אונאת הגר ופוליטיקה רבנית – מה נדחה מפני מה?

פורסם באתר כיפה (קישור)

"כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט נוטה להשחית במוחלט" (הלורד אקטון, מובא ב"השותפות הגדולה", הרב י. זקס, עמ' 125)

אברהם נולד לפני כשלושים שנה למשפחה לא יהודית, ואומץ זמן קצר לאחר לידתו ע"י משפחה יהודית. בתהליך האימוץ הוא נימול וגויר ע"י בית דין אורטודוקסי בארה"ב. כמה שנים לאחר מכן אברהם עלה עם משפחתו המאמצת לארץ, התגורר ביישוב דתי ביו"ש, התחנך במוסדות דתיים, חגג את כניסתו לעול מצוות והתחיל את חייו הבוגרים כיהודי לכל דבר. כשהגיע לפרק "האיש מקדש", פגש אברהם את שרה וביקש לישא אותה לאשה ולבנות בית נאמן בישראל.

הזוג ניגש למשרדי הרבנות הקרובים למקום מגוריה ופתח תיק נישואין. החתן בא מוכן עם כל המסמכים שהיו ברשותו, כולל את תעודת הגיור שלו מלפני כשלושים שנה. רב העיר שקיבל את פניהם, הידוע כרב מסביר פנים, קיבל את כל התעודות ואמר לזוג: "הכל נראה מצוין. הכל בסדר". עברו בערך שבועיים והרב מסביר הפנים מטלפן לחתן: "תשמע יש בעיה. הרב שגייר אותך הוא לא מוכר. אבל אל תדאג אני אנסה לסדר לך תהליך גיור זריז, כדי שזה לא יעכב את החתונה שלכם. אולי אתה מכיר מוהל אצלכם ביישוב?".

נעצור לרגע בתיאור המעשה, ונסביר לקורא מה קרה כאן.

הרבנות הראשית לישראל והפועלים מכוחה אינה מכירה בכל תעודת גיור המובא בפניה. היא חייבת לקבוע כללים על מנת להבחין באילו תעודת גיור והרכבי גיור היא מכירה ובאילו לא. מכיוון שסיפורנו נסוב סביב גיור שהתקיים בארה"ב, נמקד את דברינו לנהלים של הרבנות הראשית בקבלת תעודות גיור מארה"ב. ארגון הרבנים המרכזי הדתי-לאומי בארה"ב נקרא הסתדרות הרבנים של אמריקה, או RCA בקיצור. לפני שנים מעטות הרבנות הסכימה שכנוהל היא תאשר גיורים שנעשו ע"י חברי הRCA.

הרב החתום על תעודת הגיור של אברהם הוא רב מוכר מאד הן בארה"ב והן בארץ. כשרב העיר רשם הנישואין אמר לאברהם ש"הרב שגיר אותך אינו מוכר", אין הכוונה שלא מכירים מי זה אותו רב פלוני, אלא שהרבנות אינה מכירה בגיוריו, משום שהוא אינו עונה לקריטריונים שהרבנות הציבה.

אבל זה לא כל כך פשוט. הרב עליו אנו מדברים היה מראשי הRCA בזמן הגיור המדובר. כשנה לאחר הגיור של אברהם הוא אף התמנה לנשיא הRCA. אלא, שלפני כשבע שנים אותו רב, אחרי ששימש כארבעים שנה ברבנות בארה"ב, החליט לעזוב את הRCA ולהקים ארגון רבני חדש משמאל לRCA. הפרישה מהRCA והקמת הגוף החדש זיכתה את אותו הרב שהרבנות בארץ לא תכיר בגיוריו.

רק לשבר את האוזן נזכיר כי בחג סוכות האחרון התגלה שרב, שהיה ממונה בRCA על נושא הגיורים, נעצר לאחר שנתפש שצילם מועמדות לגיור בתוך המקווה במצלמות נסתרות. כשהסיפור התפוצץ התחילו גרים וגיורות לשאול האם הם וילדיהם צפויים לבעיה בהכרה בגיורים שאותו רב חתום עליהם. לאחר ימים ספורים הבית דין של אמריקה, המזוהה עם הRCA, הודיע כי יכירו בכל הגיורים שאותו רב סורר חתום עליהם. כעבור יום גם הרבנות הראשית בארץ הוציאה הודעה דומה בתוכנה.

כלומר, הרבנות לא ראתה בעיה להכיר בגיוריו של רב שצילם מתגיירות במקווה בזמן שהוא היה אמור לגייר אותם, אך רואה בעיה להכיר בגיורים שנעשו ע"י רב שעשרים שנה לאחר מכן הקים גוף ליברלי מדי לטעמה.

אז מה עושים עכשיו? יש חתן, יש כלה, שניהם חיים כיהודים כמעט מאז היולדם, כיצד הם יתחתנו?

השלב הראשון היה לנסות להסביר לרב העיר שחלה כאן פשוט טעות. אמנם הרבנות אינה מכירה בגיוריו של הרב מאמריקה, אך זה בגלל שכיום הוא אינו חבר בRCA. אבל לפני שלושים שנה, בעת ביצוע הגיור הזה, הוא כן היה, ולכן אין סיבה לא להכיר בגיור. זה לא עבד. הרב תירץ את חוסר היכולת להכיר בגיור בכך שהדבר לא תלוי בו, ושהוא כפוף לפקידים ברבנות הראשית הקובעים את הנהלים, ושהוא לא רוצה להסתבך, ושהוא לא מצליח אף פעם לתפוס אותם בטלפון.

החתן הופנה לבית הדין הרבני בירושלים. ביום המיועד התייצב החתן בפני שלושה דיינים שהתחילו לבחון אותו על ידיעותיו ביהדות. לאחר דיון לא ארוך במיוחד החתן התבקש לצאת מחדר הדיונים על מנת לאפשר לדיינים לדון בינם לבין עצמם במקרה הסבוך. כעבור כמה דקות החתן נקרא שוב לעמוד בפני הדיינים. הדיינים פסקו כי כדי לעבור גיור לחומרא הוא לא יצטרך הטפת דם ברית, אלא רק טבילה בפני בית הדין והם הורו לו להצהיר שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים. לאחר מכן אב בית הדין נתן לאברהם את מספר הטלפון האישי שלו וביקש שייצור איתו קשר על מנת לתאם טבילה. אברהם יצא מבית הדין שמח וטוב לב ביודעו, שעל אף הטרחה לטבול בפני בית הדין, הפרשה עומדת בפני סיום והוא יוכל להתפנות להכנות לחתונתו.

בשבוע וחצי שלאחר הדיון בבית הדין אברהם התקשר מדי יום למספר אותו נתן לו הדיין. פעמים הדיין לא ענה, פעמים הוא ענה ואמר שיחזור אליו ולא חזר ופעמים שהוא ביקש מאברהם להתקשר שוב מאוחר יותר. השורה התחתונה היא שכחלוף שבוע וחצי טרם ידע אברהם מתי והיכן הוא יוכל לטבול.

הרב גדליה דוב שוורץ
מתוך: http://www.rabbis.org/news/article.cfm?id=100942

במקביל לפניה לבית הדין הרבני בארץ, אדם המקורב לחתן פנה לארגון רבני צהר ושאל אם יש משהו שהם יכולים לעשות על מנת לפתור את בעייתו של החתן. רבני צהר עשו את מה שלמעשה היתה הרבנות צריכה לעשות. הארגון מעסיק רב, שמחד מבין משהו בהלכות גיור, ומאידך עלה זה לא מכבר לארץ מארה"ב ומכיר היטב את הנפשות הפועלות שם. אותו רב פנה לבית הדין של אמריקה, גוף המוכר ע"י הרבנות הראשית בארץ, בשאילתא האם יש בעיה להכיר בגיור הספציפי הזה. כעבור יומיים קבל הרב מצהר לידיו מכתב הכתוב וחתום בכתב ידו של הרב גדליה דוב שוורץ, ראש בית הדין, מזקני רבני ארה"ב ואדם שאין עליו שום מערערים, שהגיור הזה מוכר ושאין לפקפק עליו כלל.

המכתב מהרב שוורץ הועבר לחתן, שחזר עם המכתב לרב העיר רושם הנישואין לשאול האם עתה הוא יוכל סוף סוף לסיים את הרישום. רב העיר אמר לחתן שהוא אינו יכול לקבל את המכתב הזה, משום ש"אולי זה מזויף". משום מה, הרב העדיף לטעון שאולי המכתב מזויף, מאשר להרים טלפון ללשכת הרב שוורץ ולשאול אם אכן זו חתימת ידו. בשלב זה החתן הציע לרב שהם ייפרדו כידידים והוא פשוט ילך ויירשם לנישואין דרך רבני צהר. גם על זה היתה לרב העיר תשובה: "חבל לא לסיים את התהליך מול בית הדין. אם תלך לצהר עלולים בעתיד להחשיב אותך כיהודי סוג ב'".

כיצד הסיפור הסתיים? לצערי, אינני יודע לומר. אני כן יודע שכעבור עוד כמה ימים אותו רב עיר הסכים לרשום את אברהם לנישואין, מבלי שהוא עבר טבילה, ואברהם ושרה נישאו זה לזו בשעה טובה ומוצלחת ובעז"ה יבנו בית נאמן בישראל.

מה הסיכום והמסקנות שלי מהסיפור הזה?

א.      לכל אורך הדרך ובכל תחנה, מרב העיר דרך בית הדין וכל מיני פקידים ועד לראש הפירמידה, עמד אדם/רב שיכל לומר "עד כאן! אין סיבה להמשיך את הסאגה הזאת", אך העדיף להיצמד באטימות לנהלים. עמדה בפני כל אחד מהם הברירה בין ההלכה לבין הפוליטיקה, וכל אחד מהם העדיף את הפוליטיקה על פני ההלכה. ההלכה האומרת שיש איסור מהתורה להונות את הגר, וההלכה האומרת שאפילו אם אדם גויר ע"י בית דין של הדיוטות הרי הוא גר, לא עמדו בפני הצורך של גורם אחר גורם להיצמד באדיקות לנהלים המורים שאסור להכיר בגיוריו של אותו רב מארה"ב.

ב.      כדאי לזכור, שאותו רב מארה"ב, שכל הגורמים הללו דחו מצוות לא-תעשה של אונאת הגר כדי לא להכיר בו, לא יודע מאומה מכל הפרשה הזאת. היחידים שהפרשה הותירה עליהם רושם הם החתן והכלה המסכנים שנרמסו בשם העיקרון הריק הזה.

ג.       אומרים משמו של ר' חיים מבריסק שבראש ובראשונה תפקיד הרב הוא להציל עשוק מיד עושקו. לדאבון לב, במקרה הזה לא זו בלבד שהרבנות לא חשה שתפקידה להציל את הגר העשוק, אלא שהיא עצמה החזיקה בתפקיד העושק.

ד.      חלק מאירועי הסיפור הזה התרחשו פחות או יותר במקביל למלחמה של הרבנות להשאיר בידיה את סמכויות הגיור. הרבנות טענה שוב ושוב שאין זה הגיוני שכרטיס הכניסה לעם היהודי יהיה נתון לכל רב עיר, אלא רק לגוף אחד מרכזי. סיפורו של אברהם הבהיר לי שכשמדברים על אותו גוף מרכזי, לא מדובר על רב ראשי בעל שם ושיקול דעת רחב, אלא על פקיד ממונה שייתכן והוא לא רואה את הגרים ממטר.

ה.      לעמיתיי, הרבנים בארה"ב, שכיום הינם חברים בRCA ותומכים בכל ליבם בנהלי הרבנות הראשית באשר לקבלת גרים מארה"ב: עליכם לדעת שאם יבוא יום בעוד עשרים או שלשים שנה ותחליטו מכל סיבה שהיא לעזוב את הRCA, ייתכן והגיורים שעשיתם לפני עשרות שנים לא יוכרו במדינת ישראל. אני ממליץ שתודיעו לכל גר וגיורת המגיעים לפתחכם שזו המציאות שהם עלולים להיתקל בה.

"ריכוזה של סמכות בידי מעטים מביא לעתים קרובות לידי שחיתות והידרדרות רוחנית. אותם בעלי כוח מועטים הופכים יהירים וחמדנים. הם חשים שביכולתם לעשות ככל העולה על רוחם, ולאלץ את זולתם להסתגל אליהם.... הרעל קטלני במיוחד, כאשר דת ופוליטיקה מתערבבות זו בזו." (הרב מ. אנג'ל, מלאך לשבת, עמ' 34)

מה רע בפרישה לפנסיה?

