עוד סיפורים מ"מקראי קודש - הלכות סוכות"

המשך מהרשומה הזו.

הנה עוד כמה סיפורים על הרב מרדכי אליהו (ועל המחבר עצמו) המובאים בספר "מקראי קודש, הלכות סוכות" של ר' משה הררי מישיבת מרכז הרב.

זכורני שפעם אחת כשהייתי בביתו של רבנו וגמרתי לשאול אותו את השאלות, עמד רבנו לצאת מביתו וחיכיתי לו בפתח הדירה. לפתע רואה אני את רבנו עומד מול המראה, מסרק את זקנו. אני נדהמתי מאד ושאלתי מיד מדוע רבנו עושה כן, הרי יש פה שתי בעיות. בעיה אחת של הסתכלות של גבר בראי. נוסף על כך, הרי רבנו נוהג כמנהגי האריז"ל, והאריז"ל הרי אמר שאין לגעת בזקן כלל, שמא יתלשו שערות הזקן. רבנו הסתכל עלי בחיוך, וענה על שתי השאלות תשובה קצרה בשתי מילים: כבוד התורה. בשביל כבוד התורה מותר.

ועוד אחד עם טעם דומה:
פעם כשהייתי אצל רבנו בביתו הלכתי לשירותים. משיצאתי ראיתי שבכיור ליד השירותים אין נטלה. הלכתי לרבנו ושאלתיו האם אפשר לקבל נטלה. ענה לי רבנו: לאחר השירותים, צריך אמנם נטילת ידיים, אך אין צריך נטלה. בכל זאת אמרתי לרבנו שנוהג אני ליטול את ידי לאחר השירותים עם נטלה. רבנו צחק ופנה לרבנית שתחיה: הרבנית, תביאי לו בבקשה נטלה מהמטבח.

ונסיים בעוד סיפור:
גם בבית הכנסת של רבנו היה נמנע מלהעיר אפילו על סדר התפילה. למשל, בימי שני וחמישי נהגו בבית הכנסת של רבנו לומר קטעים מסוימים בתחנון לפני נפילת אפיים, כמנהג א"י. ואילו רבנו זצ"ל סבר כדעת הגאון הבן-איש-חי שמיד לאחר הוידוי יש לומר י"ג מידות ונפילת אפיים, אך רבנו מעולם לא אמר דבר על כך לגבאים. רק בעת מחלתו, כשהתקיים מניין בביתו, ביקש רבנו שבמניין זה ינהגו כדעת הגאון הבן איש חי, להקדים את נפילת אפיים. גם בכך רואים אנו עד כמה רבנו היה נמנע מלכפות את דעתו.
הסיפור הזה הוא לא פחות ממדהים בעיני, עד כדי כך שאני קצת מפקפק באמיתותו. הקטע המדובר הוא כנראה "מה נאמר" שאכן בכל הסידורים שיצאו מבית מדרשו של הג"ר עובדיה יוסף מופיע לפני נפילת אפיים (הפופולאריות של הסידורים הללו זה כנראה מה שהופך את המנהג הנפוץ להיות "מנהג א"י" בעיני המחבר). לעומת זאת, בסידורים הישנים מחו"ל, ובסידורים שעפ"י מנהגי יהודי צפון אפריקה שיצאו בשנים האחרונות וגם בסידורו של הג"ר מרדכי אליהו "קול יעקב" הקטע מופיע לפני "והוא רחום". עפ"י הסיפור הזה, במנין בבית הכנסת של הרב אליהו עצמו לא התפללו עפ"י הסידור שלו!! ונהגו (לפחות בדבר הזה) עפ"י הג"ר עובדיה יוסף!!! ולא רק זה, אלא שהרב אליהו עצמו בחר לא להעיר להם על כך. בעיני זה מדהים.

מקראי קודש, הלכות סוכה

בימים האחרונים הגיע לידי הכרך החדש של ספרי מקראי קודש של ר' משה הררי מישיבת מרכז הרב על הלכות סוכה. בכרך זה, כבכרכים הקודמים של הסט, המחבר מאסף כעמיר גורנה את כל הדעות על כל האספקטים הקשורים להלכות סוכה בדגש על הבעיות והשאלות שהתעוררו בדור האחרון. מי שנהנה מהכרכים האחרים - כדאי שישים את ידו גם על הכרך הזה.

מלבד החלק ההלכתי של הספר (המכיל קרוב ל100% מהספר) ישנם גם סיפורים על הג"ר מרדכי אליהו שכתב המחבר, ר' משה הררי, מהכרותו הקרובה איתו בשלושים השנים האחרונות וכן הקדמה לספר. בשני החלקים הללו יש מספיק חומר כדי למלא כמה וכמה פוסטים בבלוג. אך מכיוון שזמני מועט, נסתפק הפעם רק במעט ואולי בהזדמנות אחרת נחזור לזה.

נתחיל בעניין חג הסוכות (עמ' 681):
רבנו (הג"ר מרדכי אליהו) היה פוסק שנשים תטולנה בסוכות בכל שבעת ימי החג את ארבעת המינים ואף תברכנה על כך את ברכת 'על נטילת לולב', ואף מששאלוהו ואמרו לו שהרי יש פוסקים שאוסרים על הנשים לברך ברכה זו, והרי קיי"ל שספק ברכות להקל, אמר רבנו: מרן הגחיד"א כבר כתב שבדבר זה כבר נהגו הנשים לברך, ומשום כך אין אומרים ספק ברכות להקל במקום מנהג. ועל פסק הלכה זה היה חוזר רבנו בדרשותיו מדי שנה לפני חג הסוכות.

מתוך ההקדמה לספר:
לפני כמה שנים תפשני בציציות ראשי אחד מגדולי הדור, וזעזעני בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי, הרעיף עלי צעקות אימה וזעקות שבר, מדוע בקונטרסים שכותב אני בס"ד, מציין אני את שני גדולים אלה - הגר"מ אליהו והגר"ע יוסף שליט"א. הרי אין תורתם שווה, ואין גדולתם (לדעתו) באותה מדרגה. ואני באותו מעמד (שהיה בפני רבים) רציתי שתקברני האדמה תחתי מרוב מצוקה. אך בלמתי פי, שתקתי והחרשתי. אמנם בלבי ידעתי גם ידעתי, שהלא שני גדולים אלה מייצגים את שני בתי ישראל בהלכה: את ההלכה הנאצלת הנשענת על תורת רבינו האר"י זיע"א, ומאידך את ההלכה הצרופה מבית מדרשו של מרן הבית יוסף. אך זאת לא השבתי. וסהדי במרומים, את ה' אבקש, שיתן בי רוח נכונה, להמשיך ולאחוז בשתי כנפות המעיל ולאחד בס"ד... את שני בתי ישראל אלה.