"קרא עלי מועד"

במגילת איכה מצינו את הפסוק (פרק א פסוק טו):

סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה

הגמרא בפסחים לומדת מהביטוי "קרא עלי מועד" שבשנת שילוח המרגלים היה יומיים ראש חדש אב, כך כותב רש"י (פסחים דף עז עמוד א):

קרא עלי מועד - תמוז דשילוח מרגלים מלויי מליוה, וכלו ארבעים דידהו בתשעה באב, (בפרק בתרא דתענית), והוקבעה להם בו בכיה לדורות, ויום עיבור החדש קרי מועד.

אך מצינו "שימוש" בפסוק "קרא עלי מועד" גם לנושאים נוספים, הקשורים ביום תשעה באב. כך מסכם זאת בספר דף על הדף (פסחים דף עז עמוד א):

מבואר כאן דפסוק זה קאי על ר"ח תמוז וילפינן מזה דר"ח נקרא "מועד". אכן בפוסקים בהל' ט' באב מבואר, דפסוק זה קאי על ט' באב ונקרא יום זה "מועד" בגלל לידתו של משיח צדקנו ביום זה וכמפורש במדרש (איכה א. נא) ע"ש, וכ"ה בירושלמי (פ"ב דברכות ה"ד) ובארחות חיים (הל' ט' באב סי' י"ב) ע"ש. וכמה הלכות נזכרו בדיני ט' באב בגלל זה דיום זה נקרא מועד וכנ"ל:
א) אם חל ט"ב בשבת או במוצ"ש, אין אומרים בשבת במנחה צו"צ, מידי דהוה אר"ח, דט"ב נמי איקרי מועד (הג"א סוף תענית וטור או"ח סי' תקנ"ט).
ב) נוהגים שלא לומר תחינה ערב ט"ב משום דאיקרי מועד (הגהות מיימוני סוף הל' תענית וש"ע או"ח סי' תקנ"ב י"ב). ועיין שם עוד בטור (סי' תק"ט) שמטעם זה אין אומרים תחנון בט"ב עצמו.
ג) מטעם מועד בט"ב, יש מי שרוצה לומר, שלא להגיד תיקון חצות בליל ט"ב. (ברכי יוסף סי' תקנ"ט).
ד) יש אומרים, שלא לומר ענינו בשחרית בט"ב לפי שנקרא מועד (טו"ז סי' תקנ"ז ס"ק ב').
ה) אין להחמיר ולשבת בט"ב על הקרקע עד הערב, משום "קרא עלי מועד", ע"כ אסור לנהג בו אבילות יותר ממה שאמרו בהלכה (שו"ת נאות דשא סי' ל"ו). ע"כ. 

את דבריו הוא מסיים בהערה:

וצ"ב קצת עפ"י המבואר כאן דקרא זה קאי על ר"ח תמוז וי"ל.

כלומר, הוא שואל, איך למדו את כל הדברים הללו ביחס ליום תשעה באב, אם הפסוק מדבר על ר"ח אב (כפי שהתפרש בגמרא). הוא עונה "ויש לתרץ", אך לא מתרץ.

בשו"ת חלקת (יעקב עניינים שונים סימן כח) מתרץ את הקושיא:

ב) מה שהקשה על הא דבסימן תקנ"ב סי"ב דאין אומרים תחנה ערב תשעה באב במנחה משום דאקרי מועד, והקשה מהא דפסחים ע"ב ותענית כ"ח, דאמר אביי תמוז דהאי שתא מלוי' מלי' דכתיב קרא עלי מועד, וזה קאי על ר"ח דמקרי מועד, וכבפירש"י שם שניתוסף יום לר"ח וזה מקרי מועד, ומנ"ל על ת"ב בעצמו דמקרי מועד. גם בטור סימן תקנ"ט וברוקח סימן ש"ג מבואר כן אין אומרים צ"ץ ואין נופלים בת"ב משום דת"ב נמי אקרי מועד - הכוונה פשוטה, עפ"י דרשא דאביי קאי האי מועד על יום ר"ח אבל פשטי' דקרא קאי על יום הת"ב עצמו, וכפרש"י יעידת גייסות לבא עלי, אבל מכיון דביטוי לשון של מועד משמעותו גם לשון של יום טוב, זאת אומרת דת"ב מקרי מועד ויו"ט ושניהם אמת, זה עפ"י דרש וזה עפ"י פשט, וכידוע דהתורה דרך פרדס, ופשוט הוא.

והנה שני הסברים למשמעות קריאת תשעה באב "מועד":

א. ערוך השולחן אורח חיים הלכות תשעה באב סימן תקנב יד

אין אומרים תחנון במנחה בערב ט"ב משום דאקרי מועד וכן אין אומרים צדקתך צדק במנחה שבת ערב ט"ב וגם בת"ב עצמו כן והעניין הוא לסימן כי אנו מובטחים בהשי"ת שעוד יתהפכו הימים האלה למועדים ושמחה וימים טובים:

ב. הרבי מצאנז, שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן רמב:

ונלפע"ד שהנה אז נתרבו הצדוקים שכפרו בתורה שבע"פ, והרמב"ם בפיה"מ לאבות פ"א מ"ג כתב שבאמת גם בתורה שבכתב, ומרדו במלכות שמים והוצרכו להשביע כל הכהנים הגדולים שלא יעשו בהקטרה בחוץ כצדוקים והיו פורשים ובוכין [יומא י"ח ע"ב], והיו כהנים גדולים צדוקים, ומצינו שהיו גם סנהדרין צדוקים, [עיין מגילת תענית פ"י, ובסנהדרין י"ט ע"א ונ"ב ע"ב, ובעיקרים שער ס"ז], והיה הסכנה גדולה למאד שלא תשתכח חלילה תורה מישראל ותכרת האמונה ח"ו מזרע אברהם. והיה להם אחיזה גדולה במלכות הורדוס שבנה ביהמ"ק, שמי שלא ראה ביהמ"ק בבנינו לא ראה בנין מפואר בעולם זה בנין הורדס, עיין סוכה נ"א ע"ב, והתייחסו לחשמונאים שהמה היו המנצחים במלחמות, וסמכו רק על כוחם וידם החזקה וזרועם סמכתם, כהדא דבעלי אגרופין דבית דוד עיין סנהדרין כ"א ע"א ובכמ"ק, ולזה ראו חכמי הדור הקדושים חסד עליון בזה שריחם השם הטוב על עמו ונחלתו, וכמאה"כ [יחזקאל כ' ל"ג] אם לא ביד חזקה וגו' ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, שנחרב המקדש שבנה הורדוס ואבדו התועים אחר הצדוקים המורדים נגד מלכות שמים ומורדים בתורה, ורק בזרועם וכוחם סמכו לחלוק על חכמי ישראל למרוד נגד הרומיים, ועתה ידעו כל עם ישראל כי בנין נערים המנוערים מן המצות סתירה, ושבכל תעלוליהם הביאו בסופו של דבר שואה וחורבן על עם ישראל, וחכמי ישראל ראו הנולד ורוח קדשם חזה האמת לאמיתו, ונשתבר כח הע"ז והכפירה בה' וישובו אל ה' אלקיהם. 
ולזה כמו בנתחייב במיתת ב"ד באו כל הקרובים וכו', עיין בסנהדרין דף מ"ו ע"א במשנה, ובאפיקורסים עיין ביור"ד סי' שמ"ה ס"ה דאחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים עיין שם, כמו כן הוא יום טוב שאבדו שונאיו של מקום וקושטא קאי. ולזה לא אסרו בבשר ויין תיכף אחר צאה"כ, שלאחר החורבן מביהמ"ק היה תשועה גדולה לישראל עם קודש להשם, ואנחנו רואים שיבנה וחכמיה הצילו את כלל ישראל, ותיכף אחר החורבן נתרבה כח התורה שבע"פ ורבו הישיבות וחכמי התנאים בכח עצום ממש לא ישוער בנס נפלא שלא כדרך הטבע, וכמעט שנאבדו הצדוקים והמינים מכל וכל [וע"ע בשפע חיים לימי הסליחות דרוש כ"ג].
ולזה אף שמתאבלים על חורבן ציון ועריה ועל עם ה' כי נפלו בחרב, הוא מועד ג"כ. ועיין בזוה"ק תשא דף קצ"ד ע"א, ומשה יקח את האהל וגו' וקרא לו אהל מועד וכו' מאי מועד ר' אלעזר אמר לטב רב אבא אמר לביש וכו', לטב מה מועד דאיהו יום חדוה דסיהרא דאתוספא ביה קדישא וכו' לביש וכו' כד"א ובית מועד לכל חי וכו' עיין שם ודו"ק היטב. וזה שנאמר [איכה א' ט"ו] סלה כל אבירי וגו' קרא עלי מועד לשבר בחורי, ועיין שם בפי' הטעמים לראב"ע, אבירים אנשי המלחמה וכו' לשבור הבחורים בעלי הכח עיין שם ועיין במדרש רבה שם אות מ"ד ובמפרשים ודו"ק היטב ותבין בס"ד.

[יש להעיר שה"אוהב ישראל" מאפטא מצטט בהקשר זה מדרש שלא קיים, עד כמה שידוע לי: "המדרש דאיתא שם לא היה יום מועד לישראל כיום שנחרב בית המקדש עד כאן"]

הערה: ברשימה זו וברשימות נוספות באתר זה אני עושה שימוש במקורות שהופניתי אליהם מחבריי ת"ח, ולא בהכרח מקורות שמצאתי לבדי.