שימו לב לנתונים הבאים:
- הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת גן - בן 76
- הרב שמחה הכהן קוק, רב העיר רחובות - בן 83
- הרב נתן אורטנר, רב העיר לוד - בן 78
- הרב יצחק פרץ, רב העיר רעננה - בן 75
- הרב שלמה קורח, רב העיר בני ברק - בן 78
- הרב יצחק יחיאל יעקובוביץ', רב העיר הרצליה - בן 83
(כל הנתונים מויקיפדיה)

זה נושא שמשום מה לא נעים לדבר עליה.
העובדה היא שרבנים רבים לא מרגישים צורך לצאת לפנסיה. לאחרונה התפרסם בכלי התקשורת כי רב עיר בעל זכויות רבות, ננעל מחוץ למשרדו מכיוון שלא הסכים לפנות את המשרד ולפרוש לגמלאות. רב אחר הגיע לגיל פרישה והמוסד בו הוא מועסק הוציא מכרז למציאת רב חדש ותלמידיו החתימו עצומה כנגד הפרשתו לגמלאות.

כפי שהבאנו לפני מספר שבועות, עפ"י החוק:

רבני ערים אינם נחשבים עובדים אלא נושאי משרה, ועל כן חל עליהם החוק ולא הסכם קיבוצי. העיקרון שחל עליהם משתנה בהתאם למועד שבו נבחרו לכהן ועל פי התקנות שהיו בתוקף בעת בחירתו.
רב שנבחר לפני שנת 1974, מכהן עד גיל 120.
רב שנבחר משנת 1974, מכהן עד גיל 75, ומועצת הרבנות הראשית יכולה להאריך עד גיל 80.
רב שנבחר משנת 2007, מכהן עד גיל 70, ומועצת הרבנות הראשית יכולה להאריך עד גיל 75.

חלק מהרבנים שאת שמותיהם וגילאיהם רשמתי בתחילת הרשימה הזו נמצאים עדיין בשיא כוחם. הם פעילים מאד והתקיים בהם דברי חז"ל "כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם". אך אחרים מהרשימה לא זכו להיות בשיא כוחם. לא ניתן להשוות את פועלם בעירם למה שהיה לפני שהם הגיעו לגיל שבעים. זאת, בעיקר מסיבות רפואיות.
אך יש גם רבנים שהקהילה שלהם "נעלמה" עם השנים. במקומות אלו, הקהילה שבחרה בהם ושמעה את לקחם בתקופה בה נבחרו לרבנות כבר איננה במקום יותר. במקומה הגיעה למקום קהילה שונה מאד באופיה. לפעמים מדובר בקהילה בעלת אוריינטציה אשכנזית מאד שבחרה רב אשכנזי מאד, אך ברבות הימים האשכנזים עזבו את המקום ובמקומם פרחה במקום קהילה ספרדית שאינה מזדהה כלל עם הרב המקומי.
יש גם מקרים בהם הרב השתנה. הרב הגיע למקום כמזוהה עם המזרחי, אך ברבות הימים והשינויים הפוליטיים הרב בחר בדרך אחרת, שהקהילה אינה מזדהה אתה ולכן כבר אינה מעוניינת להיות משומעי לקחו.
כאמור, על פי החוק גם רב עיר שנבחר אחרי 1974 יכול להאריך את כהונתו עד גיל 80. אך במקרים כאלה, שהרב אינו ממלא את תפקידו לספק את שירותי הדת של תושבי העיר במידה שהוא היה מצפה מעצמו לפני לא הרבה שנים, או שהקהילה והרב כבר לא מתאימים זה לזה, מה ההצדקה של הרב להישאר בתפקידו?
אני לא תובע מהרב לקפח את פרנסתו וברגע שהקהילה משתנה מעט לקום ולעזוב. יכול להיות שבאידיאל היה צריך להיות ככה, אך בעולם בו צריך כסף על מנת לחיות אני לא חושב שזה צריך להיות כך. אך בגיל שבכל שאר המקצועות פורשים לפנסיה, מדוע אצל רבנים זה נחשב לבושה לפרוש לפנסיה? זה לא אומר שמעתה הם יידרשו להישאר בבית ולא להראות את פניהם ברבים, אני בטוח שישיבות רבות יתכבדו ברבני ערים בדימוס שיבואו לתת שיעורים בישיבתם.
גם רב שנמצא בשיא כוחו אך הגיע לגיל פרישה, אינני רואה בזה בושה לומר: תרמתי לחברה כך וכך שנים מחיי, אשמח לסייע לרב צעיר יותר להכנס לתפקיד, ואחר כך להנות משארית חיי בחיק משפחתי בשקט ובשלווה. [מי שרוצה דוגמא חיה לרב שעשה כך יכול לעלות לנוב ולחזות ברב הותיק במקום שפרש לגמלאות ופינה את מקומו לרב צעיר ומוכשר שנכנס לנעליו הענקיות].
לצערי הרב, אצל חלק מהרבנים שהגיעו לגיל הפרישה יש תחושה כי הם מרגישים שאסור להם לעזוב את העמדה שמא ימנה תחתם רב בעל השקפה שהם אינם מסכימים אליו. כאילו שהקב"ה הציב אותם בתפקידם כדי לשמור שלא יתמנה לתפקיד הזה מישהו בעל השקפה שאינה לרוחם. אני מקווה שזה רק התחושה שלי ושלהם יש מניעים יותר טהורים מאשר למנוע מקהילתם את הרב שהם מעוניינים בו.

[ואם תרצו, הנושא הזה גם קשור לבחירות לרבנות הראשית. כל הרבנים המנויים לעיל הם חברים בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים. עליהם ניתן להוסיף עוד מספר רבנים מהגוף הבוחר שעברו את גיל השבעים וחמש ואף את גיל השמונים. אם יש ביניהם כאלה שנשארים בתפקידם רק כדי למנוע את הקידמה מלהגיע לרבנות עירם, יש סיכוי שיצליחו גם למנוע מהקידמה מלהגיע לרבנות הראשית...]

התייחסות למירוץ לרבנות הראשית בקהילה

בשבוע האחרון התפלאתי כאשר כמה פעמים ניגשו אלי אנשים שבדרך כלל לא פונים אלי בשאלות ושאלו אותי מה יש לי לומר על מה שמתרחש סביב הבחירות לרבנות הראשית. לאחר אותן פניות, התחלתי לחשוב שאולי עלי להתייחס לנושא בפני הקהילה. 

ביום חמישי הצעתי את הרעיון בפני כמה רבני קהילות מהעיר שנפגשתי אתם, והם די הורידו אותי מהרעיון. "מה כבר תוכל להגיד?", "הציבור רק רוצה שהעסק הזה יסתיים כבר", אמרו לי.
הגם שהשתכנעתי בתחילה מדבריהם, עדיין לא הייתי בטוח מה הדבר הנכון לעשות.
לאחר תפילת שחרית ביום שישי אני נותן שיעור קצר (כ10 דקות) על פרשת השבוע. לאחר שסיימתי את דברי פניתי לקהל ואמרתי: "יש לי שאלה לציבור: האם יש רצון שאני אתייחס למה שקורה סביב הרבנות הראשית בשבועיים, שלוש, ארבע האחרונים?". התשובה הגיע עוד לפני שסיימתי את השאלה: "כן!".
לקראת הצהריים ביום שישי שלחתי את המייל הבא לקהילה:

"שלום לכולם,
בשבועות האחרונים התלבטתי קשות אם יש מקום להתייחס בבית הכנסת למה שמתרחש בארץ סביב הרבנות הראשית. אינני יודע עד כמה זה מעניין את הציבור, אינני יודע אם זה כבר יצא לאנשים מהאף, ובאופן כללי אני משתדל להתרחק כמאש מכל דבר שקשור לפוליטיקה.
עם זאת, גם מגיעים אלי קולות הקוראים להתייחסות.
לכן, אעשה השבת ניסיון. לאחר התפילה בבוקר מי שמעוניין לשמוע התייחסות לנושא הזה מוזמן למפגש של כ10-15 דקות באחת מפינות בית הכנסת במקביל לשיעור הילדים.
אני מקווה שנספיק גם להשמיע וגם לשמוע, ואולי נקבל מדד אם יש צורך לפתוח את הנושא הזה לדיון בפלטפורמה יותר רחבה באחת השבתות הבאות.
מיועד לגברים ונשים. "

לא הודעתי על כך שוב עד לסיום התפילה בבוקר, שאז הודעתי שמי שמעוניין לשמוע התייחסות שלי לכל מה שקשור לבחירות לרה"ר מוזמן להישאר.
עשרות אנשים ונשים נשארו והתקבצו כדי לשמוע!
מצד אחד ראיתי בזה הבעת אימון גדולה מצד הקהילה, אך גם פחדתי שלאור ההשתתפות הגדולה לא אוכל לענות על הצפיות וכגודל הציפייה גודל האכזבה.

להלן סיכום הדברים שאמרתי בפני הקהל:
- פתחתי בדברי הגמרא בסוף יומא:

דבי ר' ינאי אמר כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו (היינו חילול השם).
אמר רב נחמן בר יצחק כגון דקא אמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא
אביי אמר כדתניא (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר
אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו, כ) באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו

אמרתי שמה שרואים מהגמרא הזאת היא ש"הבריות", האנשים הפשוטים, אני ואתם, הם אלו שקובעים מתי דבר נחשב לחילול השם. כשמשהו נראה לנו מכוער, אזי זהו חילול השם.
- אחד מהמעומדים לתפקיד הרב הראשי האשכנזי הוא רב העיר שלנו, הרב דוד לאו. הרב לאו הוא תלמיד חכם. אך מעבר לזה הוא רב עיר מצוין. הוא תופס את תפקידו בצורה המקסימלית ומשקיע את כל מרצו בתפקיד. הוא מכיר אלפים מתושבי העיר בצורה פרטית, דואג לבקר בכל קהילה לעתים מזומנות, והוא מעורב בכל הנעשה בעיר. אין ספק שביחס להרבה מאד ערים אחרות זכתה מודיעין לרב עיר מצטיין ואיכותי מאד. כך אני באמת מרגיש.
- בדרך כלל לא מדברים על זה, אך צריך לדעת שיש "ליגות" גם בין רבנים. בעבר כיהנו בתפקיד הרב הראשי כאלה שהיו יחידים בדורם, הם היו מהליגה הגבוהה ביותר. לדוגמא: הרב עובדיה - שמו יצא למרחקים כבר כשהיה בשנות העשרים לחייו. הרב אליהו היה צעיר הדיינים שהתמנה אי פעם. הרב גורן התקבל ללמוד בישיבת חברון כילד קטן עוד לפני בר-מצווה. רבנים אלו באמת היה ביכולתם לא רק לשבת על כס הרב הראשי, אלא להיות ראש הרבנים. כיום בין המועמדים לתפקיד הרה"ר, להבנתי, אין מישהו שנמצא בליגה הזאת.
- אני מתנדב מזה כמה וכמה שנים בארגון רבני צוהר. יו"ר הארגון ובהרבה בחינות מתווה דרכה הוא הרב דוד סתיו. הרב סתיו הוא תלמיד חכם ומכהן כרב של שהם, פחות או יותר אותו מספר שנים שהרב לאו מכהן במודיעין. בשבועות האחרונים ישנו ניסיון לערער בכלל על הלגיטימיות של הרב סתיו כמועמד לתפקיד הרב הראשי. להבנתי, הרב סתיו נמצא באותו ליגה בו נמצא הרב לאו, ולכן נסיתי להבין מפני מה מערערים על הלגיטימיות שלו כמועמד. אני לא בטוח בזה, אך אם הייתי נדרש להצביע על נקודת המחלוקת הייתי אומר שהמקום אליו הכל מתנקז הוא: האם ייתכן רב שמעורה בתרבות החילונית? האם לרב מותר לצרוך ואף למצוא ערך בתרבות החילונית? להבנתי, הרב סתיו נתפס כרב המעורה יותר מדי בתרבות החילונית, ולכן בהכרח איננו מה שרב אמור להיות, בעיניהם של מתנגדיו.
- המצע עמה מתמודד הרב סתיו לתפקיד הוא להפוך את הרבנות הראשית לזמינה לציבור. לודא שהציבור מסוגל לפנות לרבנים המקומיים שלו, ולקבל מענה יעיל ופשוט ממי שאמור לספק לו את שירותי הדת. יש כאלה שמתנגדים למצע הזה כי הם מטבעם יותר שמרניים והם מפחדים מתהפוכות שעלולות לפגוע בקיים. אני יכול להבין את המתנגדים, אך אני מאמין במהפכה שהרב סתיו רוצה לחולל ולכן אני מעוניין שהוא ינצח. אינני בטוח שאם הוא ינצח הוא אכן יצליח לחולל את השינוי. לצערי, הערכה שלי כעת הוא שהרב סתיו לא יזכה ושהרב לאו יהיה הרב הראשי הבא. אני אומר "לצערי" משום שאני מאמין בכל מה שהרב סתיו מעוניין לבצע, וגם משום שאני חושב שתושבי מודיעין יפסידו רב עיר מוצלח ביותר ואני חושש שבמקומו אנו צפויים למלחמות ופוליטיקה רבנית לא פחותים ממה שיש כיום במירוץ לרבנות הראשית.

