צנזורת רשב"ם: תגובה ותגובה לתגובה

פורסם באתר כיפה

הקדמת המתרגם: לפני מספר שבועות פרסמנו כאן את התגלית של פרופ' מארק שפירא אודות צנזור פירוש רשב"ם בהוצאת מקראות גדולות של ארטסקרול. עתה ארטסקרול הגיבו לדבריו, ופרופ' שפירא הניף שנית ידו להפריך אחת לאחת את כל טענותיהם. להלן מתורגמים לעברית תגובת ארטסקרול עם חלק מדבריו של פרופ' שפירא. הקורא המתעניין מופנה לקרוא את דבריו בשלמות ברשימה המקורית בספרים-בלוג.

לאחר הטענות כנגד ארטסקרול בנוגע לצנזורת פירוש רשב"ם, ארטסקרול הוציאו את ההודעה הבאה, כתגובה למי שפנה אליהם:

"מראשית הדברים נבהיר כי הוצאת ארטסקרול מכבדת באופן מוחלט וללא פשרות את חז"ל והמפרשים הקלאסיים. איננו מצנזרים אותם. כל אחד ממילותיהם הוא קדוש, ומעולם לא שלחנו ידינו לשנות את כתביהם הקדושים.

על מנת להבין היטב את הנושא הנדון, חשוב להציג את הרקע של הדפסת פירוש רשב"ם על התורה. פירוש רשב"ם נדפס לראשונה ב1705, מתוך כתב-יד יחיד של פירושו המלא על התורה. כתב היד התחיל מפרשת וירא. מהדורות מאוחרות יותר התבססו על מהדורת 1705. ב1882 דוד רוזין הדפיס מהדורה חדשה ומהודרת של פירוש רשב"ם. המהדורה החדשה כלל פירוש על פרשות בראשית, נח ולך-לך שהתבסס על פירושים שאסף רוזין מתוך כתביו האחרים של רשב"ם. בנוסף, במהדורת 1882 נכלל חומר שנלקח מכתב-יד חדש שהתגלה שכלל פירוש מרשב"ם על הפרק הראשון של בראשית, המסתיים באמצע פסוק ל"א של פרק א'.
כתב היד הזה כולל פירוש המופיע מספר פעמים – פירוש שהאבן-עזרא, באגרת השבת המפורסמת שלו, מבקר בחריפות, כשהוא מצהיר שמקורו של פירוש זה הוא מהמינים. בנוסף, פירוש נוסף של רשב"ם באותו כתב-יד על פסוק י"ד סותר לחלוטין את הפירוש האחר.

במקראות גדולות במהדורתנו ביקשנו להעניק לציבור לומדי התורה את פירוש רשב"ם באופן מלא. לכן, במקום להתחיל את פירושו בפרשת וירא, הוספנו את הפירושים שנוספו במהדורת רוזין 1882, מתחילת בראשית. דא עקא, בהינתן ייחוסם של הפירושים האמורים ע"י האבן-עזרא למינים, ובצירוף הפירוש הסותר מפסוק י"ד, עולה הספק אם רשב"ם אכן מציע את הפירוש האמור המיוחס לו. בגלל הנסיבות הללו, הוספנו רק את אותם הכתבים המיוחסים לרשב"ם שאין ספק בנוגע למקוריותם. ההפך המוחלט מ"צנזורה", למעשה הוספנו על פירושו הישן של הרשב"ם המופיע במהדורות הישנות של מקראות גדולות.

עם זאת, לשם הבהירות, היה עלינו לכתוב שהבסיס לפירוש רשב"ם במהדורתנו הינו מהדורת וילנא הסטנדרטית של 1898, עם הוספות ממהדורת רוזין 1882. אמנם, כך כתבנו בפתח של חומש שמות במהדורתנו שזה עתה ראה אור, ושיופיע גם בהדפסות הבאות של חומש בראשית של מהדורתנו. "

בתגובתי אעסוק רק בנושא שלנו, דהיינו צנזורת דברי רשב"ם, ולא בנושא הרחב יותר של האם ארטסקרול באמת "מכבדת באופן מוחלט וללא פשרות את חז"ל והמפרשים הקלאסיים". עסקתי בנושא הרחב בהזדמנויות שונות והבאתי ראיות הסותרות את ההצהרה של ההוצאה.

נתחיל את דברנו בכך שהמילה המתארת בצורה מיטבית את תגובת ארטסקרול היא "חוצפה". הנה יש לפנינו פירוש של רשב"ם שהעסיק ונידון ע"י חלק מגדולי תלמידי החכמים מזה למעלה ממאה שנה, אך ארטסקרול מרגישים כי הם יודעים טוב יותר מכולם ואזי יש להם את הסמכות פשוט למחוק קטעים מתוך הפירוש. אם זו לא חוצפה, אינני יודע מה כן.

אחיו של רשב"ם, רבינו תם, מפורסם בכך שהוא תקף את אלו שמחקו או "תקנו" מילים ומשפטים מהתלמוד כי הם לא התאימו להבנה שלהם. רבנו תם הבין שאם כל אחד יתקן את הטקסט כראות עיניו, לא יארך זמן רב עד שהתלמוד ישתנה לבלתי הכר. מכיוון שכך, לכל מי שיש הצעה לתיקון טעות בגירסת הטקסט, מוזמן לכתוב זאת בצורת הערת שוליים או בתוך פירוש, אבל אסור לו לתקן בעצמו את הטקסט. אם ארטסקרול רצו להיות ישרים, הם היו צריכים להדפיס את החלקים "הבעייתיים" של הפירוש ואז להוסיף הערה בה הם מסבירים מדוע הם מרגישים שפירוש זה אינו מקורי.

העובדה שארטסקרול רואים את הפיסקאות שהם מחקו ככפירה היא לא רלוונטית. גדולי עולם התייחסו לטקסטים של הרמב"ם, של הרב קוק ושל רבים אחרים ככפירה. האם זה אומר שנתחיל למחוק חלקים מכתביהם? ישנם אחרונים, ולפחות ראשון אחד, שהאמינו שיש חלקים מהתלמוד שהוכנסו ע"י אנשים שרצונם היה ללעוג לחז"ל. האם זה אומר שאם ארטסקרול מסכימים עם דעות אלו הם רשאים למחוק את הקטעים אלו גם כן?

כאמור, החוצפה היא בכך שארטסקרול מרגישים שהם יודעים טוב יותר מאנשים גדולים כדוגמת רד"צ הופמן (בראשית עמ' 26-27), ורב יעקב קמינצקי (אמת ליעקב עמ' 17). שניהם עסקו לא רק בלימוד התלמוד, אלא העמיקו גם בלימוד המקרא, ושניהם עוסקים בדעתו של רשב"ם. לא עלה בדעתם למחוק קטעים אלו או לטעון כי הם אינם מקוריים. קאסוטו היה חוקר מקרא דגול גם כן והוא האמין כי הבנתו של רשב"ם הוא ההבנה הנכונה של הפסוק עפ"י הפשט (פירוש לספר בראשית, עמ' 28).

כל תלמיד מתחיל לומד על מעלת הענוה. חשיבותו של הענוה הוא שאם אינך יודע מבין משהו אתה מחפש אחר אדם גדול ממך כדי לקבל פרספקטיבה שונה. מדוע ארטסקרול לא הלכו בדרך זו לפני שהם נקטו בצעד הדרסטי של מחיקת פירושיו של רשב"ם?

במשך למעלה ממאה שנה פירוש רשב"ם נלמד ללא שום בעיה. פירושים שונים ניתנו, כולם מתוך מטרה להבין טוב יותר את דבריו. לפני כחמש עשרה שנה כמה אנשים, אף אחד מהם לא בעל ידע רחב בתחום, התחילו לעורר על כך שיש כפירה בפירוש רשב"ם לבראשית א'. זה הוביל כמה מו"לים חרדים למחוק חלק מאותם פירושים "בעייתיים".

ארטסקרול החליטו ללכת בדרך הקלוקלת הזאת. כשהשיגעון הזה רק החל אצל חרדים בארץ, הגאון הרב יהושע מונדשיין, שנפטר לאחרונה והותיר אחריו חלל גדול, הדפיס את המכתב הבא בקובץ בית אהרון וישראל (כסלו-טבת תש"ס):

ניתן לשער כי הנימה הביקורתית בה הוא כותב במכתב זה, היה מועצם פי כמה אילו הוא היה כותב אודות הצנזורה שביצעו ארטסקרול, כי היה מקום לצפות מארטסקרול ליותר. מצער מאד שארטסקרול לא נשמעו לדברי הסיום שלו כלפי מו"לים הדוגלים בצנזורה:

"יש להתרות במו"לים שלא יהיו נחפזים "לצנזר" את פירוש הרשב"ם מכח סברות תמוהות וקלושות, ויחרדו לנפשם מאזהרות הקדמונים דלייטי ליד המגיה בספרים."

