יום שבת, 4 בספטמבר 2010

זכור נאמת עדות לא תשכח מפי זרעו

אחד הפיוטים הנאמרים מדי יום בסליחות הספרדיות זה פיוט "או"א אל תעש עמנו כלה". פיוט זה גם נאמר [ע"י האשכנזים] בחזרת הש"ץ ביום הכיפורים.
אחת השורות בפיוט הוא:
זכור נאמת עדות לא תשכח מפי זרעו

בחלק מנוסחאות האשכנזים נוסח המשפט "זכור נמת עדות לא תשכח מפי זרעו". היו כאלו שיצאו נגד נוסח זה שכן ניתן להבין ממנו בטעות כאילו הקב"ה נם - ישן, במקום נם מלשון נאם - אמר.

אני מבקש להסב את תשומת לבכם דווקא למילה "עדות". מה כוונת המילה הזו כאן?

הפירוש של המשפט הוא כמובן: זכור את מה שאמרת שהתורה לא תשכח מפי זרעו.
אז האם פירוש המילה עדות זה התורה, כמו "עדות ה' נאמנה"? ואז פיסוק המשפט הוא (כפי שהוא נאמר ע"י הספרדים): "זכור נאמת: עדות לא תשכח מפי זרעו", על אף שהקב"ה כן אמר "לא תשכח מפי זרעו" אך הוא לא אמר את המילה "עדות".
מנגד, אולי כוונת המילה עדות זה כמו עדים מעידים, ואז צריך לפסק: "זכור נאמת עדות: לא תשכח מפי זרעו".

אשמח אם מישהו יכול להחכים אותי בנושא.

נ.ב. בדרשה שנתתי לאחרונה אמרתי על דרך הרמז שהמילה עדות זה מלשון "עדי" - תכשיט, ואז כוונת המשפט הוא שהקב"ה אומר שכל עוד בני ישראל יתייחסו לתורה כתכשיט אז מובטח ש"לא תשכח מפי זרעו", כפי שאשה יודעת על כל תכשיט שלה מי נתן לה אותה ובאילו נסיבות - כך בני ישראל יזכרו את התורה.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: אלחנן תאריך: 04/09/10, 21:34:08
הפיסוק הנכון הוא "זכור נאמת: עדות לא תשכח מפי זרעו". כפי שקראנו רק היום - "וענתה השירה הזאת לפניו *לעד*, כי לא תשכח מפי זרעו", פסוק שפשוטו מדבר אמנם על שירת האזינו אך נדרש על התורה.

---

לגבי נמת / נאמת, הביקורת על הנוסח משקפת רק דבר אחד - את חוסר ההיכרות של המבקר עם מקורות חז"ל. כרגיל, סברת הכרס מביאה לשנות את המסורת ולשבשה.

בלשון חכמים אנו מוצאים "נם" במובן של "נאם", למשל "ונומיתי לו (=אמרתי לו) כן הדברים", יבמות פט"ז מ"ז.

כך גם בסיפור המפורסם של שמעון הצדיק על הנזיר מהדרום, כפי שמופיע בתוספתא נזיר פ"ד ה"ז:
"אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר חוץ מאחד בלבד. מעשה באחד שבא אלי מן הדרום, וראיתיו יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו תלתלים. **נמתי לו**: בני! מה ראית לשחת שער זה הנאה? **נם לי**: רועה הייתי בעירי, ובאתי למלאות מן הנהר מים, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז יצרי עלי וביקש להעבירני מן העולם.
**נמתי לו**: רשע! לא היה לך להתגרות אלא בדבר שאינו שלך, בדבר שעתיד לעשות עפר רימה ותולעה? הרי עלי לגלחך לשמים"

וכן בפיוט של רשב"ג על מתן תורה (ההערות בסוגריים שלי):
הרעיש עליונים / איים (=הפחיד) תחתונים / יום נם (=נאם) "היו נכונים" (=לשלושת ימים) / לגוי שומר אמונים
מופיע בקישור הבא:
http://www.biu.ac.il/jh/parasha/bamidbar/bartikva.htm