 עד כאן הדברים שאמרתי. היה לי עוד מה לומר אך הזמן שהקצבתי לעצמי (15 דקות) הסתיים.

לצערי, מעבר להערות ביניים ושאלות פה ושם, לא היה ממש זמן עבורי לשמוע את הציבור. גם עשיתי טעות שלא שאלתי אנשים מראש על מה הם מעוניינים לשמוע התייחסות.
לאחר מעשה, קבלתי פידבק ראשוני כשנגשו אלי כמה אנשים וחזקו את ידי על העלאת הנושא ואף שאלו שאלות על הדברים שאמרתי. כשניסיתי לתחקר אנשים ולברר האם עניתי על צפיותיהם, התברר לי שהיה רצון לשמוע התייחסות ספציפית יותר על דברי הרב עובדיה. 

הרב שלוש הספרדי והרב שלוש האשכנזי

הכירו את רבנות נתניה:
עד כמה שידוע לי, מאז עזב הרב ישראל מאיר לאו את כהונתו כרב הראשי האשכנזי בנתניה בשנת תשמ"ח, יש בנתניה רק רב ראשי ספרדי: הרב דוד שלוש.
הרב שלוש הוא ללא ספק בעל זכויות רבות, מחבר פורה, ועשה חיל רב ברבנות. עם זאת, הרב שלוש הוא כיום בערך בן 93.

כך מסר לי לאחרונה מישהו שמתמצא בנושא החוקי של הרבנות:

על פי החוק רבני ערים אינם נחשבים עובדים אלא נושאי משרה, ועל כן חל עליהם החוק ולא הסכם קיבוצי. העיקרון שחל עליהם משתנה בהתאם למועד שבו נבחרו לכהן ועל פי התקנות שהיו בתוקף בעת בחירתו.
רב שנבחר לפני שנת 1974, מכהן עד גיל 120.
רב שנבחר משנת 1974, מכהן עד גיל 75, ומועצת הרבנות הראשית יכולה להאריך עד גיל 80.
רב שנבחר משנת 2007, מכהן עד גיל 70, ומועצת הרבנות הראשית יכולה להאריך עד גיל 75.

יש לי הרבה מה לומר על נושא הפרישה לפנסיה של רבנים ועוד אגיע לעסוק בזה בעתיד הלא רחוק (במשפט אחד: למה זה נחשב לבושה לרב לפרוש לפנסיה?), אך בסיפור בנתניה יש התפתחות שהיא לעת עתה יותר מעניינת מנושא הפנסיה של הרבנים. 

גורמים שונים בעיר נתניה מנסים לקדם בחירת רב עיר אשכנזי שיתפקד לצידו של הרב דוד שלוש (לפחות ל27 השנים הבאות). 

ובכן, לרב דוד שלוש, רב העיר, יש בן בשם הרב יהודה שלוש, המכהן כרב שכונה בנתניה. הרב יהודה שלוש, רב השכונה, שוקל להתמודד לתפקיד רב העיר האשכנזי (ראו כאן). 

לא טעיתם, הרב יהודה שלוש לא עשה המרה עדתית, והוא ספרדי בדיוק כמו אביו. אך החוק לא מגדיר בשום מקום מי נחשב ספרדי ומי נחשב אשכנזי לעניין מועמדות לתפקיד רב אשכנזי/ספרדי במדינה. 

אם הייתם צריכים עוד סיבה למה לבטל את כפל התפקידים - קבלתם.

כבר שמעתי השבוע הצעה, שבמידה וחוק הרב אריאל יעבור, הרב סתיו יתמודד על תפקיד הראשון לציון...