הפעם הערה קצרה במדרש הזה:
ד"א "שופטים ושוטרים" א"ר לוי: למה"ד, למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו. אמר המלך: נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני. כך אמר הקב"ה: מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, שנאמר: (הושע יא) "כי נער ישראל ואוהבהו". מכל מה שבראתי אינו אוהב אלא את הדין, שנא': (ישעיה סא) "כי אני ה' אוהב משפט". אמר הקב"ה: נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב, הוי "שופטים ושוטרים".
המדרש מתאר שהקב"ה נתן לעם ישראל את המשפט כמתנה החביבה ביותר על האב שאותו הוא מעניק לבנו האהוב ביותר.
המדרש צריך ביאור קצת שכן אנו יודעים שאחד מהמצוות שבני נח מצווים עליהם זה הדין. אז כיצד בא לידי ביטוי שאת המשפט והדין מסר הקב"ה בדווקא לעם ישראל? יתרה מזאת, כיצד הפסוק "שופטים ושוטרים תתן לך" מעיד על כך שהקב"ה נתן לנו את המשפט, האם פסוק כמו "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" לא מבטא יותר את העניין הזה?
כבר ראינו בעבר שבמדרשים מהסוג הזה צריך להתחיל בשאלה: מה מוסיף המשל על דברי המדרש?
נראה שהמשל במדרש המדמה את המשפט לפרדס הוא בדווקא. הפרדס הוא בית גידול לפירות. איכותם וכמותם של הפירות תלוי רבות בהשקעתו של בעל הפרדס. כמו כן הפירות מיועדים לא רק לבעל הפרדס ולמשפחתו אלא כמובן גם לאחרים.
נתינת המשפט/הפרדס לעם ישראל מתבטאת בכך שהם מחליטים על איכות וכמות הפירות של המשפט. המשפט ניתן לישראל כדי שהם יתעסקו בה ויוציאו ממנה פירות. פירות שיש בהם גם להשפיע על אומות אחרות. במילים אחרות ניתן לומר, שבני נח חייבים בדין כי כך בני ישראל למדו בבתי המדרש שלהם. גם אם הצהרה מעין זו היא מוגזמת, בודאי שלגבי הפרטים (מה נכלל בחיוב כזה או אחר) ניתן לומר שהדבר נקבע ע"י עם ישראל.
לכן המדרש גם בחר בפסוק מהפרשה שלנו "שופטים ושוטרים תתן לך" כי המדרש בא להדגיש שהמשפט הוא עתה בידינו לעשות בו כפי הבנתנו. את האפשרות לשנות ולהתאים את המשפט לעולם נתן לנו הקב"ה כאותו פרדס שהעניק המלך לבנו.
ד"א "שופטים ושוטרים" א"ר לוי: למה"ד, למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו. אמר המלך: נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני. כך אמר הקב"ה: מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, שנאמר: (הושע יא) "כי נער ישראל ואוהבהו". מכל מה שבראתי אינו אוהב אלא את הדין, שנא': (ישעיה סא) "כי אני ה' אוהב משפט". אמר הקב"ה: נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב, הוי "שופטים ושוטרים".
המדרש מתאר שהקב"ה נתן לעם ישראל את המשפט כמתנה החביבה ביותר על האב שאותו הוא מעניק לבנו האהוב ביותר.
המדרש צריך ביאור קצת שכן אנו יודעים שאחד מהמצוות שבני נח מצווים עליהם זה הדין. אז כיצד בא לידי ביטוי שאת המשפט והדין מסר הקב"ה בדווקא לעם ישראל? יתרה מזאת, כיצד הפסוק "שופטים ושוטרים תתן לך" מעיד על כך שהקב"ה נתן לנו את המשפט, האם פסוק כמו "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" לא מבטא יותר את העניין הזה?
כבר ראינו בעבר שבמדרשים מהסוג הזה צריך להתחיל בשאלה: מה מוסיף המשל על דברי המדרש?
נראה שהמשל במדרש המדמה את המשפט לפרדס הוא בדווקא. הפרדס הוא בית גידול לפירות. איכותם וכמותם של הפירות תלוי רבות בהשקעתו של בעל הפרדס. כמו כן הפירות מיועדים לא רק לבעל הפרדס ולמשפחתו אלא כמובן גם לאחרים.
נתינת המשפט/הפרדס לעם ישראל מתבטאת בכך שהם מחליטים על איכות וכמות הפירות של המשפט. המשפט ניתן לישראל כדי שהם יתעסקו בה ויוציאו ממנה פירות. פירות שיש בהם גם להשפיע על אומות אחרות. במילים אחרות ניתן לומר, שבני נח חייבים בדין כי כך בני ישראל למדו בבתי המדרש שלהם. גם אם הצהרה מעין זו היא מוגזמת, בודאי שלגבי הפרטים (מה נכלל בחיוב כזה או אחר) ניתן לומר שהדבר נקבע ע"י עם ישראל.
לכן המדרש גם בחר בפסוק מהפרשה שלנו "שופטים ושוטרים תתן לך" כי המדרש בא להדגיש שהמשפט הוא עתה בידינו לעשות בו כפי הבנתנו. את האפשרות לשנות ולהתאים את המשפט לעולם נתן לנו הקב"ה כאותו פרדס שהעניק המלך לבנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה