יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

יצא לאור: המעיין, תשרי תש"ע

לאחר כמעט חדשיים מאז שיצא לאור, הגליון האחרון של כתב העת "המעיין" עלה לרשת. הגליון הנוכחי ראה אור לפני חגי תשרי ולכן כלולים בו מספר מאמרים הקשורים לחגי תשרי ולימים הנוראים.
מספר הערות שלי בירוק

בתוכן:
בדיקת עדי החודש במשנת הרמב"ם, ושאלת הפירוש לתלמוד למסכת ר"ה המיוחס לו / הרב שי ואלטר
'עד שירצה את חבירו': בין מחילה להתאחדות / הרב ד"ר שלמה קסירר
"ולא יהא אכזרי מלמחול, אם לא שמכוין לטובת מבקש המחילה" - ישוב דברי הרמ"א / הרב מאיר בראלי
"כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט" במצות סוכה / הרב דוד מצגר
שותפות גוי הפוטרת את הוולד מן הבכורה / הרב מרדכי עמנואל
בענין גיורה של איזבל / הרב יצחק ברנד
גר שאינו מקיים מצוות / הרב אליעזר וייל
תגובות והערות
הערה בענין תולדות 'מדרשית נעם' פרדס-חנה / חנה שטרן
בענין המאבד עצמו לדעת, ובענין גרים בימינו / הרב מיכאל אברהם - למי שמתעניין בדבריו של הרב מיכאל אברהם על הגיור אני ממליץ לקרוא גם את מאמרו שהתפרסם באקדמות כ"ב.
עוד בענין כבוד ספרים / איתם הנקין - ר' איתם מתייחס לשתי סוגיות בעניין כבוד ספרים בספרים מודפסים: א. בספרים מודפסים אין איסור להניח ספר עם קדושה פחותה על ספר עם קדושה גבוהה יותר. ב. בספרים מודפסים אין איסור להניח ספר על השלחן כשכריכתו כלפי השלחן.
האם נהג יו"ט שני של גלויות בשושן? / הרב מאיר ברקוביץ
הערה על הספר 'ויואל משה' / מיכאל קליין
"תמכתי יתדותי... בזכות שלושת אבות" / הרב יעקב קאפל רייניץ
על ספרים וסופריהם
פירוש 'אבי עזר' על פירוש ראב"ע על התורה / הרב יעקב לויפר - מאמר מעולה ומעניין על הפירוש הקטן שמופיע בחלק מהוצאות מקראות גדולות בצמוד לפירוש האבן-עזרא. המחבר מוכיח שאין סיבה ראויה להעניק כבוד כה רב לפירוש זה.
"עד אשר אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב": רבי שמעון שקופ זצ"ל וכהונת ראש ישיבת 'מרכז הרב' – מסורות ועובדות / שמריה גרשוני - מאמר מעניין מאד (שטביעות אצבעו של ר' איתם הנקין ניכרות בו) על כך [זהירות ספויילר לפניכם!] שהג"ר שמעון שקופ רצה ללמד בישיבת "מרכז הרב" אך הרב זצ"ל לא היה מעוניין בכך בטענה שהוא "חפצו, שעיקר מהלך לימוד הישיבה תהיה ע"פ סדרו ודרכו של הגר"א זצוק"ל. ואם אמנם יודע ומרגיש גם נחיצות גדולה לסדר הפיתוח של דרכי ההסברות וההבנות ההגיוניות, אבל עיקר רוח הישיבה רוצה הוא שיבוסס ע"פ מהלכו וכו'.". יש משפט אחד במאמר שלא הבנתי וזה המשפט הבא: "התנגדותו של הגרח"ע הוסרה בתרצ"ה, אך מסיבות מובנות כבר לא היה שייך אז לברר על משרה בישיבת 'מרכז הרב'" - מהם ה"סיבות המובנות"?
עוד על הרב צבי יהודה מלצר זצ"ל / הרב יהושע מגנס - עוד סיפורים על גדלותו של הרב צבי יהודה מלצר, כהמשך לדברי נכדו הרב יואל עמיטל בגליון תמוז תשס"ט. בפעם הקודמת הבאנו את הסיפור על פתיחת (או אי-פתיחת) בית הספר הדתי בפרדס חנה, הרב מגנס מוסיף מספר פרטים לסיפור:
את הסיפור על החזו"א שהתבקש להכריע אם להוציא את הילדים הדתיים מבית הספר המשותף בפרדס חנה, שמעתי מהרב מלצר זצ"ל בתוספת קטנה: החזו"א הסתובב בחדר ואמר: 'זה דיני נפשות. אני איני יכול להכריע בזה. כבודו יפסוק בזה'. שאל הרב מלצר: 'אם כבודו אינו יכול להכריע, כיצד אני אוכל להכריע'? על כך ענה לו החזו"א: 'כבודו הוא המרא דאתרא, ויש לו סייעתא דשמיא שאין לאף אחד אחר'. הרב מלצר סיפר שבכל זאת הוא התקשה להכריע. הוא אמר שאף על פי שיש לילדים הדתיים השפעה מאד חיובית על ביה"ס, ההורים מצידם צודקים שהם רוצים חינוך שהוא לגמרי דתי. כפי שהתרשמתי, והייתי אז בס"ה בן י"ח שנים, עמד לעיני הרב מלצר גם השיקול הכללי: האם זה נכון לשנות בפרדס חנה מהנהוג בכל ארץ ישראל, שבכל מקום נאבקים על הקמת בתי ספר דתיים נפרדים? באותה תקופה הגיעה אליו ההצעה לקבל את רבנות רחובות, ואחת הסיבות להיענותו להצעה היתה הקושי להכריע בשאלת פתיחת בי"ס הדתי בפרדס חנה.
על 'גידולו של גדול' / פרופ' זאב לב ז"ל - מאמר שכבר היכה גלים בכמה אתרים באינטרנט על הספר Making of a Godol ועל החרם שהוא גרם. עוד דוגמא כיצד אנשים שרוממות "כבוד התורה" בפיהם גורמים לבזיון התורה במעשיהם.
נתקבלו במערכת / הרב יואל קטן - מעניין כרגיל, אך הפעם לא מצאתי יותר מדי עניין בספרים המסוקרים (אני גם חושב שאין מקום לתקוף או לעורר על כשרותו של ספר בגלל שהמחברת הודתה לפרופ' שפרבר בהקדמתה, שלית מאן דפליג שהינו אדם חכם שיכול ללמד את מי שצעיר ממנו בחכמה ובשנים דבר מה. בטח שלא ניתן לבסס ערעור כזה רק על דברי תודה אלו.).

4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: איתם הנקין. תאריך: 08/11/09, 20:45:49
מתברר שה"סיבות מובנות" אינן כל כך מובנות... בכל אופן, הכוונה בעיקר להיבט הבא:
בשעת הבירור בתרפ"ו, בסמוך לפטירת הרב בורשטיין, לא היה ראש ישיבה רשמי ל'מרכז הרב', והמשרה לכאורה היתה פנויה; מכאן גם נבעה הפנייה החצי-רשמית להנהלת הישיבה בנושא זה. בתרצ"ה, לעומת זאת, כבר חלפו כ-9 שנים בהן הישיבה מתנהלת כסדרה בצביון מסויים, ומשרת ראש הישיבה הריהי תפוסה בקביעות (על ידי הראי"ה קוק כמובן) לכל אורך התקופה. למציאות זו התייחסה האמירה שעל אף שהתנגדות ר' חיים עוזר הוסרה וכו, "כבר לא היה שייך לברר אז על משרה בישיבת 'מרכז הרב'". סבורני שאין אנכרוניזם בהנחה שבודאי לא היה עולה על דעת לב, אף באותה תקופה שיבוא ראש ישיבת גרודנא ובעמח"ס 'שערי יֹשר" (שספר היובל היוצא-דופן לכבודו נערך בעצם אותם ימים) לכהן כר"מ פשוט מתחתיו של ראש ישיבה אחר (אף אם בתחילת שנות העשרים עוד היתה הווא-אמינא שכזו).

שם השולח: איתם הנקין. תאריך: 08/11/09, 20:48:19
והיות שזכיתי מצדך להתייחסות קצרה להערותיי בעניין כבוד ספרים, אבקש להשלים בהזדמנות זו פיסקה קצרה שהיתה אמורה להופיע בסוף דבריי, אך נשלחה אל העורך מאוחר מדי ועל כן לא נדפסה.
_______________
"ומכל הנ"ל מבואר שאסור גם לשים ספר (פתוח וכ"ש סגור) על גבי ספר פתוח, שאז כריכת העליון מונחת על פני אותיות הספר שמתחתיו, וזוהי דרך ביזיון (עיין בסי' רע"ז במפרשים) - ואף בזה כמדומה שאין העולם מקפידים, כי נוח הדבר כשמעיינים בכמה ספרים במקביל - אבל ראוי להיזהר ולהימנע מזה, ועיין בערוה"ש (שם סעיף ב') שזה שייך גם בספרים הנדפסים. ומ"מ נלע"ד שלהניח הכריכה על מקצת מן הספר הפתוח, תו"כ לימוד, אין קפידא בזה, כי בכה"ג ניכר שאינו כביזוי וגם הוא לשעה קלה".

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 09/11/09, 05:25:30
ר' איתם,
העולם מתייחס לספר הפוך כדבר המונח בבזיון - הגם שבכל מצב מחצית מהעמודים מופנים כלפי מעלה ומחציתם כלפי מטה, בכל זאת נראה שיש מקום להחמיר ולהקפיד שהכריכה תהיה כלפי מעלה משום שזה נראה כביזוי בעיני העולם.
נראה שניתן להביא ראיה לכך גם מספרות כללית - אנשים מקפידים להניח ספרים כשהכריכה עם שם הספר כלפי מעלה.

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 09/11/09, 05:31:28
ולעניין הרב קוק - בתרצ"ה הוא היה כבר חולה, ולקראת סוף השנה נפטר - כך שחשבתי שדווקא אז יהיה זמן טוב יחסית להכניס ראש ישיבה שעוד כוחו במותניו.

שם השולח: אלחנן תאריך: 09/11/09, 08:11:30
אכן ראוי למחות על הקטע הזה:

"איני יכול להימנע מלהעיר על כך שצרם לי מאוד ש'מורָהּ ורבָּהּ' של המחברת, כפי שהוא מתואר בהקדשה בראשית הספר, הוא פרופ' דניאל שפרבר, שעם כל הזכויות שיש לו בפרסומיו התורניים-מחקריים החשובים ובמידותיו הטובות ג�� הוא גם קנה לעצמו שם של 'חדשן' בענייני הלכה הרבה מעבר למקובל ... והוא 'עלה לכותרות' בתקשורת לא-פעם בפסיקות ובהתייחסויות הלכתיות חריגות." (הרב יואל קטן)

מילא השמטת תואר הרב, יתכן שנעשתה בשגגה. אבל צורם מאד שהעובדה שפוסק הלכה אומר את דעתו ללא חשש (ממש לא רק בתקשורת, אלא בצורה ברורה ומנומקת בספרים ומאמרים) הופכת לגנאי בעיני לומדי תורה.

לעניות דעתי יש קשר הדוק בין הלכי הרוח של 'גידולו של גדול' לבין היחס המזלזל והמכעיס הזה כלפי הרב שפרבר, שאינו רק "אדם חכם" אלא אחד מגדולי התורה שבדור (בהנחה שגדולה בתורה נמדדת לפי ידע וחריפות, ולא לפי תקציבים וכוח פוליטי).

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: איתם הנקין. תאריך: 09/11/09, 17:07:36
הרב בני, הלא זה מה שהבאתי בעצמי בסוף דבריי, מאמו"ר שליט"א בשם זקנו הגריא"ה.

בכל אופן, אני נזכר בהקשר זה בספר טור-שו"ע שהיה לי עד לאחרונה, שנכרך בשגגה בצורה הפוכה - הפנים מאחור והאחור לפנים (וממילא, בהכרח, גם ראש הספר הריהו נמצא ב'למטה' של הכריכה). והנה זה מקרה קלאסי של "איכא בינייהו": אילו היתה באמת קפידא להניח ספר "הפוך", היה עלי לשים את הספר כשגב הכריכה כלפי מעלה ופניה כלפי מטה. אך היות שאין בזה קפידא, רשאי הייתי להניח ליושבים מסביבי להפוך שוב ושוב את הספר באופן שפני הכריכה יהיו כלפי מעלה - בעוד הם אינם יודעים מה מצבו של הספר עצמו...

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 09/11/09, 20:11:35
ר' איתם,
אתה צודק - אין לי מה להוסיף.

שם השולח: שמריה גרשוני תאריך: 10/11/09, 22:25:15
חמוד לכתוב "שתביעות [אגב, טביעות כצ"ל] אצבעו של ר' איתם הנקין...". הודיתי לידידי ורעי איתם בהערה מיוחדת בפתיחת המאמר.
לגופו של עניין, "מסיבות מובנות" זו עוד אחת מהדרכים שלא להסתכסך עם כל העולם ה'מרכזניקי'. אם בשנת תרפ"ו עדיין תפקיד ראש ישיבת 'מרכז' אינו ברור ומיוחס במפורש לרב קוק, בשנת תרצ"ה התפקיד מוגדר וכבר היה יותר מאדם אחד שחשב שלאחר מאה ועשרים של הרב קוק, הוא יהיה ראוי לתפקיד זה, ואכמ"ל וד"ל מפאת הדר גאונותם וכבודם של כל הנוגעים בדבר.
במצב כזה, מי יסכים שיגיע עוד אדם שיתמודד בעתיד על משרה נחשקת זו?!

הסיבות הובנו (לפחות חלקית או לפחות הסיבות שלא לפרט מהן אותן "סיבות מובנות")?

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 11/11/09, 05:45:27
ר' שמריה,
תודה על התיקון - תקנתי בפנים.
התחלתי לקרוא את מאמרך ותוך כדי קריאה אמרתי לעצמי "זה ממש כמו לקרוא מאמר של ר' איתם הנקין" - ואז הגעתי להערות השוליים וראיתי שאתה באמת מודה לו על עזרתו.
כתבתי על "טביעות אצבעו" כדי לומר לקוראי שמהמאמר הזה הם כנראה יהנו.

תודה על ההבהרה על "הסיבות המובנות" ויישר כח על מאמר מעניין ומקורי.

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: חמר גמל תאריך: 12/11/09, 19:01:18גם אני מוחה על היחס לרב שפרבר, משני היבטים. ראשית, השמטת התואר רב (שהשתרבבה גם לבלוג זה) היא לא ראויה. הרב שפרבר הוא רב ותלמיד חכם חשוב, וגם אם לא מסכימים עם דעותיו אין להיגרר למחוזות לא לנו ולשלול ממנו את תוארו. גם אם אשתדל להתצטרף לאלחנן בלימוד זכות שההשמטה נעשתה בשוגג, קשה ללמד זכות כאשר השמטות מסוג זה נעשות באופן תדיר, ובדרך כלל מצד סמוים של הדיון.

שנית, עצם הנימוק לפסול את דברי התלמידה רק בשל התנגדות כללית לדברי רבָּהּ הוא בלתי ראוי. אני בהחלט יכול לקבל שהקשר הזה יעורר אצל הרב קטן "נורה אדומה" (לשיטתו) שתגרום לו לבדוק את דבריה ביתר קפידה, אך פסילה אד הומינם ללא טענות כנגד גוף הדברים היא דבר פסול.

שם השולח: Baruch Alster תאריך: 12/11/09, 19:42:00אני רוצה להצטרף לדברי אלחנן וחמר גמל בעניין הרב שפרבר. כאקדמאי, היתה לי שאלה הלכתית שהיתה קשורה לאפשרות ללמד במוסד נוכרי מסויים. כיוון שהוא הפוסק כמעט היחיד הבקי בכל רזי העולם האקדמי, שאלתי אותו. כך אני יודע גם על חבר אחר שהיתה לו שאלה הלכתית הקשורה להוצאת ספר לאור. הוא תמיד עונה במאור פנים, ובקיאותו (הן בתורה והן במציאות) וחריפותו ניכרות בכל תשובה שהוא עונה. מחלוקת על דרכי פסיקה בענייני מעמד האשה אסור שתעיב על הערכת ת"ח חשוב זה, וכל הפוסל - במומו פוסל. יש להגן על כבוד ת"ח אמיתיים מפני המתקפה המזוייפת של 'דעת תורה' המנסה לגרום לכל הפוסקים להסכים על כל עניין ציבורי נגד האמת הנראית להם, ואין הרס התורה גדול מזה.