סוכה קטנה שחלקה תחת גג

אדם שיש לו מרפסת קטנה, והיא מכוסה בחלקה ע"י מרפסת של השכן מעל, כך שנותר לו שטח שמעליו כיפת השמים בגודל חמשה טפחים X עשרה טפחים. 

האם אפשר לבנות סוכה במרפסת כזו? ואם כן, כיצד?

שיעורה של סוכה מינימלית היא שבעה טפחים X שבעה טפחים. 

כך כותב הרא"ש (רא"ש מסכת סוכה פרק א):

[דף ג ע"א] אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב הונא הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו והיינו ז' טפחים על ז' טפחים דגברא באמתא יתיב ושולחנו טפח כדאיתא בירושלמי (פרק הישן הלכה ח) כמה כדי שולחן טפח. 

המשנה ברורה מביא בשם אחרונים שאם צד אחד גדול משבעה טפחים, עדיין צריך שהצד הניצב יהיה לפחות שבעה טפחים (משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלד סעיף א):

ועיין באחרונים שהסכימו דבין באורך ובין ברוחב לא יחסר משבעה טפחים וע"כ אם בצד אחד פחות משבעה טפחים ובצד השני ארוך הרבה יותר לא מהני לזה. 

הגמרא בסוכה מביאה כלל המופיע בתוספתא ומציע לו כמה ביאורים (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יט עמוד א):

תנא: פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה.

הגמרא שואלת למה כוונה:

מאי פסל היוצא מן הסוכה? 

אחת ההצעות היא זו:

רבי אושעיא אמר: לא נצרכה אלא לסכך פסול פחות משלשה בסוכה קטנה. ומאי יוצא - יוצא מתורת סוכה.  

רבי אושעיא מסביר שבסוכה מינימלית של 7X7 שבחלקו יש סכך פסול, פס של פחות משלושה טפחים - הרי שהפסל (הסכך הפסול פחות מ3 טפחים) נידון כסוכה והסוכה כשרה. לעומת זאת, אם היה סכך פסול ברוחב שלושה טפחים, הרי שהסכך הפסול היה קובע מקום לעצמו ולא היה מצטרף לסכך הכשר ולכן הסוכה היתה פסולה.

לפי זה, במקרה שלנו, הרי שיש אפשרות לשים חמישה טפחים של סכך כשר, ומעבר לזה יש סכך פסול. לכן, אם יש בכל המרפסת רוחב שבעה טפחים, כשהמרפסת העליונה מכסה רוחב שני טפחים ממנה, חמישה הטפחים של הסכך הכשר יכול להצטרף לשני הטפחים של הסכך הפסול (המרפסת מעל) ולהכשיר בכך את הסוכה ברוחב שבעה טפחים.

כל זה נכון לכאורה כשהמרפסת התחתונה כולה ברוחב שבעה טפחים. אך אם המרפסת רחבה משבעה טפחים, יש בעיה אחרת.

הגמרא מביאה את המקרה הבא (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יד עמוד ב):

[סוכה] שנתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים - פסולה. היכי דמי? [...] כגון דאנחה אפומא דמטללתא, דעייל תלתא לגיו ואפיק חד לבר, דהוה ליה פסל היוצא מן הסוכה וכל פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה. 

 המהרש"א מסביר את דברי הגמרא:

וצ"ל דמיירי בסוכה קטנה דאין שיעור ז' לסכך כשר לחוד דאי נשאר בכשר לצד דופן אמצעית שיעור סוכה ודאי דהסוכה כשרה וכן מצאתי בדברי בעל המאור 

כלומר, מי שיש לו סוכה קטנה של 7X7 והניח על פיה (בצד בו אין דופן) נסר עץ רחב ארבעה טפחים (שהוא סכך פסול, מגזרת חכמים, משום תקרה) אך רק שלושה טפחים מתוך הארבעה נמצאים בשטח הסוכה, וטפח אחד ממנו נמצא בחוץ. כאן, נאמר "פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה" לפסול את הסוכה, כי הפסל (הטפח הנמצא בחוץ) נידון יחד עם יתר הסוכה ומצטרף לשלושה הטפחים שנמצאים בפנים ויחד הם מהווים ארבעה טפחים, שזה מה שחז"ל קבעו כסכך פסול.

וכפי שציין המהרש"א כך הביא גם בעל המאור להלכה (המאור הקטן מסכת סוכה דף ט עמוד א):

והא דתני' פסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה לא הזכירה הרי"ף ז"ל ואעפ"כ הלכה היא, הלכך היכא דאנח נסר שהוא רחב אפומא דמטללתא בסוכה קטנה ועייל תלתא ואפיק חד פסולה 

 עפ"י זה, אם המרפסת רחבה משבעה טפחים, ורק חמשה טפחים מהם סכך כשר, הרי שיתר הסכך הפסול מצטרף כולו ואינו מצטרף לאותם חמישה טפחים, ואזי הסוכה פסולה.

העצה היעוצה היא לבנות דופן או צורת הפתח, בסוף שבעה טפחים, שיכלול חמישה טפחים סכך כשר ועוד שני טפחים של סכך פסול. כך לא יצטרף יתר הסכך הפסול עם הסכך הפסול המצורף להשלים לשבעה טפחים של הסוכה.
וכך מסכם בפסקי תשובות (פסקי תשובות אורח חיים סימן תרלב אות ח-ט):

אמנם אם עשו דופן המפריד בין הסכך הפסול שבתוך הסוכה לסכך הפסול שחוץ לסוכה יש להתיר, והסכך פסול הפחות מג' מצטרף לסכך הכשר לשיעור סוכה, ומותר לישב אף תחת הסכך הפסול.

עבודה מול צרכים אחרים בחיוב סוכה

עסקנו בעבר מספר פעמים בנושא של החשיבות שההלכה מעניקה לפרנסה. 

לדוגמא, הזכרנו בעבר את דברי הרמב"ם המתירים לצאת מארץ ישראל לצורך סחורה (ראו כאן). הבאנו את דברי הרב שאול ישראלי שראה בסחורה רק דוגמא לכמעט כל צורך שהוא יותר מטיול סתמי. לעומת זאת, הצענו שאולי באמת יש לפרנסה מעמד מיוחד בהלכה, שפעמים מבטלת מצוות.

בעניין החיוב במצוות סוכה הגמרא מביאה (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כו עמוד א):

תנו רבנן: הולכי דרכים ביום - פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה - פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה - פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. הולכין לדבר מצוה - פטורין בין ביום ובין בלילה.

רש"י שם מבאר:

הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום - דכתיב בסוכות תשבו - כעין ישיבת ביתו, כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה - כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע.

דברי הגמרא נפסקו להלכה בשולחן ערוך שהוכלי דרכים פטורים מן הסוכה. אך הרב משה פיינשטיין חידש שפטור זה אמור רק להולכי דרכים לצורכי פרנסה, ולא למטרות טיול ותענוג (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן צג):

ובדבר לצאת לטיול ולתענוג בעלמא למקום שלא יהיה לו סוכה מסתבר לע"ד שאסור דהולכי דרכים שאיתא בסוכה דף כ"ו כשהוא לדבר הרשות שפטורין עכ"פ ביום הוא כשהולכין למסחר וכיוצא שהוא צורך ממש וגם הוא לכל אדם שבשביל זה היה צריך לצאת גם מביתו שלכן באופן זה מותר לצאת מהסוכה, אבל לטיול ולתענוג בעלמא שאין לזה שום צורך אינו כלום מה שבשביל תאותו והנאתו היה יוצא מביתו כיון שלא היתה יציאתו אף מביתו לצורך.

הרב פיינשטיין תולה את דברי הגמרא שהולכי דרכים פטורים מסוכה בקיום שני תנאים:

1. צורך ממש (כמו הליכה למסחר).
2. דבר שכל אדם היה יוצא עבורו.

יתכן והרב פיינשטיין הבין דבר זה מדברי רש"י עצמו שהבאנו לעיל שכתב "אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה".

הרב אהרן ליכטנשטיין חלק על חידושו של הרב משה פיינשטיין, וסבר שדברי רש"י אינם אלא דוגמא בעלמא (קישור):

ואם כי רש"י הזכיר הולך בדרך בסחורה - ולשונו נותן פתח לטעון שמדובר דוקא במי שיוצא לדרך מפאת אילוצי פרנסתו אך לא ביוצא להינפש ברעות נפשיה - נראה שאין לחלק ואין כאן אלא דוגמא בעלמא ואמנם הראשונים שקבעו את ההלכה לא חילקו כלל. ועיין בתוס' על אתר, ד"ה "הולכי" שתימצתו את דברי רש"י ולא הזכירו סיבת היציאה.

גם הרב אלישיב קנוהל ז"ל, רבה של כפר עציון, בשיעור שמסר בנושא טען טיעון דומה:

נראה לי שאין סיבה לאסור לטייל בחוה''מ. היום זהו דבר מקובל ושווה לכל נפש. אולי בעבר הדבר היה פחות מצוי ונצרך, אך כיום בעיקר לציבור הדתי שאינו יכול לטייל בשבתות וחגים זהו צורך אמיתי שווה לכל נפש ואין זה נכון למנעו מהציבור. (הדקדוק ברש''י שכתב לסחורה צריך דיוק שהרי הוא כותב: "כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה - כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע". הנה רש''י כותב שכשם שבכל השנה הוא יוצא מביתו לסחורה כך מותר לו לצאת בחוה''מ. והרי בחוה''מ אסור לצאת לסחורה מדיני איסור סחורה בחוה''מ, אלא כוונתו שבחוה''מ הוא יוצא מביתו לצרכיו סתם).

כמשיב לדברי האגרות משה, הרב קנוהל טוען שיציאה לטיול הנה צורך ממשי, כמו יציאה למסחר. ובנוסף, זהו דבר שווה לכל נפש.

אם תרצו, הרי שיש לנו גם כאן דיון בנושא: האם צורך פרנסה הנה צורך וערך החשוב יותר מצרכים אחרים של האדם, או שהוא במעמד שווה להם. 

[מכיוון שאוחזים אנו בעניין חיוב סוכה ליוצאים לטיול, ראוי להזכיר עוד מדבריו של הרב ליכטנשטיין בנושא. בהמשך המאמר שהוזכר לעיל, הוא כותב כך (קישור):

ובכן, להלכה, נראה להסיק:
א. מותר לצאת לטיול בחול המועד סוכות אף אם יודעים בבירור שעל ידי כך לא יוכלו לקיים מצות סוכה במשך הטיול.
ב. אם, במרוצת הטיול, מגיעים, סמוך לשעת האכילה או הלינה הרגילה ו/או המתוכננת, מגיעים לאיזור בו נמצאת סוכה אליה אפשר להיכנס, חייבים לאכול ו/או ללון בה. מימדי האיזור ושיענך מרחק היכול לפטור טעונים בירור.
ג. אם מפסיקים את הטיול בלילה ושוהים במקום בו אפשר לבנות סוכה, חייבים לבנותה. גם כאן, גודל המאמץ הדרוש טעון ליבון.
ד. אם פעילות הטיול נמשכת גם בלילה, ואינה נפסקת עד שעה שבינה לבין שעת השינה כבד אי אפשר לבנות סוכה, פטורים מלבנותה ואף לא חייבים להפסיק את הפעילות בהקדם. 

עד כאן, מבחינה הלכתית צרה וצרופה. ברם, למעשה, פני הדברים שונים לחלוטין, ויש להתנגד בתוקף ובחריפות - מבחינה ערכית, השקפתית, וחינוכית - לטיולים או מבצעים הכרוכים בביטול מצות סוכה.[...] אדם מישראל צריך להיות רווי שאיפה וכמיהה למצוות ולא ח"ו לראותו כמשא אותו הוא טוען בדלית ברירה וממנו הוא משתחרר בהזדמנות הראשונה.
[...]
ואמנם עצם השאלה, כשהיא מופנית על ידי תנועות נוער בארץ הדוגלות בחינוך לעבודת הי ויראת שמים ואשר לא מעט בני תורה מעורים בהן, מעוררת תמיהה. שהיתי עשרות שנים בחו"ל במקומות שבהם מצות סוכה בכלל לא היתה בגדר "מצוה קלה", ומעולם לא נשאלתי על אפשרות לסמוך על פטור הולכי דרכים כשנמצאים במרחק מה מסוכה במשך היום. האם אי פעם עלה על דעת איש עסקים השואף להיות זהיר בקלה כבחמורה והמסתובב, לרגל ענייניו, בין גורדי שחקים בלב ניו יורק שיאכל במשרדו מפני שאין סוכה באיזור? כלום חשב פעם סטודנט הרואה עצמו כמושרש בתורה ויראת שמים ושהזדמן לו לשהות יום ארוך בספריית האוניברסיטה שיאכל במזנון מפני שהקמפוס אינו מצוייד בסוכה? וכי דוקא בארץ הקודש, בה קיום מצות סוכה הוא אומנם גם יותר קל וגם יותר מקיף, ובה אפילו רבים שאינם שומרי מצוה כדת וכדין מפגינים זיקה לסוכה בצורה זו או אחרת, וכי דוקא כאן ירשו בני תורה לעצמם לזלזל בקיום מצוה זו במלא היקפה? ידוע גם אדע כי רבים הסוברים כי יש ערך חינוכי רב לטיולי תנועות נוער מכמה פנים - בעיקר, מפאת העמקת האהבה והזיקה לארץ; והטוענים כי דוקא ימי חול המועד נוחים ומתאימים לכך. כאדם מן החוץ, קשה לי לשפוט את משקל הגורם הזה, אך אני משוכנע, שפרט, אולי, לנסיבות חריגות ביותר, שהמסר החינוכי החשוב ביותר שניתן להעביר לבני נוער בחב הוא העמקת מודעות ורגישות לזהירות וזריזות בקיום מצות - וגם אם זה כרוך בקשיים מסויימים ואפילו דורש קרבן. אם אמנם רואים צורך בקיום טיולים, בבקשה. דברי ר' אליעזר (סוכה כז:): "משבח אני את העצלנין שהיו יוצאין מבתיהן ברגל דכתיב ושמחת אתה וביתך", לא נפסקו להלכה, ולפירוש רש"י שם, יתכן שאף הוא לא אמרם לגבי רווקים. אך אם יוצאים, שידאגו - לא פחות מאשר למשאיות ומימיות, למדריכים ומלווים (וכל אלה כמובן חשובים ואף הכרחיים) - לתנאים המאפשרים קיום מצות סוכה כהלכתה. מובטחני בראשי התנועות שבמקום שהצורר מורגש והרצון קיים הם מסוגלים להתמודד עם בעיות טכניות ולוגיסטיות יותר מורכבות.

עוד בעניין זה נזכיר שבאחד ההספדים על הרב ליכטנשטיין סיפרה בתו הרבנית טוני מיטלמן שלפני שיצאה לטיול של תנועת הנוער בחג הסוכות אביה אמר לה: תזכרי, לא אוכלים מזונות מחוץ לסוכה. ]

רעיון לחג הסוכות

רעיון שעלה בראשי בעקבות הערה של אחד מחברי בעמוד הפייסבוק שלי. אני כותב קצת בתמצות, בעקבות מחסור בזמן, עמכם הסליחה. 

על פניו הסוכה והלולב, שתי מצוות החג, עומדים בסתירה זו לזה. מצוות ארבעת המינים מסמלת את הבקשה והתפילה לגשם. לכן בהקפות שאנו עושים עם ארבעת המינים סביב התיבה אנו מתפללים לגשם.
מאידך, הישיבה בסוכה, דירת הארעי מחוסרת גג הקבע, היא הפוכה לחלוטין! הסוכה הוא המקום האחרון בו אדם ירצה להיות במידה וירד גשם. הסוכה נועדה לצל משמש, היא אינה מגינה כלל מגשם.
לכאורה, בעת שמתפללים על גשם, היינו מצפים להתנהגות אחרת. כפי שהצהיר חוני המעגל, בעת שהתכונן להתפלל על הגשם "צאו והכניסו תנורי פסחים". להתפלל על הגשם וללכת לשבת בסוכה, נראה כסותר.
כשנוסיף לזה את המובא במקומות שונים שזו מצווה מן המובחר ליטול לולב דווקא בסוכה, הדבר עוד יותר תמוה.

נראה לי שזה מזכיר מעט את תפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים: "ואל תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים לעניין הגשם, בשעה שהעולם צריך לו". מצד אחד מבקשים על גשם, ומצד שני יושבים בסוכה ומצהירים שאנחנו מעדיפים שיחכו עם הגשם.

אולי אפשר להציע שבחג הסוכות אנחנו מבקשים שכן יכנס לפניו תפילת עוברי דרכים לעניין הגשם. כלומר, עניינו של תפילת הכהן הגדול שלא יכנס תפילת עוברי דרכים, הוא שהצרכים של היחיד, גם זה שמתפלל מאד הכוונה, צריכים להידחות מפני צרכי הרבים. העולם צריך גשם, ייתכן והעולם מתפלל פחות בכוונה מתפילת עוברי הדרכים, אך הוא בודאי צריך לגשם. עוברי הדרכים אמנם מתפלל מאד בכוונה על כך שלא ירד עליו גשם, אך הדין נותן שצרכי היחיד יידחו מפני צרכי הרבים.

בחג הסוכות מתפללים, בעזרת ד' המינים, על הגשם, כי העולם זקוק לגשם. מאידך, עם ישראל היושב בסוכות, מעדיף שלא ירד עליו גשם. לכאורה, היינו מצפים שצרכיהם של ישראל יידחו מפני צורכי העולם כולו המחכה לגשם. אך חג הסוכות בא לומר, שעל אף הדאגה של הקב"ה לכל באי עולם והוא משביע לכל חי רצון, בכל זאת יש לו קשר מיוחד עם עם ישראל. בזכות הקשר הזה, ייכנסו לפניו תפילותיהם של עם ישראל לחכות עם הגשם בכדי שהם יוכלו לשבת בסוכה. 

חג הסוכות כשבעת ימי המשתה

המשנה האחרונה במסכת תענית מתייחסת ליום הכיפורים (תענית פרק ד משנה ח):

אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים ... וכן הוא אומר "צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו וביום שמחת לבו" (שיר השירים ג יא) "ביום חתונתו" זה מתן תורה "וביום שמחת לבו" זה בניין בית המקדש יהי רצון שייבנה בימינו.

יום הכיפורים הוא יום מתן תורה - היום שנתנו בו לוחות שניים. והמשנה אומרת שזהו "יום חתונתו" (לפי רע"ב גם "יום שמחת לבו" מדבר על יום הכיפורים).  

אינני זוכר שראיתי זאת במקום אחר, אך לכאורה זה נדרש לומר, שאם יום הכיפורים זה יום החתונה אז שבעת ימי חג הסוכות הם שבעת "ימי השבע ברכות" - שבעת ימי המשתה שלאחר החתונה. ואכן המצוה העיקרית בימים אלו הוא לשמוח - "ושמח את אשתו אשר לקח". 

מקראי קודש, הלכות סוכה

בימים האחרונים הגיע לידי הכרך החדש של ספרי מקראי קודש של ר' משה הררי מישיבת מרכז הרב על הלכות סוכה. בכרך זה, כבכרכים הקודמים של הסט, המחבר מאסף כעמיר גורנה את כל הדעות על כל האספקטים הקשורים להלכות סוכה בדגש על הבעיות והשאלות שהתעוררו בדור האחרון. מי שנהנה מהכרכים האחרים - כדאי שישים את ידו גם על הכרך הזה.

מלבד החלק ההלכתי של הספר (המכיל קרוב ל100% מהספר) ישנם גם סיפורים על הג"ר מרדכי אליהו שכתב המחבר, ר' משה הררי, מהכרותו הקרובה איתו בשלושים השנים האחרונות וכן הקדמה לספר. בשני החלקים הללו יש מספיק חומר כדי למלא כמה וכמה פוסטים בבלוג. אך מכיוון שזמני מועט, נסתפק הפעם רק במעט ואולי בהזדמנות אחרת נחזור לזה.

נתחיל בעניין חג הסוכות (עמ' 681):
רבנו (הג"ר מרדכי אליהו) היה פוסק שנשים תטולנה בסוכות בכל שבעת ימי החג את ארבעת המינים ואף תברכנה על כך את ברכת 'על נטילת לולב', ואף מששאלוהו ואמרו לו שהרי יש פוסקים שאוסרים על הנשים לברך ברכה זו, והרי קיי"ל שספק ברכות להקל, אמר רבנו: מרן הגחיד"א כבר כתב שבדבר זה כבר נהגו הנשים לברך, ומשום כך אין אומרים ספק ברכות להקל במקום מנהג. ועל פסק הלכה זה היה חוזר רבנו בדרשותיו מדי שנה לפני חג הסוכות.

מתוך ההקדמה לספר:
לפני כמה שנים תפשני בציציות ראשי אחד מגדולי הדור, וזעזעני בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי, הרעיף עלי צעקות אימה וזעקות שבר, מדוע בקונטרסים שכותב אני בס"ד, מציין אני את שני גדולים אלה - הגר"מ אליהו והגר"ע יוסף שליט"א. הרי אין תורתם שווה, ואין גדולתם (לדעתו) באותה מדרגה. ואני באותו מעמד (שהיה בפני רבים) רציתי שתקברני האדמה תחתי מרוב מצוקה. אך בלמתי פי, שתקתי והחרשתי. אמנם בלבי ידעתי גם ידעתי, שהלא שני גדולים אלה מייצגים את שני בתי ישראל בהלכה: את ההלכה הנאצלת הנשענת על תורת רבינו האר"י זיע"א, ומאידך את ההלכה הצרופה מבית מדרשו של מרן הבית יוסף. אך זאת לא השבתי. וסהדי במרומים, את ה' אבקש, שיתן בי רוח נכונה, להמשיך ולאחוז בשתי כנפות המעיל ולאחד בס"ד... את שני בתי ישראל אלה.

העושה סוכתו בראש הספינה

משנה מסכת סוכה פרק ב משנה ג

העושה סוכתו בראש העגלה, או בראש הספינה כשרה, ועולין לה ביום טוב

גמרא מסכת סוכה דף כג ע"א

העושה סוכתו בראש הספינה: רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר. מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באין בספינה, עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה. למחרת נשבה רוח ועקרתה. אמר לו רבן גמליאל: עקיבא, היכן סוכתך?

תמונה שצולמה היום במרינה בהרצליה:

קצת יותר מקרוב:

חג שמח! וכפי שנוהג ידי"נ ר' אוריאל פרנק נר"ו לכתוב: נקווה שבמהרה נזכה "לחגוג" במשמע המקורי של המילה.

סוכה עם פרגולה

אני חושב שמאז שהגעתי למודיעין הנושא שאני הכי נשאל עליו זה איך עושים סוכה כשיש פרגולה על גבי המקום המיועד לסוכה. [כאן אני צריך להכיר טובה לאנשי טירת יהודה שהשכימו קום בימי שישי על מנת לשמוע שיעור במסכת סוכה מאברך צעיר, שהיום הוא רב צעיר. השיעורים הללו נתנו לי את הרקע להתמודד עם שאלות רבות בענייני סוכה]. בכל מקרה, כרגיל, אין להסתמך על הכתוב כאן להלכה למעשה ויש להתייעץ עם רב בכל מקרה לגופו.

המציאות מתחלקת לשני חלקים:

1. פרגולות העשויות מחמרים הפסולים לסיכוך - פלסטיק, מתכת וכד'.

דין פרגולה כזו נידונה בשולחן ערוך או"ח סי' תרכו - "העושה סוכה תחת האילן או תחת הגג". במילים פשוטות ניתן לתת את הכלל הבא: אם רוב שטח הפרגולה ממולא בחומר (פלסטיק/מתכת) ומיעוטו אויר - הפרגולה הזו נידונה כגג לכל דבר ולא ניתן לשים מתחתיה או מעליה סכך בשום צורה. הדרך היחידה שבה ניתן לעשות סוכה במקום שיש פרגולה כזו היא בפירוק הפרגולה. אם רוב השטח הוא אויר ומיעוט השטח הוא חומר (לדוג': בפרגולה בצורת רשת, שתי וערב, שריבועי החלל בין החומר הוא 7.2*7.2 לעומת רוחב הפס המקיף שהוא 2.8, יצא שמתוך כל 100 סמ"ר - יותר מ50 סמ"ר זה אויר), אם האדם ימלא את כל החלל בסכך כשר אזי יהיה יותר סכך כשר מאשר סכך פסול (הפרגולה) ולכן מיעוט הסכך הפסול יהיה בטל ברוב הסכך הכשר והסוכה תהיה כשרה. באופן שהפרגולה היא "כשרה לסוכה" (שהרוב אויר) ניתן לשים את הסכך מתחת לפרגולה, מעל לפרגולה או על גבי הפרגולה (לכאורה זו האפשרות העדיפה). על מנת למנוע בעיית "מעמיד בדבר המקבל טומאה" רצוי לשים קודם קרשים על גבי הפרגולה ורק עליהם לשים את הסכך.

2. פרגולה העשויה מחומר הכשר לסכך - עץ.

אם הפרגולה בנויה באופן שאין רוב של צל אז ודאי שצריך לשים סכך כדי שיהיה צילתה מרובה מחמתה, וראוי לשים יותר סכך מאשר יש בפרגולה עצמה.

אם הפרגולה בנויה באופן שיש רוב של צל (צלתה מרובה מחמתה), אזי יש שלוש בעיות אפשריות:

א. סוכה ישנה - סוכה שנבנתה לשם צל אך לא לשם חג הסוכות.

ב. תעשה ולא מן העשוי - אם המחיצות לא היו קיימות בשעת בניית הפרגולה.

ג. כשרות קרשי הפרגולה לסוכה - גזרת תיקרה.

לגבי הבעיה הראשונה, בעית סוכה ישנה, השו"ע כותב שמספיק שיחדש בה דבר ואפילו סכך בגודל טפח על גבי טפח.

לגבי הבעיה השניה, תעשה ולא מן העשוי, לא ראיתי מי שדן בזה אך לכאורה ניתן בצירוף סעיפים נוספים להסתמך על שיטות ראשונים המקלים בזה ומחלקים בין המקרה הזה לבין המקרה המובא בגמרא שאדם חפר סוכה בתוך גדיש. כך שקשה לי להאמין שיהיה מי שיפסול את הסוכה מטעם זה (אם מישהו מכיר דיון בנושא זה אשמח להפניה).

לגבי הבעיה השלישית, האם ניתן בכלל להכיל שם דירת עראי על פרגולה, נחלקו בזה גדולי זמנינו. אני עצמי שמעתי מהג"ר מרדכי אליהו שיש לדון בקרשים אלו כסכך פסול לכל דבר משום שאין להם דין דירת עראי ויש לגזור בהם גזרת תיקרה, או ליתר דיוק לא גזרה אטו תקרה אלא "תקרה ממש" (כמודמני ששמעתי דברים דומים ממו"ר הרב שבתי רפפורט). לעומת זאת יש מי שכתב שאין מקום לפסול קרשים אלו לסוכה וגזרת תקרה זה דווקא בקרשים רחבים. באופן זה כתב הרב יעקב אריאל כאן במסקנה:

למעשה נראה איפוא להורות שלכתחילה יש לבנות פרגולות שחמתן מרובה מצילתן. אך פרגולה הקיימת ועומדת ואין מקום אחר לעשות סוכה מותר להשתמש בה לשם סוכה.

גם הרב ישראל מאיר לאו פרסם מאמר בתחומין כא, ובו הוא כותב שאין כלל מקום לחשוש לאסור מדין תקרה והבעיה היחידה שיש לפתור זה את בעית הסוכה הישנה. הרב לאו מגדיל לעשות וכותב שלאחר שיתקן משהו בסוכה, כדי לפתור את בעית הסוכה הישנה אזי הסוכה תהיה כשרה למהדרין (!).

הבלוג יוצא לחופשה עד אחרי סוכות - חג שמח לכולם!