זכור נאמת עדות לא תשכח מפי זרעו

אחד הפיוטים הנאמרים מדי יום בסליחות הספרדיות זה פיוט "או"א אל תעש עמנו כלה". פיוט זה גם נאמר [ע"י האשכנזים] בחזרת הש"ץ ביום הכיפורים.
אחת השורות בפיוט הוא:
זכור נאמת עדות לא תשכח מפי זרעו

בחלק מנוסחאות האשכנזים נוסח המשפט "זכור נמת עדות לא תשכח מפי זרעו". היו כאלו שיצאו נגד נוסח זה שכן ניתן להבין ממנו בטעות כאילו הקב"ה נם - ישן, במקום נם מלשון נאם - אמר.

אני מבקש להסב את תשומת לבכם דווקא למילה "עדות". מה כוונת המילה הזו כאן?

הפירוש של המשפט הוא כמובן: זכור את מה שאמרת שהתורה לא תשכח מפי זרעו.
אז האם פירוש המילה עדות זה התורה, כמו "עדות ה' נאמנה"? ואז פיסוק המשפט הוא (כפי שהוא נאמר ע"י הספרדים): "זכור נאמת: עדות לא תשכח מפי זרעו", על אף שהקב"ה כן אמר "לא תשכח מפי זרעו" אך הוא לא אמר את המילה "עדות".
מנגד, אולי כוונת המילה עדות זה כמו עדים מעידים, ואז צריך לפסק: "זכור נאמת עדות: לא תשכח מפי זרעו".

אשמח אם מישהו יכול להחכים אותי בנושא.

נ.ב. בדרשה שנתתי לאחרונה אמרתי על דרך הרמז שהמילה עדות זה מלשון "עדי" - תכשיט, ואז כוונת המשפט הוא שהקב"ה אומר שכל עוד בני ישראל יתייחסו לתורה כתכשיט אז מובטח ש"לא תשכח מפי זרעו", כפי שאשה יודעת על כל תכשיט שלה מי נתן לה אותה ובאילו נסיבות - כך בני ישראל יזכרו את התורה.

ה' מֶלך ה' מָלך - המשך

ברשימה ה' מֶלך ה' מָלך בעצם נשארנו בקושיא:
א. כיצד אפשר להלום את הפיוט שמתייחס לשני הפעלים (בסגול ובקמץ) כלשון עבר?
ב. כיצד אפשר לסדר את היוצא מדברי הזוהר כאילו ה' מלך (בסגול) זה לשון עבר?

חשבתי להציע קצת שונה מהמובן הראשוני. במבט ראשון פירוש המשפט "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד" הוא: ה' עכשיו מולך, ה' היה מלך בעבר וה' יהיה מלך בעתיד. נראה כי ניתן לפרש מעט שונה, ולומר כך: ה' מלך (בסגול) איננו רק שה' מולך כעת, אלא שה' הוא מלך בעצם - ואז המילה "מלך" (בסגול) איננו פועל אלא שם תואר. ואז פירוש המשפט הוא: ה' הוא מלך (בעצם), הוא הומלך בעבר והוא יומלך בעתיד. כך נראה שגם צריך להסביר את שני המילים "ה' מלך" בפסוק: "ה' מלך עולם ועד אבדו גויים מארצו", לא כפועל אלא כשם תואר - שה' הוא מלך בעצם.

לפי הסבר זה, הדברים מסתדרים יותר. הזוהר שכותב "ה' מלך (בסגול) לעילא" - הכוונה הוא שבעצם הקב"ה הוא תמיד היה מלך, אך זה היה למעלה, לעילא, וזה ירד ע"י שהוא מלך על העולם "באמצעיתא" וזה ירד לחלוטין כש"ה' ימלוך לעולם ועד".
כך גם אין קושיא על הפיוט שכן גם ה' מלך (בסגול) וגם ה' מלך (בקמץ) יכולים להתייחס לעבר.

חידוש אמירת פיוטים, מאת: הרב "מענה לשון"

את תקנת חז"ל לקרוא ד' פרשיות בשבתות אדר השלימו הפייטנים בהוסיפם פיוטים מיוחדים לשבתות אלו. וכך נהגו ישראל להתרומם בשבתות מיוחדות אלה לא רק בקריאת התורה, אלא גם בתפילה. בדורות האחרונים חדלו מאמירת פיוטים, מטעמים שונים, ובעקבות זאת ישנם סידורים שהשמיטום לגמרי (כגון רנת ישראל, קורן, הרווחים בבתי הכנסת הלאומיים).
כיום, לפחות בחוגים מסוימים, ישנה בורות גמורה בנושא הפיוטים, וחבל (מבחינה רוחנית ותרבותית) שעולם עשיר זה יישכח, וחבל שלא נתבשׂם ממנו.
לענ"ד, ראוי לחדש אמירת פיוטים, אך באופן מבוקר. אין טעם להעמיס את כל הפיוטים, מהרבה טעמים[2], אך כדאי לפחות "לטעום" מעט, כדי להפגיש את הציבור עמם, והרוצה להוסיף - ידע לאן לפנות.
כוונתי היא שכל קהילה הרוצה בכך[3] תנהיג אמירת פיוט אחד עד שלושה (כך שלא תארך הוספה זו יותר משתים עד חמש דקות) במקום שמותר לכו"ע, כגון לפני הוצאת ס"ת. כדאי לבחור את הקטעים שהם יחסית מובנים, לְחַלֵּק לציבור את הנוסח שייאמר, בתוספת "פירוש מספיק", וניתן גם להוסיף דברי רקע טכניים ותוכניים-רעיוניים, וכך יוכלו הכל לספוג מהאווירה המיוחדת לשבת זו.

לדוגמה, מתוך הפיוטים האשכנזיים לשבת שקלים, הייתי בוחר בפיוט ה"זולת" [=המיועד להוספה לאחר "זולתך", לפני "עזרת אבותינו" בברכה שלאחר ק"ש], "אתה אהבת עמך... שונאיהם להכותם" - פיוט קצר, ומובן יחסית, הכולל חלק מהמסרים המיוחדים לשבת שקלים.
כמו כן, ניתן להוסיף את חלק הפיוט אשר לחנו מוכר ברבים מתוך פיוטי הקדושה ליוצר שקלים "כי אתה הוא ממ"ה מלכותו נצח נוראותיו שיחו... תפארתו". כמובן, שניתן לחבר או לאמץ לחנים, ובלבד שהם תואמים לתוכן ולצורה של הפיוט!
----------------------------------------------
[1] תודה למכללת הרצוג באלון שבות שפתחה בפניי שער לפיוטים, ובפרט לפרופ' אפרים חזן נר"ו שפתח בי סקרנות לתחום זה, וקרב לבי לפיוטים.
[2] כבר צווחו קדמונים נגד ריבוי מלל בעומדנו לפני ה', בפרט כשאין מבינים את מה שאומרים. הדברים בוטים במיוחד, כאשר מבלי דעת שוגים באמירת הפיוט, ולפעמים אף מודפס בסידור נוסח שגוי, שלא זו בלבד שאין לו פשר, אלא גרוע מכך: לפעמים נמצא מקלל ולא מברך.
למשל, בפיוט הקליר לשבת שקלים "אומן בשומעו" מנוקד בסידורים רבים:
"עִקְרם" [=עקר אותם, ח"ו!] במקום "עִקָּרם" [=העִקָּר שלהם, השורש של עמ"י, כלומר: אברהם אבינו!]
[3] אם לא בבית הכנסת, זה יכול להתבצע גם בשולחן שבת.