באותו גליון, לאחר מכתבו של הרב מונדשיין מופיע מכתב ארוך מהרב מנחם בן-שמעון המסביר כי פירושו של רשב"ם בתחילת בראשית כלל אינו נתון במחלוקת. הוא מסיים בהשואת הצנזורה לרשב"ם לשריפת המורה-נבוכים לרמב"ם, ומוסיף:

"יש בזה עזות מצח, וביזוי דברי הקדמונים, והתייחסות לדבריהם כאילו חלילה מדובר בתקליטור עם משחקים חינוכיים "בהכשר הרבנים", וכיו"ב, וכבר הזהירונו חז"ל להיזהר בכבוד תלמידי חכמים שכל דבריהם כגחלי אש."

לארטסקרול זכויות רבות. הם גם עשו כמה דברים מאכזבים. אך כפי שנאמר בטור הקודם בנושא, שום דבר לא מתקרב לזה. מחיקת פירושים של אחד מגדולי הראשונים זו פשוט שערורייה. היו שאמרו שמה שארטסקרול עשו הוא בלתי נסלח. אני סבור שאל לנו ללכת רחוק כל כך. אם ארטסקרול יכירו בשגיאתם ויחזירו את אשר הם הסירו, דומני שניתן לשים את כל זה מאחורינו. אחת מהתכונות של בעל נפש היא לדעת להודות בטעות ולתקן אותה. אם ארטסקרול מסוגלים לעשות זאת, זה יוביל להערצה רבה.

מאידך, אם ארטסקרול ימאנו להכיר בטעות המרה שהם עשו, אפילו אחרי שהביאו בפניהם את כל הראיות לכך שטעו, אזי אין לנו אלא להסיק שארטסקרול ביודעין מעוותים את דבריו של אחד מגדולי הראשונים. אפשר רק לקוות שארטסקרול אינם מעוניינים לשאת את אות הקלון הזאת על שמם.



נספח:

ככל הידוע לי הראשון לשער כי יש בין פירושי רשב"ם כאלה שהוכנסו ע"י כופרים, הוא הרב יהודה נחשוני, בספרו הגות בפרשיות התורה (בני-ברק 1981) ח"א עמ' 262, אך לא היתה לכך שום השפעה על העולם החרדי. הנה העמוד מתוך ספרו של נחשוני:

הוא כותב "לדעתו יש לחשוש שמא חלו ידי קראים בדברי הרשב"ם". כלומר, לדבריו האבן-עזרא חשד שמא פירושיו המטאפוריים של רשב"ם את הציווי על התפילין הוכנסו ע"י קראים. זה מופרך לחלוטין, מכיוון שאבן-עזרא אינו כותב שום דבר מהסגנון הזה. נראה שיש כאן טעות דפוס והמילה הראשונה צריכה להיות "לדעתי". זה עדיין מופרך, אך לפחות עכשיו זה ניתן להבנה. לאחר מכן, הרב נחשוני מוסיף עוד אמירה מופרכת על כך שדברי רשב"ם בנושא תחילת היום גם הם הוכנסו ע"י קראים (פרופ' דניאל לסקר אישר לי שכל הקראים התחילו את השבת ביום שישי בערב, ולא בשבת בבוקר).

ועתה מגיעים לאבסורד האמיתי. ארטסקרול תרגמו את ספרו של נחשוני לאנגלית ב1988. מסתבר שארטסקרול התביישו במה שכתב נחשוני, אז הם צנזרו אותו. הנה הגרסא האנגלית של הספר, Studies in the Weekly Parashah, ח"ב עמ' 414-415:

ב1988 ארטסקרול צנזרו את כתביו של נחשוני בגלל שהוא אמר שנכנסו דברי כפירה לתוך פירוש רשב"ם, אבל ב2014 ארטסקרול מקבלים בדיוק את העמדה הזאת מצנזרים בעקבות כך את רשב"ם! האין גבול לשגעון?!

צנזור פירוש רשב"ם

פורסם באתר כיפה (קישור)

הקדמת המתרגם: הדברים הבאים פורסמו ע"י פרופ' מארק (מלך) שפירא בספרים בלוג לפני מספר שבועות. כהקדמה לדבריו יש להזכיר כי רשב"ם, רבי שמואל בן מאיר, היה נכדו של רש"י. אך גורלה של פירושו לתורה לא שפר כמו שזכה פירושו של סבו. פירוש רשב"ם נדפס בשנת 1882 ע"י דוד רוזין מתוך כתב-יד בודד. כתב-יד זה אבד בשנות השואה ומאז כל מהדורות הרשב"ם, כולל המהדורה המדעית שההדיר פרופ' לוקשין בהוצאת חורב, מבוססים על המהדורה של רוזין.

קצת אחרי ראש השנה תשע"ה, הוצאת ארטסקרול הוציאה את הכרך הראשון של חומש מקראות גדולות בהוצאתה. ההוצאה מנוקדת כולה ומסודרת בצורה יפהפייה. תגובת הציבור היתה כה נלהבת שבתוך חודש הכרך הודפס מחדש, וזה לא יהיה מפליא אם הוצאה זו של מקראות גדולות תהיה תוך זמן קצר מצויה ביותר, לפחות בארה"ב.

אחת התכונות של ההוצאה החדשה היא שפירוש רשב"ם לבראשית פרק א' נכלל בתוכו. זאת, על אף שהפירוש לפרק זה אינו מצוי בהוצאות הישנות של מקראות גדולות (הוא כן מצוי בחומש תורת-חיים של מוסד הרב קוק). כפי שניתן לראות בצילום הבא, פירוש הרשב"ם נלקח ממהדורת רוזין (המהדורה בה הפירוש לפרק א' הופיע לראשונה).

בפירושו לפרק א, רשב"ם מסביר שעל פי הפשט היום איננו מתחיל מהערב אלא מהבוקר. זו דוגמא אחת מני רבות בה רשב"ם מעדיף להסביר פסוקים על פי הפשט ובניגוד להבנה החז"לית. במקום אחר הוא מסביר כי על פי הפשט פסוקי הציווי על התפילין מדברים על ענין רעיוני, ולא על קשירה פיזית (רשב"ם שמות פרק יג פס' ט):

"לאות על ידך - לפי עומק פשוטו יהיה לך לזכרון תמיד כאילו כתוב על ידך. כעין שימני כחותם על לבך"

כמובן, שרשב"ם הניח תפילין, אך הוא בכל זאת לא נמנע מלהסביר את פשטי הפסוקים על פי הבנתו. באותו אופן, הוא בודאי קיבל שבת בערב, ולא בבוקרו של היום השביעי, אבל זה לא מנע ממנו לפרש את הפסוקים על פי הפשט, הגם שזה לא תאם את מסורת ההלכה.

משום מה, ארטסקרול אינם חיים בשלום עם זה, ולכן החליטו למחוק את כל דברי רשב"ם ה"בעייתיים" בנוגע לתחילת וסיום היום. אני חוזר, מכיוון שאני יודע שיהיה קשה לאנשים להאמין שכך אכן קרה, ארטסקרול פשוט השמיטו חלקים מפירוש הרשב"ם ממהדורת מקראות גדולות שלהם.

הנה לפניכם פירוש רשב"ם לבראשית א,ד-ה במהדורת רוזין:

עתה ראו את הפירוש לפסוקים אלו במהדורת ארטסקרול. שבו דילגו על חלקים שלמים מתוך הפירוש.

דברי רשב"ם הללו פשוט נעלמו להן:

"ויבדל אלהים בין האור ובין החשך - שי"ב שעות היה היום ואח"כ הלילה י"ב. האור תחלה ואח"כ החשך. שהרי תחלת בריאת העולם היה במאמר יהי אור. וכל חשך שמקודם לכך דכת' וחשך על פני תהום לא זהו לילה:"

הנה פירוש רשב"ם לבראשית א,ח במהדורת רוזין:

רשב"ם כותב:

"ויהי ערב ויהי בקר יום שני - שנטה היום לערוב ואח"כ ויהי בקר של יום שני. הרי נגמר יום שני מששת הימים שאמר הקדוש ברוך הוא בעשרת הדברות והתחיל עתה יום שלישי בבקר:"

וכך זה מופיע בפירוש לבראשית א,ח במהדורת ארטסקרול:

שוב ניתן לראות שפירוש שלם פשוט הושמט.

הנה פירוש רשב"ם לבראשית א,לא במהדורת רוזין (בו דברי הרשב"ם קטועים בכתב היד: "ויהי ערב ויהי בקר - אז נגמר יום הששי והתחילה..."):

ארטסקרול משמיט את ההערה הקצרה הזו.



דברינו אינם זקוקים לסיכום ארוך ומלומד, שהרי העדויות מדברות בעד עצמן. רק הייתי מוסיף שכשמדפיסים מודרניים מרגישים שהם יכולים להתחיל למחוק פירושים של ראשונים אזי הגענו לשיא שלילי חדש. האם יושבי בית המדרש ואוהבי תורה, אלו שמעריכים את דברי רשב"ם, יסבלו את הבגידה הזו? אני חושב ומקווה שלא. ולכן על הוצאת ארטסקרול לתקן את המעוות ולהשיב את דברי רשב"ם למקומם.

עשות ספרים הרבה אין קץ

בשבועות האחרונים, לרגל שבוע הספר, פרסמו ב'ספרים בלוג' שתי רשומות על מצב ספרות הקודש בעת האחרונה. למי שיכול לקרוא אנגלית, אני ממליץ לקרוא:
- http://seforim.blogspot.co.il/2014/06/publish-and-perish-or-digital-death.html
- http://seforim.blogspot.co.il/2014/07/a-response-to-yaakov-rosenes.html


ברשומה הראשונה המחבר סוקר את מצב השוק היום ומתאר כיצד לרוב הספרים המודפסים אין אפילו קבוצה קטנה של אנשים שיקראו/ילמדו אותם. בעולם הכללי יותר ויותר ספרים עוברים לפורמט דיגיטלי, אך בעולם התורני לא רואים זאת עדיין. קשה להאמין, לדעתו, שעולם הספר התורני יצליח להחזיק מעמד כלכלית באופן שהשוק מוצף בכמות עצומה של ספרים מודפסים, אך מספר קוראים שמתמעטים. בסוף דבריו הוא מתנבא שבעתיד הלא רחוק ספרים יודפסו רק על פי בקשת קוראים - אם מישהו מעוניין בעותק של ספר מסוים - המו"ל/מחבר הספר ידפיס עבורו עותק בודד של הספר, ובכך נחזור למה שהיה בעבר שמי שרצה ספר היה צריך להעתיק בצורה עצמאית את כתב היד.

ברשומה השניה המחבר (השונה מהמחבר הראשון) משווה בין כתבי העת התורניים לבין כתבי העת המדעיים-אקדמאיים. בין היתר הוא עומד על כך שאחוז המאמרים שמתקבלים לפרסום בכתבי עת מדעיים נחשבים עומד על כשליש, אלו שמתקבלים צריכים לעבור peer-review של טובי המומחים בתחום (ולא רק של העורך וכד') וכך קהל הקוראים של כתבי העת יודע בודאות שמה שמגיע אליו זהו שמנה וסלתה של ההתפתחות המדעית של התחום. לא כן הדבר, לדבריו, בספרות התורנית המודפסת ובכתבי העת התורניים. בין היתר הוא מזכיר את ההסכמות הניתנות לספרים ללא שום קשר לאיכות הספר, הסכמות שאולי עושות מעט חסד עם מחבר הספר אך לא מועילים כלל לקהל היעד של הספר.

ביקורת ספרים: מסורת התורה שבעל פה, הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין

מוזמנים לקרוא (וגם להגיב) בספרים-בלוג seforim-blog

ביקורת ספרים: אור החיים על חומש בראשית – הוצאת מוסד הרב קוק

קראו כאן.

אשמח לתגובות כאן או שם.

"כך כותבים אנשים בעלי כת"

קוראי הנאמנים יודעים בודאי שהבלוג האהוב עלי ביותר הוא ה"ספרים בלוג". מתוך כלל הרשימות המתפרסמות שם, רשימותיו של פרופ' מארק שפירא הן מבחינתי העילית שבעילית, שאני מתפעל איך שהוא מצליח בכל רשימה להתעלות על עצמו.
לכן שמחתי מאד השבוע לראות שהתפרסמה רשימה חדשה שלו – שכמובן אני ממליץ לכולם לקרוא (למי שמסוגל לקרוא כל כך הרבה באנגלית) או לפחות לעבור על הקטעים שהוא מביא בעברית.
בין היתר הוא מביא מכתב שה"שרידי אש" (שהרשימה האחרונה בו הזכרתי אותו היה להיט כאן) כתב:
קראתי את מאמרו של הגרי"ד סולובייציק על דודו הגרי"ז זצ"ל. השפה היא נהדרה ונאדרה והסגנון הוא מקסים. אבל התוכן הוא מוגזם ומופרז מאד. כך כותבים אנשים בעלי כת, כמו אנשי חב"ד ובעלי המוסר. מתוך מאמרו מתקבל הרושם כאלו התורה לא נתנה ע"י מרע"ה חלילה כי אם ע"י ר' חיים מבריסק זצ"ל. אמת הדברים כי ר' חיים הזרים זרם חדש של פלפול ע"ד ההגיון לישיבות. בהגיון יש לכל אדם חלק, ולפיכך יכולים כל בני הישיבה לחדש חידושים בסגנון זה, משא"כ בדרך הש"ך ורעק"א צריך להיות בקי גדול בשביל להיות קצת חריף ולכן משכל אנשי הישיבות מתאוים להיות "מחדשים" הם מעדיפים את ר' חיים על כל הגאונים שקדמו לו. שאלתי פעם אחת את הגרי"ד בהיותו בברלין: מי גדול ממי: הגר"א מווילנא או ר' חיים מבריסק? והוא ענני: כי בנוגע להבנה ר' חיים גדול אף מהגר"א. אבל לא כן הדבר. הגר"א מבקש את האמת הפשוטה לאמתתה, ולא כן ר' חיים. הגיונו וסברותי' אינם משתלבים לא בלשון הגמ' ולא בלשון הרמב"ם. ר' חיים הי' לכשלעצמו רמב"ם חדש אבל לא מפרש הרמב"ם. כך אמרתי להגאון ר' משה ז"ל אבי' של הגר"יד שליט"א.
המכתב התפרסם בספר כתבי ר' יחיאל יעקב ויינברג (ב"כ) בעריכת פרופ' שפירא

כדאי לדעת: רשימה בעברית ב"ספרים-בלוג"

למי שלא עוקב בקביעות אחר ה"ספרים בלוג". בימים האחרונים עלה רשימה נחמדה "על ספר קידוש החמה לר' יונה בר"י בוקסבוים" בעברית מאת: עקביא שמש.
בין היתר בעל הרשימה מציין שהמחבר מלקט ממקורות רבים מאד, אך נמנע בעקביות מלהזכיר ספרים והוצאות הקשורים לציבור הציוני-דתי.

אין חידושים מופלגים ברשימה הזו, אך היא בהחלט נעימה לקריאה.
תהנו: על ספר קידוש החמה לר' יונה בר"י בוקסבוים

ברכת החמה ה'תשס"ט, מאת: פרופ' דניאל י. לסקר

מו"ח פרופ' דניאל י. לסקר פרסם את הרשימה הבאה ב"ספרים בלוג" (קישור) לפני מספר שבועות. עתה עלה בידי לתרגמה לעברית, והנה היא מובאת בפניכם.
פרופ' דניאל י' לסקר הינו מופקד על הקתדרה ע"ש בלשנר לערכי היהדות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. למעלה מ-30 שנים הוא מלמד פילוסופיה יהודית בימי-הביניים במחלקה למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת בן-גוריון. הוא חיבר חמישה ספרים ולמעלה מ-150 פרסומים אחרים בתחומי פילוסופיה ותיאולוגיה יהודיות, הפולמוס היהודי-נוצרי, קראות, הלוח העברי, ורפואה מודרנית וההלכה.
בהזדמנות זו נאחל לו מזל טוב לרגל יום הולדתו ה-60 החל בחודש הקרוב ושיזכה לרוות, יחד עם רעייתו, רב נחת מילדיו, חתניו, כלתו ונכדיו.

התכוננו – עוד מעט הזמן לברך את השמש

בעוד פחות מחודש ימים, בערב פסח, י"ד בניסן ה'תשס"ט (8 באפריל, 2009), נברך את הברכה של פעם-ב28-שנים, ברכת החמה, ונציין את המאורע של חזרת השמש למיקום בו היתה כאשר היא נבראה, באותו יום בשבוע ובאותה שעה ביום כפי שהיה אז. לאלו בעלי הזיכרון הקצר או אפילו הבינוני בלבד ולאלו שהיו אך ילדים קטנים או אפילו טרם נולדו ב1981 (תשמ"א), יהיה זה לתועלת לחזור על הסיבה לטקס הזה, אחד מהמאורעות היהודיים הבודדים התלוי בלוח השמשי, במקום הלוח היהודי הסטנדרטי הירחי-שמשי. ברכת החמה הפעם היא הראשונה מאז החל עידן האינטרנט, כך שיהיה זה מן הנכון לפרסם דברים אלו כרשימה בבלוג. ניתן רק לדמיין אלו התפתחויות טכנולוגיות יהיו בנמצא בפעם הבאה שנזכה לברך ברכת החמה ב2037.

מובא בגמרא בברכות (נט ע"ב):
תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן, אומר ברוך עושה בראשית.

הגמרא ממשיכה:
ואימת הוי? - אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. [ואימתי הוא? אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנים, וחזר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי בערב של שלישי אור לרביעי.]

יש לציין כבר עתה שדברי אביי נסובים על המאורע הראשון המוזכר בברייתא, קרי "הרואה חמה בתקופתה" ובמקורות מקבילים (תוספתא ברכות ו,י, ירושלמי ט,ב וויקרא רבה כג,ח) לא מוזכרים דברי אביי. עם זאת, דברי אביי אלו הינם המקור והיסוד לטקס ברכת החמה.

מה פירושם של דברי אביי? ראשית, תקופת ניסן פירושו נְקֻדַּת הַשִּׁוּוּי [הַשִּׁוְיוֹן] שֶׁל הָאָבִיב, vernal equinox בלע"ז, הזמן המדויק בו האביב מתחיל, כאשר השמש זורחת בדיוק במזרח ושוקעת בדיוק במערב. כיוון שהיום והלילה אז שווים, הזריחה והשקיעה ביום זה מתרחשות בשש בבוקר ובשש בערב בהתאמה (עפ"י השעון המקומי, לא בהכרח עפ"י השעון הסטנדרטי). שנית, הקדמונים האמינו שישנם שבעה כוכבי לכת (שמש, ירח, מאדים, חמה, צדק, נוגה ושבתאי), וכל שעה ביום נשלטת ע"י כוכב אחר במחזוריות שבועית (כל כוכב שולט על 24 שעות שונות במשך השבוע, במחזור של שבעה ימים). לדוגמא, הכוכב השולט בשעה 6:00 בבוקר מחיל את שמו על היום כולו:
יום ראשון - Sunday - Sun

יום שני - Monday - Moon
יום שלישי - Tuesday - Mars – think the French mardi
יום רביעי - Wednesday - Mercury – mercredi
יום חמישי - Thursday - Jupiter – jeudi
יום שישי - Friday - Venus – vendredi
שבת - Shabbat/Saturday - Saturn
השעה 6 בערב ביום שלישי, דהיינו תחילתו של יום רביעי עפ"י המנהג היהודי של התחלת היום בלילה שלפניו, הוא שבתאי, כלומר "ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע". לדברי אביי, כאשר נְקֻדַּת הַשִּׁוּוּי [הַשִּׁוְיוֹן] שֶׁל הָאָבִיב נופלת פעם ב28 שנה ביום שלישי בשעה 6:00 יש לומר את ברכת החמה. אך מכיוון שבשעה זו, ביום השוויוני, השמש בדיוק שוקעת, אזי ההלכה קובעת כי את ברכת החמה יש לומר ביום רביעי אחרי הזריחה. יום רביעי, ה8 באפריל, י"ד בניסן ה'תשס"ט, הוא היום רביעי שאחרי אותו יום שלישי שבו תקופת ניסן נופלת ב6:00 בערב בפעם הראשונה ב28 שנה.

אבל מדוע נקודת השווי של האביב נופלת ב6:00 בערב ביום שלישי פעם ב28 שנה? טענה זו מבוססת על מספר הנחות: 1) העולם נברא בניסן (או ליתר דיוק בסוף אדר) ולא בתשרי (או ליתר דיוק, סוף אלול), כדעתו של ר' יהושע בגמ' ראש-השנה י ע"ב – יא ע"א. 2) כאשר ה' ברא את השמש ביום הרביעי, הוא לא בזבז זמן ועשה זאת ברגע הראשון של היום הרביעי, דהיינו מה שאנו קוראים יום שלישי ב6:00 בערב. 3) השמש נבראה בדיוק ברגע השווי של האביב (תקופת ניסן). 4) השנה השמשית הוא בדיוק באורך 365 ¼ ימים. על בסיס חישוב זה, התקופות (נקודות השווי והקיצון) מתקדמות כל שנה ביום אחד ושש שעות (מכיוון ש365 ¼ ימים זה 52 שבועות, יום אחד ו6 שעות). אם תקופת ניסן הראשונה הייתה ביום שלישי ב6 בערב, כעבור שנה היא תחול ביום רביעי בחצות, הבאה אחריה תהיה ביום שישי ב6 בבוקר, ואז שבת בחצות היום, יום ראשון ב6 בערב, וכך הלאה. הפעם הראשונה, לאחר הבריאה, שבה נפלה תקופת ניסן שוב ביום שלישי ב6 בערב הייתה בשנת 29, 28 שנים לאחר הבריאה. בי"ד בניסן ה'תשס"ט, נקודת השיווי של האביב תהיה ביום שלישי ב6 בערב בפעם ה207 (5769/28 = 206 עם שארית 1). לציון ארוע זה, ברכת "ברוך עושה מעשה בראשית" תיאמר פעם נוספת.

הקורא הערני אולי הבחין בכך שההנחות עליהן מושתתת המצווה לברך ברכת החמה הינן בעייתיות, בלשון המעטה. ישנם יותר משבעה כוכבי לכת, והם לא מסתובבים סביב כדור הארץ (שבעצמו הינו אחד מכוכבי הלכת), ורוב האנשים אינם מאמינים שכל שעה ביום נשלט ע"י כוכב זה או אחר. חגיגת ראש השנה דווקא בא' בתשרי לכאורה מציינת שהעולם לא נברא בניסן (ע"ע: "היום הרת עולם"). התורה אינה נותנת שום רמז לכך שהשמש נבראה דווקא בנקודת השווי (האביבי או הסתווי), או בכלל שהיא נבראה ביום שלישי ב6 בערב (אחרי הכל, לפני בריאת השמש, לא היה מושג של 6 בערב). אך מעל לכל, אורך השנה איננו 365 ¼ ימים בדיוק.

ישנן מספר השלכות לכך שיש שוני בין אורך השנה האמתי לבין אורך השנה המקורב של 365 ¼ ימים (הנקרא תקופת שמואל [עי' עירובין נו ע"א], שהוא אותו חישוב שעליו התבסס הלוח היוליאני, ראה רשימה קודמת שלי ב"ספרים בלוג", בעניין תפילת הגשמים בגלות, שגם מחושבת עפ"י הקירוב של שמואל לאורך השנה). אחת ההשלכות הוא שברכת החמה מתקדמת בהדרגה ביחס ללוח הגרגוריאני. ב2121 הברכה תאמר ב9 באפריל, ולא ב8 באפריל. ב2205 התאריך לברכה כבר יהיה 10 באפריל, וכך הלאה (התאריך העברי משתנה כל פעם, מכיוון שתאריך הברכה מבוסס על הלוח השמשי). אך החשוב לענייננו הוא, שהעולם היהודי מברך על החמה כשזה חוזר למקומו המקורי בנקודת השווי האביבי בתאריך שאין לו שום קשר לנקודת השווי האביבי (החל השנה ב20 למרץ, בשעה 11:44 UTC).

אז למה זה שיהודים דתיים שומרים מצווה בעלת בסיס כה רעוע (במיוחד השנה שזה נופל בערב פסח, שזה לא הזמן הכי נוח לקיים טקס הנועד להתקיים "ברוב עם הדרת מלך")? האם זו עדות נוספת לעקשנות היהודית ומכח האינרציה - החזקה במנהגים עתיקים גם כשההנחות עליהן מתבססים הינם מפוקפקים (אולי יש לדמות זאת ליום טוב שני של גלויות המבוסס על ספקות בלוח שכבר נחים על משכבם למעלה מאלף שנים)? או שמא זה סימן שבענייני דת ומסורת, במיוחד כשזה מגיע להלכה, ההגיון איננו הגורם היחיד בעל חשיבות או שמא אינו גורם כלל? החתם סופר פסק (שו"ת, אורח-חיים נו) שברגע שגדולי ישראל (הרמב"ם – הל' ברכות פרק י הלכה יח, הבית יוסף – או"ח רכט סע' ב, ועוד) פסקו את ברכת החמה כפי שהיא, העניין סגור. נדמה, שבהחלט למסורת, אפילו מסורת לא-הגיונית, יש אחיזה חזקה מאד על היהודים. נאמנות זו למסורת, היא זו ששמרה עלינו לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו.

ובכן, בואו נקווה שביום י"ד בניסן, ה8 באפריל, השמיים יהיו בהירים, השמש תזרח ותאיר, ונוכל פעם נוספת להודות להקב"ה על יצירת הבריאה כולה!

הרב חיים ברלין ב"ספרים בלוג"

הפוסט האחרון שהתפרסם ב"ספרים בלוג" הוא מרתק. הוא אמנם כתוב באנגלית, אך גם מי שאיננו מסוגל לקרוא כמה משפטים באנגלית בודאי יפיק הרבה תועלת מהציטוטים הרבים בעברית המובאים ברשומה. נושא הפוסט הוא כתבי הג"ר חיים ברלין (בן הנצי"ב).

בין הנושאים הנידונים: צמחונות, כיסוי ראש בקרב נשות ליטא, לחיצת יד לאשה, קריאת עיתונים, סגירת ישיבת וולוז'ין, בקשות בשבת ועוד ועוד.

מומלץ ביותר - הנה הלינק הישיר.