ולפנינו (בהגדה) איתא נוס' אחרת 'שלא הספיק וכו''...
אלא הענין דבזמן שהיה קרבן פסח היה ספור הגדה על ענין של פסח שהוא כמו שפסח ה' על הפתחים איך היה ולמאי כדרך החוקרים דבר לתכליתו איש לפי כחו, אבל על אודות המצה לא דברו הרבה כי אם תודה על הנס שגאל הקב"ה. אבל משחרב בהמ"ק וישראל בגולה הוא להיפך. אין עיקר הסיפור על דבר הפסיחה אלא על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וגו'.
...ובאשר לא נשתווה הליכות עולם של ישראל בהיותם בא"י לאופן הליכות עולמם בהיותם מפוזרים בארצות לא להם, ע"כ נשתנה קוטב הענין אשר ירה עליו מטרת הכוונה. בהיותם בא"י היה כל אופן פרנסתם על עבודת אדמתם ועבודת אדמה היה תלוי בשביתת הארץ בשנה השביעית ובתרומות ומעשרות... משום הכי אנו מזכירים כי כן היה גם במצרים שפסח ה' על הפתח בבית אחד שלט הדבר ובבית שכנו לא שלט הדבר. מעתה יש לנו להאמין כי כן ההשגחה בא"י באשר עיני ה' בה מראשית השנה עד אחרית שנה. וכל זה בהיות ישראל בארצם אבל בהיותם בארץ לא להם ועיקר פרנסתם אינו תלוי בעבודת האדמה ובהשגחה נוהגת בעסק בין הגוים יותר יש להשריש בלב עסק החפזון... כל זה וכיוצא בזה דברים הרבה ראוי לענות על המצה שהיה בא אות על חפזון.
למי שלא עכב אחרי כל המהלך נסביר בקיצור. בליל הסדר ישנם שני מוקדים - המצה והפסח. בזמן הבית הפסח ומה שהוא מסמל, ההשגחה הפרטית, היו מוקד הסדר. כיון שכך המצה לא סימלה כלל את לחם העוני אלא "לחמי תודה" הבאים יחד עם קרבן הפסח. בזמן הגלות המסר היותר חשוב הוא כבר לא ההשגחה הפרטית אלא האפשרות של גאולה מיד - חפזון, לכן סידרו חז"ל את ההגדה כך שבזמן הזה המצה היא במוקד. הם עשו את השינוי הזה על ידי שינוי הטעם של המצה "מצה זו על שום מה", ועל ידי הוספת "הא לחמא עניא בפתיחת ההגדה" (וגם "בבהילו יצאנו ממצרים" לפי נוסחת הרמב"ם).
כבדרך אגב נאמר שהסבר זה מסביר באופן יוצא מהכלל את כל הקושיות הידועות על "הא לחמא עניא" - למה הוא בארמית? למה הוא נוסף להגדה רק בגלות? שכן פיסקא זו נוספה במיוחד כדי לשנות את מוקד ההגדה למצה בזמן הגלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה