לומדים תנ"ך

בזמנו, כשקראתי את הספר "נחמה" על נחמה ליבוביץ' ועל תורתה ואת החלקים בספר אודות בחינות הבגרות בתנ"ך המבוססים על שיטתה של נחמה, התחלתי להרהר באופן בו לימדו תנ"ך בישיבה התיכונית בה אני למדתי. את הספר קראתי במקרה סמוך ונראה למועד שבו מתקיימים בחינות הבגרות בתנ"ך בקיץ ובו מתקיים כריטואל קבוע הבכי על כך שהתלמידים לא מסוגלים להתמודד עם הבחינות.
הרהורי הביאו אותי למסקנה שאין לי מושג איך מישהו, בתיכון בו אני למדתי, חשב לעצמו שהתלמידים יצליחו בבחינות הבגרות - הרי עד כמה שאני זוכר בכלל לא לימדו בשיטתה של נחמה. מהבכיינות הרבה הסובבת את בחינות הבגרות בתנ"ך אני די נוטה לומר שהתופעה הזו, שבוחנים תלמידים על שיטה שלא למדו לפיה, מתרחשת במקומות נוספים גם כן. מכיוון שנושא לימוד התנ"ך תמיד בער בעצמותי, הגיתי רעיון כיצד ניתן לשפר את המצב: אפשר לפתוח בלוג העוסק בשיטת לימוד התנ"ך הנדרשת לבגרות. פניתי בעניין לגוף שחשבתי שיהיה מסוגל להרים נושא כזה וכתבתי לו דוגמא לרשימה שעלתה בראשי. אותו הגוף לא אהב את הרעיון שלי, והרעיון לא קרם עוד וגידים.
אני מתכוין להתחיל ללמד שיעור קצר בתורתה של נחמה וחשבתי שמכיוון שיתכן ואבחר להביא בעתיד כמה פנינים משיעורים אלו שאולי כדאי להביא בפניכם את מה שאני רואה בו כמבוא. אז הנה אני מביא בפניכם את אותה הרשימה שכתבתי בזמנו, ואולי ביניכם הקוראים יש אוהבי ומלמדי תנ"ך שירצו לקחת על עצמם להגשים את הרעיון שהיה לי (אני אשמח לייעץ ולסייע):

למעט מספר מורים מצומצם, די מוסכם כי לא ניתן להתכונן לבחינת הבגרות בתנ"ך. טענתנו היא, כי אמנם לא ניתן להתכונן לבגרות בתנ"ך, אך אפשר ללמוד כיצד לפתור את הבגרות בצורה נכונה. כדי לעשות זאת, יש לדעת כיצד לנתח פסוקים באופן הנכון.

כל הדוגמאות שיובאו להלן הן מפסוקים אקראיים (תצטרכו להאמין לי).
השלבים שנעבור בכל פסוק מהתורה, הם כדלהלן [הדברים כתובים בלשון זכר, מטעמי נוחות בלבד.]:
1. נחלק את הפסוק לחלקיו. האם אני מבין את כל חלקי הפסוק?
2. האם אני מבין את כל מילות הפסוק? אם לא, נסמן אותם.
3. האם יש מילים "מיותרות" בפסוק?
4. האם הקשר בין חלקי הפסוק מובן?

ניקח לדוגמא פסוק ידוע (בהחלט ייתכן שניתוח של מישהו אחר יעלה תוצאות שונות משלי, העיקר לשמור על אינטגריטי):
"לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". (ויקרא יט יז)

שלב א' – חלקי הפסוק, האם אני מבין אותם?
לפסוק שלושה חלקים:
לא לשנוא את האח בלב. – אני מבין את משמעות הציווי בחלק זה.
להוכיח את העמית. – אני מבין את משמעות הציווי בחלק זה.
לא לישא עליו חטא. – אינני מבין את משמעות הציווי בחלק זה.

שלב ב'- האם אני מבין את המילים?
המונח "תשא... חטא" איננו מובן לי.

שלב ג' – האם יש מילים מיותרות?
מהחלק הראשון של הפסוק המילה "בלבבך" מיותרת – היה אפשר לכתוב באותו מידה "לא תשנא את אחיך".
מהחלק השני של הפסוק המילה "תוכיח" מיותרת – היה אפשר לכתוב "הוכח את עמיתך".

שלב ד' – האם הקשר בין חלקי הפסוק מובן?
לא ברור לי אם יש או אין קשר בין חלקי הפסוק.
אולי אם הייתי מבין את חלקו השלישי של הפסוק היה יותר ברור לי, אם יש קשר. בין שני החלקים הראשונים ניתן לשער שאולי קיים קשר: הדרך לא לשנוא את האח זה על ידי שמוכיחים אותו.

עד כאן סיכמנו לעצמנו מה ברור לנו ומה לא ברור לנו בפסוק. לא ניכנס עתה מה עושים עם מידע זה, אך כשנגיע לשלב "התשובות" נחזור לניתוח שעשינו כאן. מכאן ואילך אני ממליץ לקוראים שבכל פעם שנביא דוגמא, לקחת עט ונייר ולבצע את הניתוח בעצמם על פי השלבים האמורים, בטרם קוראים את הניתוח שלנו.

באותו אופן נוכל לנתח פסוקים רבים מהתורה. ניקח לדוגמא עוד פסוק (שמות יג יז): "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה".
אם היינו עוברים על השלבים גם על הפסוק הזה, ייתכן והיינו רושמים לעצמנו שהמילים "נחם" או "ינחם" אינם מובנים לנו. מן הסתם בשלב על הקשר בין חלקי הפסוק היינו מציינים לעצמנו את "כי קרוב הוא" כנימוק שלא ברור למה הוא מתייחס ואת העובדה שיש שני נימוקים בפסוק: 1. "כי קרוב הוא". 2. "כי אמר אלוקים", ולא ברור הקשר ביניהם.

לפעמים מה שעומד בפנינו זה לא פסוק בודד, אלא מכלול של פסוקים, מצווה או עניין המתפרס על פני מספר פסוקים. את הניתוח נעשה באותו אופן בדיוק: חלקי הפרשיה (אילו חלקים לא מובנים), הבנת המילים, מילים מיותרות או פסוקים מיותרים, קשר בין החלקים.

קחו לדוגמא את הפרשיה הבאה (שמות לה א-ג):
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת. לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.

על פניו החלוקה לחלקים כאן ברורה, והחלקים עצמם ברורים. בעניין חלקים מיותרים אולי היינו מסמנים את "אלה הדברים... תעשו". אולי גם המילה "שבתון" או "כל עדת" מעט מיותרת. בשלב הקשר בין החלקים, אנחנו אמורים לשאול את עצמנו: מהו בדיוק הקשר בין הפסוק האחרון לזה שלפניו? האם זה כלל ופרט, או משהו אחר?
כאמור, עד כאן טיפלנו רק בהעלאת שאלות ובניתוח נכון של פסוקים על פי ארבעת השלבים. זהו החלק החשוב ביותר בלימוד תנ"ך בשיטה שבו בוחנים בחינות הבגרות.

אל תאשים את הש.ג.

הבוקר התבקשתי לתת שיעור בסמינריון השנתי של ארגון נח"ת (נוער חובב תנ"ך) - כחמישים נערים ונערות התאספו ליומיים של לימוד תנ"ך בישיבת נתיב-מאיר בירושלים. זו הפעם השלישית שלי בסמינריון נח"ת, וזו תמיד חוויה מרנינה להיות עם נערים ונערות שצמאים ללימוד תורה.

השיעור שלי היה על הפסוק (שמות פרק כב פסוק ל):
ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו.

בתוך דברי הבאתי את דבריהם של "דעת זקנים מבעלי התוספות":
מאחר שהכלב מסר נפשו על הטרפה כשבא זאב לטורפה, לא תהיה כפוי טובה כנגדו, שכשיהיה לך טרפה שתשליכהו אליו בשכר ששמרה עד עתה שלא נטרפה וגם שומר עוד האחרות, כי כן דרך העולם להעמיד כלבים לשמור הצאן מן הזאבים.

תמיד היתה לי בעיה בהבנת דברי התוספות הללו. האם מגיע לכלב פרס על זה שהוא לא שמר היטב על הצאן? כיצד יש להבין את דבריהם?

היום במהלך השיעור אחד מהמשתתפים הציע את ההסבר הבא:
כשבעל הצאן משאיר את הכלב שלו להגן מפני זאבים, הוא זה שפשע. הרי כלב איננו יכול לעמוד מפני זאב. לכן התורה מלמדת את האדם שעליו לקחת אחריות. אם האדם מעוניין להגן מפני זאבים היה עליו להשאיר הגנה יותר מקצועית מאשר רק כלב. האחריות איננה של הכלב, ולכן אל תמנע ממנו את שכרו על העבודה שהוא כן עשה עבורך. הכלב איננו כוחות מול הזאב, הוא עשה כמיטב יכולתו, ועל זה מגיע לו שכר.

החלטתי שאני אעלה את התמונה, מכיוון שאתמול פגשתי חבר שאמר לי: "הייתי בטוח שכבר יש לך זקן" - אז הנה, אין לי.

חידון התנ"ך ולימוד תורה לשמה

בגליון 295 של העיתון "בשבע" התפרסם מאמר של ד"ר דניאל שליט (לינק) ובו הוא קורא למשפחות ולבתי ספר לא לעודד בני נוער להשתתף בחידון התנ"ך, על שלביו השונים. בגליון 296 של "בשבע" התפרסם מכתב למערכת מפרי עטי (לינק) כתגובה לדבריו של ד"ר שליט, ובו כתבתי כנגד אחת הטענות של ד"ר שליט.
כאן אני מבקש להוסיף בקצרה עוד נקודה או שתיים בעניין דבריו של ד"ר שליט.
אחת הטענות המרכזיות של ד"ר שליט נוגעת לעניין לימוד תורה לשמה. ד"ר שליט טוען שעבור הנערים המשתתפים בחידוני התנ"ך אין לומר "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שכן נערים אלו כנראה קשורים לתורה גם ככה וזה מה שמושך אותם להתמודד מלכתחילה, ולכן יש לנתב את אהבת התורה שבקרבם לעבר לימוד תורה לשמה ולא לכיוון חידון התנ"ך. במחילה מכבודו של ד"ר שליט, נדמה לי שיש בכל הטענה הזו חוסר הבנה מוחלטת של מה שמושך נערים ונערות לגשת לחידון התנ"ך. נתחיל מכך שהפרס של הזוכים בחידון התנ"ך בשלבים השונים הוא קטן ומצומצם מאד יחסית לכל תחרות בסדר גודל כזה המתקיים בעולם המתוקשר שבו אנו חיים. קשה לי לקבל את ההנחה שרוב המשתתפים בחידון עושים זאת כי הם מאמינים כי הם יזכו לאותה תהילה של הזוכים בחידון העולמי - תהילה שגם היא קצרת מועד. לדעתי, רוב בני הנוער המגיעים לחידון עושים זאת מפני שהם נחשפו בשנים קודמות לחידון התנ"ך ולרמות הידע של הזוכים בחידון ומתוך שאיפה לרכוש חלק מהידע הזה גם הם מנסים את מזלם ולומדים לקראת החידון. האהבה לתנ"ך לא מגיעה לפני שמתחילים ללמוד, אלא רק אחרי שנכנסים לתוך העניין. כתבתי כאן בעבר את דבריו של מו"ר ר' שמואל גרינפלד זצ"ל שאמר שלדעתו אדם לא יכול להגיע לאהבת התורה לפני שהוא מגיע למצב שהוא יכול לחזור על מסכת שלמה בשעה. כך זה גם בכל הקשור לחידון התנ"ך, רק אחרי שהנער מתחבר ללימוד ומתחיל לשלוט במה שהוא לומד, מגיעה האהבה.
כדי להבין את חוסר הסכמתי המוחלט לדבריו של ד"ר שליט, הייתי משאיל את דבריו לכיוון עבודת החינוך. שמא מישהו מאיתנו היה מקבל את הטענה הבאה: כיוון שרוב מי שנכנס לתחום ההוראה הוא מאלה שיש בליבם אהבת התורה, חבל לנתב את אהבת התורה הזו לכיון הוראה בשכר שהיא לימוד תורה שלא לשמה, במקום זאת יש לנתבה ללימוד תורה לשמה.

עוד עניין קצר מאד. ד"ר שליט הוסיף שלאחר השתתפות המסיונרית דבריו מקבלים משנה תוקף. הבה נשקול בדעתנו איזו מהחלופות היא רווח גדול יותר למסיון: שאלפי בני נוער יהודיים יפסיקו ללמוד תנ"ך או שנערה אחת מבנות הכת תצליח להעפיל לחידון התנ"ך העולמי? לי ברורה התשובה.

שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק

קצת אקטואליה
בימים האחרונים ישנם שני סיפורים שעלו לכותרות של אתרי החדשות בעלות אוריינטציה ליהדות באינטרנט. לכאורה נראה שהם חסרי מכנה משותף אך באמת ישנה חוט מקשר בין השניים.
הסיפור הראשון הוא אודות פסילתו של הרב חיים דרוקמן כדיין לענייני גיור. שלושה דיינים נכבדים מבית הדין הרבני הגדול החליטו שכיוון שאחד המקרים שהובא בפניהם לא נראה להם תקין אזי הרב דרוקמן הוא פסול לדון והפועל היוצא הוא שכל הגיורים שביצע בעשור האחרון נתונים כרגע בסימן שאלה. אמנם הנהלת בתי הדין הוציאה הודעה לעיתונות שפסק הדין נופח מעבר לפרופורציות שלו, נראה שגם בלי הניפוח נחצה כאן גבול והחוצפה השלטת בצהובונים החרדים נטפה לה לתוך פסקי הדין של בית הדין.

הסיפור השני הוא אודות נערה המתמודדת בחידון התנ"ך העולמי שמשפחתה (וכנראה שגם היא) הינם מכת "היהודים המשיחיים". ארגון "יד לאחים" הוציא הודעות לכל כלי התקשורת שהוא קורא להחרים את החידון עד שהמארגנים יוכרחו להוציא את הנערה מהחידון. להודעה של "יד לאחים" הצטרפו גם רבנים משורות הציונות הדתית כמו הרב שלמה אבינר והרב צבי טאו שקראו למתמודדים הדתיים מהארץ לפרוש מהחידון. עד כה אף אחד מהמתמודדים לא הודיע על פרישתו מהחידון, זאת על אף שגורמים שונים לוחצים עליהם לעשות "קידוש השם" ולפרוש. לדברי ארגון "יד לאחים" אם החידון יתקיים כסדרו יתרחש "חילול השם" גדול.

למי שלא מכיר את מערך חידוני התנ"ך, זה עובד כך: לחידון הארצי מסכם מגיעים ששה מתמודדים מבתי הספר הדתיים וששה מתמודדים מבתי הספר הממלכתיים. מתוך שנים עשר המתמודדים עולים לחידון העולמי אחד מכל ששה ועוד שניים בעלי התוצאות הגבוהות ביותר. במרבית (ואולי כל) השנים בסופו של החידון הארצי המסכם עלו שלושה מבתי הספר הדתיים ועוד אחד מבית ספר ממלכתי. בחידון העולמי תמיד אחד מהמתמודדים מבתי הספר הדתיים זוכה במקום הראשון, בדרך כלל שני סגניו הם גם כן הישראלים מבתי הספר הדתיים ועל מקום הסגן השלישי מתמודדים הנציגים האורטודוכסים מחו"ל ביניהם ולפעמים הם מתמודדים מול הישראלי מבית הספר הממלכתי אם הוא ברמה מספיק גבוהה (דבר שקורה לעיתים קרובות, אך לא תמיד). השנה הנציגה מבתי הספר הממלכתיים קשורה לאותה כת של "יהודים משיחיים". רק להבהרה: החידון מוגדר בתקנון כחידון ל"נוער יהודי", וכנראה שלא ניתן להוכיח בבג"ץ שנערה זו איננה יהודיה כי אחרת כבר היו עושים זאת.

מניסיוני בחידוני התנ"ך אני יכול להעיד שזו לא הפעם הראשונה שמגיע מתמודד שבתנ"ך שלו ישנם ארבעה חלקים, אך כמדומני שזו הפעם הראשונה שמתמודד כזה מגיע כל כך רחוק. עם זאת, אין סיכוי אפילו קלוש שהיא תזכה בחידון העולמי. את זה יכול לומר כל אחד שיודע איך עובדים שלבי החידון.

עתה, באה ארגון "יד לאחים" בגיבוי רבנים ומחנכים מהציבור שלנו ודורשת משלושת המתמודדים הדתיים לפרוש מהחידון. מה יקרה אם אכן הם יפרשו? האם יבטלו את חידון התנ"ך בשנת הששים למדינה? אני מכון להמר שלא - ובמקום זאת יקלו על אותה נערה להגיע באמת למקום הראשון. אז היכן יש יותר חילול השם - אם הם יישארו או אם הם ילכו? האם אין איזה ערך של קידוש השם בהישארות בחידון וזכייה בו (נזכיר את קידוש השם הגדול שהיה בחידון שנה שעברה כאשר מתמודד מבית ספר דתי פנה לשופטים להוריד לו נקודות...)? כפי שציינתי גם בעבר היו מתמודדים חברי כתות מהסוג הזה, אך עד עתה אף אחד לא יודע עליהם והם לא גרמו לשום חילול השם, כי אף אחד לא טרח לפרסם זאת ברבים בכל כלי התקשורת. הפעם, מישהו החליט שכדאי לפרסם את דבר השתתפותה של הבחורה בכל כלי התקשורת, ובמקום שהיא תישאר עלומה לחלוטין, ייזכרו אותה הרבה יותר זמן מאשר ייזכרו את שאר המתמודדים (למי שיש ספק - שיאמר עכשיו איך קראו לחתן התנ"ך משנה שעברה, נראה אם זוכרים).

אך הדבר הכי חמור בסיפור הזה הוא גם המקשר אותו לסיפור שאיתו פתחנו, פסק הדין הפוסל את הרב חיים דרוקמן. כבר אין ערך בעולם התורה לשמיעת כל הצדדים לפני שמוציאים פסק הלכה. יכולים דיינים לקבוע מה דינו של הרב דרוקמן מבלי שמעולם טרחו לפגוש אותו, ויכולים רבנים אחרים לקבוע שפלוני צריך לפרוש מחידון התנ"ך העולמי מבלי שבכלל ביררו איך עובד החידון ומה מפסידים אותם נערים אם הם יוותרו על השתתפותם. הכל גלוי וידוע לפני אותם רבנים ודיינים שאין הם רואים שום צורך לאפשר לעובדות לבלבל אותם. הדבר הוא לפלא בעיני שדווקא בעידן התקשורת האלקטרונית שניתן להגיע לכל מידע ולכל אדם בכל רגע, פחות ופחות רואים צורך לחפש אחר המידע ואחר האנשים המושפעים מהקריאות והחרמות למיניהם.
בציבור החרדי זה כבר הפך לנוהל מקובל (ע"ע ר' נתן קמינצקי, ר' נתן סליפקין, מופעי מוסיקה ועוד ועוד), אך מדוע רבנים בציבור שלנו וכלי התקשורת של הציבור שלנו משתפים פעולה עם התנהלות כזאת??

עדכון מיום ג' באייר, יום העצמאות: הנערה, חברת הכת המשיחית, עלתה לשלב הפומבי של החידון והגיעה בערך למקום ה14. אף אחד מהמתמודדים לא פרש או החרים את החידון.

בהסתכלות כוללת על הפרשה הזו, מעניין לציין שלא נערכה אף פנייה פומבית לרבנות הצבאית, על אף שהרבנות הצבאית היא אחת הגופים המרכזיים בארגון והפקת החידון העולמי - הרבצ"ר, הרב רונצקי משתתף בחידון, ורב הנח"ל הוא רכז החידון. "יד לאחים" יחד עם הרב אבינר והרב טאו העדיפו לפנות פומבית למתמודדים הצעירים ולא לרבצ"ר, והרבנים הראשיים לישראל העדיפו גם כן לפנות פומבית לשרת החינוך במקום לפנות לרבצ"ר (יהיה מעניין לבדוק אם התקיים המפגש המסורתי בין הרבנים הראשיים לבין המתמודדים ואם נושא זה עלה שם).