שם השולח: חגי תאריך: 05/09/10, 07:33:34
זה לא רק ענין לסברת כרס, חשוב גם איך הציבור מבין את הפיוט, ואם זה לא נשמע כחוכא ואיטלולא

שם השולח: אלחנן תאריך: 05/09/10, 20:01:02
חגי,
ראית חשש כזה במקומות אחרים?
(כל עם ישראל קורא פעמיים ביום את פרשת והיה אם שמוע, כולל תינוקות של בית רבן, והרבה אנשים שלא ממש מבחינים בין לשון מקרא ללשון המדוברת. אני מקווה שאף אחד לא יעז לצנזר שם פסוקים, רק מפני שתיבה זו או אחרת קיבלה בימינו משמעות לא נעימה).

שם השולח: מישקה תאריך: 06/09/10, 13:37:32
אלחנן, במחילה, כמדומני שאתה מחטיא את המטרה בעקבות תרגום בלתי מדוקדק כדי צרכו. למיטב ידיעתי המובן התרגומי המדוייק של הביטוי החז"לי "נמתי", "נומיתי", "נמת" וכן הלאה בשורש זה, היא אמירה של אחד לשני, כלומר א'- פנייה, ב'- לנוכח, ג'- מוגדר: ראובן נם לשמעון וכן הלאה על זו הדרך. אבל אין לזה שייכות למובן המקובל לשורש "נאם", לא בלשון המקרא ולא בלשוננו אנו, דהיינו אמירה שאין בה בהכרח פנייה לנוכח מוגדר.

וכעת תמצא גם אתה, שהפייטן מכוון ודאי למשמעות השניה, וממילא מבחינה לשונית טהורה נכון יותר הנוסח "נאמת" מאשר "נמת", כי אין כאן לא פניה ולא נוכח (מה שיש בפיוט של רשב"ג). מאידך נכון הוא שבקיאי הלשון ודאי לא יטעו ויסברו ש"נמת" פירושו לישון... אבל עדיין דומה שהנוסח הספרדי מדוקדק יותר.

שם השולח: אלחנן תאריך: 06/09/10, 21:38:53
מישקה,

השאלה העיקרית מבחינתי אינה אם נכון לגרוס כאן "נמת" או "נאמת". מה שמפריע לי הוא הביקורת המשונה הקושרת "נמת" לשינה, וההעזה לשבש את המסורת ולדחותה מפני סברת הכרס.

לגבי הגירסה הנכונה (שאלה שולית בעיני, אני אמשיך לומר "נאמת" כמנהגי, ומקווה שאחי האשכנזים יאמרו "נמת" כמנהגם):
א' בדרך כלל יש מקום להעדיף את הצורה הנדירה. ובכלל, למרות משקלם של טיעונים לשוניים, שאלות כאלו צריך להכריע קודם כל על פי עדי נוסח (מה שנמצא מעבר ליכולותיי).
ב' המשפט "כי לא תשכח מפי זרעו" אכן נאמר 'מאחד לשני', מהקב"ה למשה, ולא כהכרזה, ובהחלט שייך לומר "זכור נמת (=למשה) עדות וכו'".
ג' איני בלשן מומחה, אך לא אתפלא לגלות ש"נמת" היא פשוט צורת אמירה חטופה של "נאמת" שנשתרשה בדיבור היומיומי, ללא הבדל של ממש ביניהן.

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 07/09/10, 04:34:34
המראה מקום החשוב בנושא נמת-נאמת הוא הנודע ביהודה או"ח סי' ב'. הנו"ב נשאל אם לשנות את הנוסח מ"נמת" ל"נאמת". (אגב, בקינות האשכנזיות יש לפחות פעם אחת "ובכן נמת")