יום שלישי, 14 בספטמבר 2021

"כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם"

 המשנה ביומא מתארת כיצד הכהן הגדול היה מתוודה ביום הכיפורים שלוש פעמים, ואת תגובת העם:

משנה מסכת יומא פרק ג משנה ח:
בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו עליו ומתודה וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
משנה מסכת יומא פרק ד משנה ב:
קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו בא לו אצל פרו שנייה וסומך שתי ידיו עליו ומתודה וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא י"ו) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
משנה מסכת יומא פרק ו משנה ב:
בא לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו ומתוודה וכך היה אומר אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל אנא בשם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעוו ושפשעו ושחטאו לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך לאמר (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
בתיאור נוסף, מתארת המשנה את הגורל בין שני השעירים ואת תגובת העם:

משנה מסכת יומא פרק ד משנה א:

טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך ואם של שם עלה בשמאלו ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך נתנן על שני השעירים ואומר לה' חטאת ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לה' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
בשני הוידויים הראשונים התגובה היא רק אמירת "ברוך שם וכו'", וכך גם בתגובה להכרזה "לה' חטאת". 

רק בוידוי השלישי, על השעיר לעזאזל מגיעה תגובה של כריעה והשתחויה:

והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

בתיאור סדר העבודה שאנו אומרים במוסף של יום הכיפורים, הן בפיוט "אתה כוננת" והן בפיוט "אמיץ כח" מופיע תגובה של כריעה והשתחויה על העם בכל שלושת הוידויים, בהבדל של מילה אחת.

בפיוט "אתה כוננת":

וְהַכּהֲנִים וְהָעָם הָעומְדִים בָּעֲזָרָה כְּשֶׁהָיוּ שׁומְעִים אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּורָא מְפרָשׁ יוצֵא מִפִּי כהֵן גָּדול בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה הָיוּ כּורְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנופְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְאומְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו לְעולָם וָעֶד:

בפיוט "אמיץ כח":

וְהַכּהֲנִים וְהָעָם הָעומְדִים בָּעֲזָרָה. כְּשֶׁהָיוּ שׁומְעִים אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּורָא מְפרָשׁ יוצֵא מִפִּי כהֵן גָּדול בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. הָיוּ כּורְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמודִים וְנופְלִים עַל פְּנֵיהֶם. וְאומְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו לְעולָם וָעֶד:

 לגבי התגובה להכרזת "לה' חטאת", בפיוט "אמיץ כח" מופיע:

צָעַד לֵילֵךְ לו לְמִזְרַח עֲזָרָה. צֶמֶד שְׂעִירִים שָׁם מֵהון עֵדָה. צְמוּדִים אֲחוּיִים שָׁוִים בְּתאַר וּבְקומָה. צָגִים לְכַפֵּר עֲון בַּת הַשּׁובֵבָה. צֵהוּב חֲלָשִׁים טָרַף וְהֶעֱלָה מִקַּלְפִּי. צָנַח וְהִגְרִיל לְשֵׁם גָּבוהַּ וְלַצּוּק. צָעַק בְּקול רָם לה' חַטָּאת. צותְתָיו עָנוּ לו וּבֵרְכוּ אֶת הַשֵּׁם. צֶבַע זְהורִית קָשַׁר בְּראשׁ הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. צִגָּתו אִמֵּן נֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחַ:

 לעומת זאת, ברוב הנוסחאות של "אתה כוננת" מופיע התגובה של כריעה והשתחויה גם בהכרזת "לה' חטאת". 

ראשית, יש לשאול על ההבדל בין נוסח המשנה לנוסח הפיוט: מדוע במשנה מופיע תגובת העם רק בוידוי האחרון, ואלו בפיוטים הוא מופיע בכל אחד מהוידויים? 

שנית, יש להבין מה פירוש "ומודים" המופיע בפיוט "אמיץ כח".

שלישית, יש להבין את ההבדל בין הפיוטים בנוגע לתגובת העם להכרזת "לה' חטאת".

הנצי"ב במרומי שדה (מסכת יומא דף סו עמוד א) כותב שאכן העם לא היה נוכח בשני הוידויים הראשונים:

שם במשנה. והכהנים והעם העומדים בעזרה. בודויים הראשונים לא תנן הכי, אלא והן עונין אחריו. משום דמה היה להעם לעמוד בעזרה בשעת וידוי הפר שלא היה אלא בשביל כהנים. משא"כ בוידוי שעיר המשתלח היה מצוה לעמוד בשעה שהכה"ג מתודה עבור כל ישראל:

על פי הסבר זה אכן לא ברור מדוע בפיוטים התוסף תגובת העם. 

הזכרנו לעיל שבפיוט "אמיץ כח" התוסף המילה "ומודים": היו כורעים ומשתחוים ומודים. מה פירוש המילה "ומודים"?

הרב סולובייצ'יק (שיעורי הגרי"ד עבודת יוה"כ עמ' סו) מציע לפרש מילה זו על פי דברי רש"י המסביר את המשנה באבות (משנה מסכת אבות פרק ה משנה ה):

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש... עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים: 

רש"י הסביר (רש"י מסכת יומא דף כא עמוד א):

משתחוים רווחים - וכשמשתחוים ונופלים נעשה להם נס, והמקום מרחיב עד שיש ביניהן ארבע אמות שלא ישמע איש וידוי של חבירו, שלא יכלם. 

רואים מכאן שבשעת השתחויה היו העם מתוודים. ונראה שזה הכוונה "ומודים". 

לפי זה, יש מקום להבין את שיטת הנצי"ב שהיו כורעים רק בפיוט השלישי, שכן הכריעה לא היתה משום כבוד ה', אלא השתתפות במעשה הוידוי של הכהן הגדול. 

כדברים האלה כתב גם בעל התפארת ישראל (תפארת ישראל - יכין מסכת יומא פרק ו משנה ב):

ומה"ט היה נ"ל דלא השתחוו בכל פעם כששמעו השם ביו"כ, כלעיל פ"ג משנה ח', ופ"ד מ"א ומ"ב, דלא נזכר שם שהשתחוו, כמו שלא השתחוו כל השנה כששמעו השם ככתבו מפי הכהנים, ורק כששמעו השם בוידוי הכללי נפלו הכל על פניהם, 

בהמשך דבריו, מביא התפארת ישראל את הדעה החולקת:

אבל הרמב"ם [בפ"ב מיו"כ] כתב שהשתחוו בכל פעם ביו"כ, א"כ ע"כ צ"ל דתנא נטר לה מלפרש שכולן השתחוו, עד הכא, מדהוא כאן סוף ההזכרות שבעבודת היום, דבח' ברכות שמברך כוה"ג היום לא השתחוו, אף שג"כ הזכיר השמות ככתבן ועי' בחומר בקודש פ"ו אות י"ג שהוכחתי בס"ד שגם במקדש לא הזכירו השם ככתבו רק בנ"כ וביו"כ בווידוי כה"ג ובקריאה לשם חטאת, ועי' מ"ש בפירושינו בס"ד סוף מ"א מפרק כל ישראל:

 לפי שיטה זו, בכדי לא לחזור מספר פעמים על אותו הדבר, מחבר המשנה המתין לתאר בפרוטרות את תגובת העם רק בוידוי האחרון, אך אותה תגובה חזרה על עצמה בכל פעם שהכהן הגדול הזכיר את השם. 

לפי זה נראה שבפיוט "אתה כוננת" הכריעה אינה חלק מהוידוי של הכה"ג אלא חלק מכבוד ה'. 

לפי זה באמת אין סיבה שגם בעת הכרזת "לה' חטאת" התגובה, משום כבוד ה', תהיה כריעה והשתחויה. 

