יום שלישי, 12 בנובמבר 2013

"לחמניות מזונות"

[הלילה יש לי במקרה הרבה זמן פנוי ואני במקום עם wifi, אז הנה פוסט קצר סביב שני ספרים חדשים שאני קורא בימים אלה]

בכתב העת אסיף, כתב העת החדש של ישיבות ההסדר, שיצא לאור לאחרונה, התפרסם מאמרו של הרב יוסף צבי רימון בנושא "פת הבאה בכיסנין". למי שאינו מצוי בז'רגון ההלכתי, פת הבאה בכיסנין היא מאפה שאיננה לחם אך שלפעמים אדם עשוי לאכול אותה באותה אופן שאוכלים לחם. הדיון סביבה הוא בהלכות ברכות. מכיוון שהיא איננה לחם אזי ברכתה תהיה "בורא מיני מזונות", ולא "המוציא לחם מן הארץ". אבל אם אדם יקבע עליה את סעודתו הוא יברך עליה "המוציא".
אלא, שלא תמיד ברור איזה סוג מאפה מוגדר כלחם, ותמיד יברכו עליה "המוציא", ואיזה כפת הבאה בכיסנין, וכל עוד אדם לא קבע עליה את סעודתו יברכו "מזונות".

במאמרו דן הרב י"צ רימון בין היתר בנושא אותן לחמניות המכונות "לחמניות מזונות". שמם מעיד עליהם שמאן דהוא סבר שלחמניות אלו הינן פת הבאה בכיסנין, ולכן ברכתן תהיה מזונות. אלא, שקביעה זו קשה מאד שהרי לכאורה גם אם ברכתן תהיה מזונות, מאיזה שהוא טעם, הרי שעל לחמניה אדם רגיל לקבוע סעודה. ואם כן, במה תהיה שונה אותה "לחמנית מזונות".

בגדול ניתן לומר שיש כאן שני נושאים:
א. מחלוקת רמ"א ושו"ע בדבר לחם מתוק, אם הוא פת הבאה בכיסנין או לחם לכל דבר.
ב. אם דבר נחשב לפת הבאה בכיסנין, מה נחשב קביעות סעודה שיצריך ברכת המוציא.

הרב רימון אכן סבור שאין טעם שעל לחמניות אלו יברכו מזונות (עמ' 16-17):
ולפי זה להלכה ברור שעל לחמניות מזונות יש לברך "המוציא": ראשית, אין הטעם ניכר בהן, וטעמן כמעט כמו לחמניה רגילה. שנית, אפילו אם היה הטעם ניכר בהן, הרי שעושים אותן לקביעות סעודה, ודבר זה מגדיר אותן כלחם. דבר זה אמור בודאי לשיטת הרמ"א, אך גם לשיטת השו"ע שמסתפק במעט מתיקות, מסתבר שגם הוא דורש דבר שלא רגילים לאכול לקביעות סעודה כדי שייחשב הדבר כמזונות...
לכן אשכנזים ודאי צריכים לברך המוציא על לחמניות מתוקות, אולם מסתבר שכך הדין גם לספרדים, שהרי הדבר נראה כלחם לכל דבר... וכן נראה עיקר למעשה.
וכך הוא כותב גם לגבי ברכתה של חלה מתוקה:
כלומר, הרב רימון סבור שהמחלוקת בין הרמ"א לשו"ע בדבר לחם מתוק הוא תלוי באופן בו אנשים רגילים לאכול ולקבוע סעודה, וממילא שאם קובעים עליה סעודה, כלומר מתייחסים אליה כמו אל לחם רגיל, ברכתה המוציא.

ספר נוסף שהגיע לידי לאחרונה הוא ילקוט יוסף הלכות חנוכה. בספר זה שיצא לאור לפני מספר שבועות המחבר, הרב יצחק יוסף, מרחיב מאד בהערות השוליים על כל נושא שקשור אפילו בעקיפין לחג החנוכה. זאת, בניגוד לילקוט יוסף הלכות מועדים שיצא לאור לפני הרבה שנים והיה כתוב מאד בתמצות.
אגב דיונים שונים סביב נושא הסופגניה המחבר מגיע גם לנושא החלה המתוקה. הנה דבריו:

כלומר, הוא דוחה לחלוטין כל טענה בדבר שינוי במציאות. לדידו, לא רק שכל לחם בעל מתיקות הוא פת הבאה בכיסנין, אלא שקביעות סעודה הוא אך ורק אכילת כמות גדולה של אותה פת.

הרבה דובר לאחרונה על שינויי מציאות המשפיעים על שינויים בהלכה. מעניין שגם בנושא קצת שולי, כמו מה לברך על לחמניה או חלה, גם כן "שינוי המציאות" היא הטענה סביבה נסובה המחלוקת.

7 תגובות:

מישקה אמר/ה...

צריך להעיר, שעל הרבה מה"לחמניות מזונות" יש מדבקה של בד"צ העדה החרדית בתוספת הכיתוב "ברכתו מזונות". כלומר לא רק ספרדים, אלא יש כאן הכשר אשכנזי למהדרין מן המהדרין שגם הוא מורה כך הלכה למעשה, ובאמת תמיד תמהתי על זה.

ביחד עם זה לגבי הרב רימון, לא קראתי את המאמר אבל על פניו אני לא מבין על סמך מה הוא קובע שמי שאוכל בסתם לחמניית מזונות הרי זה קביעת סעודה. מדובר בלחמניות מדגם "מונדלך קטן" (מישהו יודע אגב מה זה "מונדלך"?) ובגלל המתיקות (המעטה אבל בכל זאת) שלהם ובגלל עצם העובדה שההוראה לגביהם היא לברך מזונות בלי נטילת ידיים וברכת המזון, הרבה אנשים אוכלים אותן באכילת עראי, בדרך מפה לשם. אז לפי מה קובע הרב רימון "שזה דבר שרגילים לאכול לקביעת סעודה"?

קלמן נוימן אמר/ה...

לגבי הכשר בדץ על לחמניות מזונות ראיתי בזמנו בספר תשובות ופסקים של הגר"מ שטרנבוך שניסה לתרץ את הענין ויישב בדוחק.

אייל אמר/ה...

שלום וברכה, בוקר טוב, ישר כוח על הדברים ותודה על ההפניה -
רק הבהרה קצרה - אסיף אינו 'כתב עת החדש של ישיבות ההסדר', הוא פונה באותה מידה לכל הישיבות ובתי המדרש, איגוד ישיבות ההסדר, כגוף ולא ככלל הישיבות, לקח על עצמו את המשימה לבנות בית כזה לכולם, לכן גם קראנו לו 'שנתון איגוד ישיבות ההסדר', על שם הגוף ולא על שם הישיבות,
הרבה הבינו כך ועלינו לחשוב על כך ולתקן לקראת הפעם הבאה בע"ה,
שוב תודה וישר כוח, אייל, מזכירות אסיף

אסף אמר/ה...

אם נקבל את הקביעה ש"לחמניית מזונות" היא אכן מזונות, מה זה אומר על חלות מתוקות לשבת, האם לדעה זו אין לקבוע סעודה על חלה כזו?

RavTzair אמר/ה...

אסף,
לשיטתם, אכן כך הוא. אם רוצים לעשות המוציא על חלה מתוקה צריך לאכול ממנה כמות גדולה. אחרת, ברכתה מזונות.

יצחק אמר/ה...

2 הערות:

פוסקים רבים סברו ש"קביעות סעודה" פירושה אכילת כמות מרובה (ראה בארוכה בסדר ברכות הנהנין של בעל התניא).

לחמניית מזונות, למיטב ידיעתי, נילושה במי פירות וכדומה והיא פת הבאה בכסנין לא מדין ריבוי תבלין (מתיקות), אלא מדין לא נילושה במים.

דוד פ אמר/ה...

הדיון לגבי קביעת סעודה צריך קודם כל להיות האם דברים הבאים ללפת בואת הפת מצטרפים לשיעור קביעת סעודה ואם כן האם כל מה שאוכלים בסעודת חתונה מצטרף ?
ד"א בזמנו בתעודת כשרות של ארוחה מהדרין במטוס של החברה הבלגית היה מצוין דיש לאכול את הלחמניה בסוף הסעודה ואידך זיל גמור ....