וכך הכריע מרן הבית יוסף (בית יוסף אורח חיים סימן תרכא) לומר את "והכהנים והעם", לאחר "לה' חטאת":

והכהנים והעם כתב החכם ה"ר דוד אבודרהם (תשלום אבודרהם סוף עמ' 51) ויש תימה גדולה מן החכם למה לא כתב כאן והכהנים והעם [העומדים בעזרה וכו'] שהרי שם זה היה מן העשרה שהיה מזכיר כהן גדול עכ"ל ואני ראיתי מחלוקת בין חכמי הדור י"א שאין לאמרו וי"א שיש לאמרו עד בשכמל"ו אבל אין לומר אף הוא היה מתכוין ויש אומ' שיש לומר אף הוא היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים ואומר חטאת. ואני בינותי בספרים ומצאתי שהאמת כדברי הסברא השנית שיש לאמרו עד בשכמל"ו דוקא ששנינו בפרק טרף בקלפי (שם) נתנן על שני השעירים ואומר ליי' חטאת רבי ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא ליי' והם עונים אחריו בשכמל"ו ומה שאמר והם עונים אחריו בשכמל"ו קאי נמי אתנא קמא שכך פירש רש"י והם עונים אחריו כשמזכיר את השם ואין ספק שכיון דלא נימא דקאי דוקא לרבי ישמעאל ולכך פירש כשמזכיר את השם דלתנא קמא צריך לומר כן שהוא אומר דיבור אחר מלבד הזכרת השם דאי לא קאי אלא לרבי ישמעאל לא היה צריך רש"י לפרושי מידי דהא ודאי כשמזכיר את השם הוא דעונין שהרי אינו אומר דיבור אחר אלא ודאי כדאמרן גם הרמב"ם סוף פרק ב' מהלכות עבודת יום הכפורים (ה"ו - ז) כתב ומזכיר את השם בכל וידוי מהם שלש פעמים וכשהוא נותן את הגורל על שעיר החטאת אומר ליי' חטאת נמצא מזכיר את השם ביום זה עשר פעמים ובכולם הוא מזכיר ככתבו שהוא שם המפורש כל הכהנים והעם העומדים בעזרה כשהם שומעים את השם המפורש וכו' עד בשכמל"ו וכתב עוד (שם ה"ז) ובשלשת הוידויים היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכין ואומר להם תטהרו ולא כתב בהזכרת השם דליי' חטאת אם היה מתכוין לגמור אם לאו וגם אנו אין לנו לאמרו ואמנם הרמב"ם כתב שבשלשת הוידויים היה מכוין וכו' לפי שהוזכר כן בברייתא וגם כי לא ידעתי מקומה איה ולא הזכיר שבליי' חטאת היה מכוין לפי שלא הוזכר בברייתא ומעתה מילתא דלא איתמר לא בברייתא ולא בגמרא וגם הרמב"ם לא אמריה אנן ניקום ונימריה כנ"ל וכן תמצא בעקידה שער כ"ג שהזכיר גם כאן והכהנים והעם עד בשכמל"ו ולא הזכיר אף הוא היה מתכוין כמו שהזכיר בשלשת הוידויים: 

וכן כתב מרן בשו"ת אבקת רוכל (שו"ת אבקת רוכל סימן כח):

ועל השאלה הג' שהיא אם אומרים והכהנים והעם בהגרלת הגורל כשהיה אומר לה' חטאת ושכנגדך נתחזק לו' שאין לאומרו וכ"ת חלק עליו והכרע' שיש לאומרו יפה כתבת וכך אנו נוהגים וכן כתבתי בפי' סדר עבודה שחברתי בתוך ספרי היקר הנקרא בית יוסף זה נראה לי נאם הצעיר יוסף קארו 

מנגד בעל תוספות יו"ט (פרק ו משנה ב) נתן טעם מדוע חלק מהנוסחאות השמיטו קטע זה ב"לה' חטאת":

וכ"כ הרמב"ם בסוף פ"ב מהל' עי"כ על כולם והכהנים והעם וכו'. וכן הוא בפיוט אלא דגבי לה' חטאת לא כתב כלל. והטעם נ"ל שבכל מקום שאמר לפני ה' תטהרו תיקן הפייטן כדי שהחזן יאמר להן תטהרו כמו שאמר הכהן. לברך העם שיקוים בהם תטהרו. אבל בלה' חטאת שלא אמר הכהן פסוק דתטהרו לא תיקן הפייטן ג"כ והכהנים והעם כו':


אין תגובות: