גר צדק וגר תושב

בשבת האחרונה, בשעה שלמדתי את הפסוקים הבאים (ויקרא פרק יט):

(לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ:
(לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

הרהרתי לעצמי בנושא הגיור, שעלה לאחרונה לכותרות, במסגרת תעמולת הבחירות והרכבת הקואליציה. 

פסוקים אלו מפורשים ע"י חז"ל כעוסקים בגר-צדק. כך מפרש רש"י:

לא תאמר לו אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו אתה בא ללמוד תורה שנתנה מפי הגבורה:

אמנם, ישנם מהראשונים שפירשו את הפסוק על גר התושב (אבן עזרא ויקרא פרק יט פסוק לג): 

וכי יגור אתך גר הזכירו אחר הזקן, והטעם כאשר הזהרתיך לכבד הזקן הישראלי בעבור שאין לו כח, אזהירך על הגר. שכחך גדול מכחו, או בעבור שאין לו כח שהוא בארצך ברשותך:

אך רוב ככל הפרשנים, ובודאי אלו שהולכים בעקבות חז"ל, מסבירים פסוקים אלו על גר צדק. 

כך גם מוסברים הפסוקים המקבילים לפסוקים אלו בפרשת משפטים (שמות פרק כב) 

(כ) וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

ספר החינוך מצוה סג: 

שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים, והוא אחד מן האומות שנתגייר ונכנס בדתינו, שאסור לנו לבזותו אפילו בדברים, שנאמר [שמות כ"ב, כ'] וגר לא תונה. 

אך בכל הדוגמאות הללו, לא מובן מדוע ראו חז"ל צורך להסביר שהפסוק מדבר אודות גר צדק, ולא אודות גר תושב. במיוחד כאשר הסבר הפסוקים אודות גר צדק יוצר קושי גדול להסביר את הטעם שנותנת התורה לציווי: "כי גרים הייתם בארץ מצרים". והלוא עם ישראל לא היו גרי צדק במצרים, אלא גרי תושב?! זאת ועוד, שאם הגר עבר גיור והוא כישראל לכל דבריו, לא ברור מדוע התורה צריכה שוב ושוב לצוות שיש להתייחס אליו כאל ישראל.

אך כשמעיינים במקומות אחרים בתורה מתגלה משהו, שלי היה חידוש. כמעט בכל מקום בתורה בו מוזכר "גר" לבד, ללא הוספת המילה "תושב" בפירוש, הרי שחז"ל הסבירו שמדובר בגר צדק. הנה כמה דוגמאות:

- שמות פרק יב:

(מח) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיקֹוָק הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:
(מט) תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:

- שמות פרק כ: 

(י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:

- שמות פרק כג: 

(ט) וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

- ויקרא פרק טז: 

(כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:

- ויקרא פרק יט: 

(י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

- במדבר פרק יט: 

(י) וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם:

על פי זה יוצא דבר מעט משונה, שבפסוקים רבים המונח "גר" מתייחס לשני דברים שונים לחלוטין. כך לדוגמא (דברים פרק י):

(יט) וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: 

מתפרש כך: ואהבתם את הגר (צדק) כי גרים (גרי תושב) הייתם בארץ מצרים. 

אשמח להארות בנושא.

גיור ו'זרע ישראל' V - רשימה אחרונה בסדרה

- לחלק IV
- לחלק III
- לחלק II
- לחלק I

בחלקים הקודמים ניסיתי לסכם את מהלכו העיקרי של ח"כ הרב חיים אמסלם בספרו זרע-ישראל. כפי שהראנו, הוא מציין ארבע נקודות יסודיות בהליך הגיור למעשה (ראה חלק III), שאם הם לא נמצאים כבר כעת תחת הסכמה רחבה בודאי ניתן להגיע עליהם להסכמה רחבה. זהו בסיס הטיעון. על גבי בסיס זה הוא בונה טיעון (ראה חלק IV) שלדבריו הוא מניח בפני פוסקי הדור להחליט אם ללכת לפיה. על פי טיעון זה יהיה ניתן לגייר לכתחילה על סמך זה שרוב המתגיירים יהיו יהודים מסורתיים ברמה כזו או אחרת.
[בטרם נמשיך אני רואה צורך להזכיר שהרב אמסלם איננו הראשון המציע הצעה כזו. במאמר שהתפרסם לפני כעשרים שנה, ממש בשיאה של גל העליה מברה"מ לשעבר, הציע הרב יגאל אריאל הצעה דומה]

לסיום הדיון בספר הזה, אני מבקש להעלות נקודות מהספר שאני חושב שהרב אמסלם הפריז על המידה.
כך לדוגמא בקטע העוסק ב"איכות ותוכן הלמודים הנצרכים למעוניינים להתגייר" (עמ' קעה) הוא כותב כך:
הנה כיום נהוג, שבבוא גר להתגייר, מפנים אותו לאולפן גיור ומלמדים אותו זמן רב ולפעמים כמה שנים יהדות ותרי"ג מצוות והלכותיהם, עד שבבואו להתגייר, פעמים שיודע הוא את פרטי המצוות יותר מיהודי מבטן ומלידה.
ולעניות דעתי כל עניין הלימודים הרבים שמלמדים את המועמדים לגיור, הוא לעניות דעתי בסימן שאלה גדול וצ"ע, כי אותו הרמב"ם שכתב שמאריכין עמו במצות יחוד השם ואיסור ע"ז, לעומת זה כתב שאין מאריכין במצוות הקלות וחמורות, ואפילו חילול שבת בכלל זה...
ובהמשך שם (עמ' קעז):
ובכלל יש הוכחה שהציפיה מהגר צדק היא, שאחרי הגרות יתחיל ללמוד ולקיים לאט לאט, כי אין ברירה אחרת, מאחר שההלכה הפשוטה מהתלמוד ומהפוסקים שמקבלין אותו מיד, "ומודיעין אותו מקצת מן המצוות", ואם מודיעין לו רק מקצת, איך יקיים הכל, אלא פשוט שלגבי גר דקי"ל להלכה גר שנתגייר כקטן שנולד, אז בודאי שאי אפשר שמיד אחרי הגיור יקיים ויקפיד בכל מצוות התורה...

הבעיה שלי עם הקטעים הללו הוא, שבניגוד לרובו של הספר שאני מוצא שהרב אמסלם הוא מאד פרקטי, כאן אינני מבין לאן פרחה הפרקטיות. כלומר, לעת עתה הדברים נשמעים לי כל כך רחוקים ממה שאני מורגל שקשה לי בכלל לשקול אותם. אך גם אם הייתי מעוניין להתחיל לשקול אותם, אינני מוצא כאן הצעה פרקטית. וכי נעכב תעודת גיור או אפשרות להתחתן כל עוד הגר (אחרי הגיור) לא למד עוד והוסיף ידע על פני "מקצת המצוות" שלמד בזמן גירותו?! או במילים אחרות, אם כדי להיות אזרח אמריקאי צריך לעבור מבחן, לא תהיה כוהנת כשפחה, ולפחות המצטרף לעם היהודי יצטרך לדעת דברים בסיסיים ולחוות שמירת שבת, כשרות וכד'.

[פיסקא זו עודכנה בט"ז בטבת תשעא]
אי אלו קוראים העלו בפני טענות כנגד הספר על כך שבשעה שהמחבר מאריך להביא דעה מקילה של מישהו מרבותינו הוא נמנע מלהביא את דעתו המחמירה של אותו רב. כדוגמא לזה ציינו בפני את תשובות הג"ר משה פיינשטיין שבתשובה ידועה (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קס) כתב:
"ועוד יש מקום לומר טעם גדול דמה שבעלה שנתגיירה בשבילו הוא מחלל שבת ומופקר בכמה איסורין עושה שהיא סבורה שאין חיוב כ"כ לשמור המצות וא"כ הוא כגר שנתגייר בין העכו"ם שמפורש בשבת דף ס"ח שהוי גר אף שעדין עובד ע"ז עיי"ש והטעם משום שקבל עליו להיות ככל היהודים שנחשבה קבלה אף שלא ידע כלום מהמצות דידיעת המצות אינה מעכבת הגרות ורק בידע ולא רצה לקבל הוא עכוב בגרות דהא א"צ ללמד כל התורה כולה קודם שנתגייר דרק מקצת מודיעין. ולכן אף שהב"ד אמרו לה שצריך לשמור שבת חושבת שהוא רק הדור בעלמא אבל גם מי שאינו שומר השבת וכדומה טועה לומר שהוא יהודי כשר נמצא שלטעותה קבלה כל המצות שיהודי מחוייב שהוא גרות אף שמחמת זה לא תקיים עכ"פ המצות וזהו טעם שיש בה ממש להחשיבה לגיורת והוא למוד זכות קצת על הרבנים המקבלים שלא יחשבו עוד גריעי מהדיוטות."
לדבריהם של אותם מעירים, הרב אמסלם מדגיש את התשובות המקילות אך מחביא או מתעלם מהתשובות המחמירות. אני יכול לומר שגם אני קיבלתי לפעמים את הרושם הזה, אך אינני יכול לומר בודאות שאכן זה המצב.

[אינני יודע אם הזכרתי זאת בעבר וראוי לעשות זאת בטרם ננעל את הדיון על הספר הזה. הספר 'זרע ישראל' שהינו ספר גדול מימדים מגיע עם ספר גדול אחר הנקרא 'מקור ישראל' ובו הובאו צילומים מרוב המקורות אותם מצטט הרב אמסלם לאורך 'זרע ישראל'. בספר מקורות זה לבד יש אוצר בלום לכל מי שמתעניין בגיור. על יוזמה זו בודאי יש לברך את המחבר, וכמדומני שגם המקטרגים צריכים לענות על כך אמן.]

לסיכום כל מה שאמרנו עד עתה ברשימות על הספר 'זרע ישראל', אני חושב שבראש ובראשונה הגדולה בספר הזה הוא שמישהו שפועל במישור הציבורי והיה לו אמירה בנושאים העומדים על הפרק בציבוריות הישראלית, הוציא תחת ידו משנה סדורה שכל מי שמעוניין בכך יכול לקרוא ולגבש דעה בעד או נגד. אינני מכיר דוגמאות אחרות לח"כים שהוציאו תחת ידם מחקר מקיף כל כך שיהיה לעיני הציבור בנושאים שהם מטפלים בהם. הדבר אמור לא רק לגבי הספרים הללו אלא גם בנוגע למאמרים נרחבים אחרים שהרב אמסלם הוציא תחת ידו בשנים האחרונות. גם על כך מגיע לו יישר כח גדול. כפי שכתבתי בעבר (חלק II), נוסף על הברכה שיש בהצעת משנה סדורה בנושא יש לברך על כך שאין כאן הצעות להעלמת עין וכד' אלא טיפול ישיר בבעיה. עתה נחכה ונראה האם תהיה לספרי 'זרע ישראל' השפעה על השיח הישראלי, על הרבנות בישראל ועל המחוקקים בכנסת ועל הממשלה.

גיור ו'זרע ישראל' IV

- לחלק III
- לחלק II
- לחלק I

בפעם שעברה הצגנו את מה שלדעת ח"כ הרב חיים אמסלם, בספרו 'זרע ישראל' הם:
ארבע הנקודות המהותיות לעניין הגיור המוסכמות לשיטת רוב ככל הפוסקים.
אך כפי שכתבנו בחלק השני של סדרת רשימות זו לרב חיים אמסלם יש אמירה הרבה יותר מחודשת ומעוררת מחלוקת מארבע הנקודות הללו. כך כתבנו בזמנו:
הרב חיים אמסלם, בספרו 'זרע ישראל' מתמודד עם הנתונים האמיתיים. מדובר על אוכלוסיה גדולה שאם יעברו תהליך של גיור יתנהגו למעשה, כנראה, כמסורתיים. קרי, יציינו (אך לא ישמרו) את שבת ומועדי ישראל, יפקדו את בית הכנסת כשיהיה להם צורך בכך, ישמרו כשרות ואולי גם טהרת המשפחה ברמה כזו או אחרת אך לא הרבה יותר מזה. השאלה שהוא מתמודד איתה זה: האם אפשר והאם צריך לקבל ולעודד אנשים אלו לעבור תהליך של גיור?


אז האם אפשר לומר שלפי מסורת הפסיקה שיש בידינו אכן ניתן לקבל גרים כאלו, ולא רק לקבל אלא אף לעודד גרים כאלו? התשובה היא די חד משמעית: לא.

גם הרב אמסלם איננו טוען אחרת. בהקדמה לספרו הוא טוען שדבריו נאמרים על דרך "עת לעשות לה' הפרו תורתך". אך אין לטעות ולחשוב שהנה קם אדם וכתב ספר על איך צריך לבטל נושא הלכתי מסוים, ושאולי מחר יקום אדם ויכתוב ספר עב כרס על כך שמשום "עת לעשות לה'" צריך להתיר נסיעה במכונית לבית הכנסת בשבת.

ה"הפרו תורתך" בדברי הרב אמסלם בא על שתי נקודות:
א. שיש לקבל את דעת הפוסקים האומרים כי בדיעבד יש גרות ללא קבלת מצוות.
ב. שמכיוון שזו שעת הדחק יש לנהוג כך לכתחילה, שכן "שעת הדחק כדיעבד דמי".


נבאר את הדברים קצת יותר.
אחרונים רבים, ואולי אפילו רוב האחרונים, נקטו בשיטה האומרת שקבלת מצוות הינה החלק המהותי של הגיור ולא ייתכן גיור בלא קבלת מצוות רצינית. כך לדוגמא כותב הג"ר משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קנז):
במה שנסתפק כתר"ה אם גר שלא קבל עליו מצות אם נחשב גר, פשוט וברור שאינו גר כלל אף בדיעבד וכן הורה אבא מארי הגאון זצלה"ה הלכה למעשה בסטראבין בעובדא כזו שאינו גר כלל בין לקולא בין לחומרא שקבלת מצות בגר מעכב כדאיתא ביו"ד סי' רס"ח סעי' ג'. ואף אם אמר בפיו שמקבל מצות אם אנן סהדי שאינו מקבל עליו באמת אינו כלום. וגר שמהני לשם אישות בדיעבד, איירי שבשביל האישות קבל עליו מצות באמת והוא ברור ופשוט וכל זה אמר אבא מארי הגאון בפירוש אז כשהורה. ובכלל איני יודע טעם הרבנים הטועים בזה דאף לדידהו עכ"פ איזה תועלת הם מביאין בזה לכלל ישראל שמקבלין גרים כאלו דודאי לא ניחא ליה להקב"ה ולעם ישראל שיתערבו גרים כאלו בישראל. ולדינא פשוט שאין זה גר כלל.

אף על פי כן, ישנם מן האחרונים שהבינו בדעת הרמב"ם שקבלת מצוות אינה מחוייבת במעשה הגיור ולכן בדיעבד יש להכשיר גיור שנעשה ללא קבלת עול מצוות. כך לדוגמא כתב הנצי"ב בשו"ת משיב דבר חלק ה' סימן מו:







מתוך דבריו:
ולשיטה זו אם קבלו איזה אנשים זה הבא להתגייר עפ"י זה האופן שלא לשמור דת יהדות, אע"ג שעשו שלא כדין וגרמו לאותו איש רעה רבה שמחוייב ונענש על כל פרט כמו ישראל גמור, מכ"מ הוי גר עפ"י דין תורה.



אם כן יוצא, שלפחות לשיטה זו, בדיעבד מקבלים גרים שלא קיבלו עליהם "לשמור דת יהדות".
לדעה זו ניתן להוסיף עוד מספר נקודות:
- דעת הרב עוזיאל היא שיש לקרב גויים שהם "מזרע ישראל" ולהחזירם לחיק העם היהודי.
- סביר להניח שמכיוון שהציבוריות הישראלית כיום היא ברובה מסורתית, יש להניח שמתגייר כזה ישמור לפחות ברמה של מי שנחשב "מסורתי". [ואם לא, כגון אדם שהולך לגור בקיבוץ חילוני במוצהר - גם הרב אמסלם כותב שלא לקבלו].

אני חושב שבדברים אלו פחות או יותר סיכמתי את טענתו העיקרית של הרב אמסלם בספר 'זרע ישראל'. אני מקווה שהצלחתי להראות, שאמנם יש כאן חידוש ולענ"ד יציאה מקו הפסיקה המקובלת בדורות האחרונים, אך הדברים מספיק מבוססים הן במקורות והן בסברא כדי שידונו בהם בכובד ראש ולא באמירה שחצנית כאילו יש כאן עיוות מוחלט של ההלכה.

גיור ו'זרע ישראל' III

- לחלק II
- לחלק I

כתבתי כבר שתי רשימות כמבוא לספר 'זרע ישראל' של ח"כ הרב חיים אמסלם. הפעם כבר ניכנס לתוך הספר.

בתחילת הספר ובסופו המחבר מציג לקורא ארבע נקודות שהוא מכנה אותם:
ארבע הנקודות המהותיות לעניין הגיור המוסכמות לשיטת רוב ככל הפוסקים.

ארבע נקודות אלו הן לחלוטין לא מהחידושים הגדולים של הספר, כדברי המחבר עצמו:
דומני שהמעיין היטב בכל הדברים בספר זה יווכח שהמסקנה לא רק שהיא תואמת את הבירורים ההלכתיים בראיותיהם, אלא נקטתי בכמה פרטים להחמיר יותר מכפי שהיה אפשר להסיק מהראיות שכתבתי.

הנקודות הם כדלהלן:
1. המתגייר צריך לקבל עליו עול מצוות.
2. צריך להיות ברור שרצונו אמיתי להיות "יהודי" על ידי האמונה ביחוד השם ואיסור ע"ז והתרחקות וכפירה בדת הקודמת לגמרי, וקבלת מקצת מצוות התורה מה"קלות" ומה"חמורות" שיודיעוהו הב"ד.
3. אין צריך שיתחייב בפירוש לקיים הכל או שנבין ממנו שיקיים הכל.
4. אם ניכר שאינו מתכוון לקיים מצוות כלל [כגון שהוא גר בקיבוץ חילוני וימשיך לחלל שבת ולאכול טריפות וחמץ בפסח ויחיה כמנהגו מאז קודם גיורו] אין לגייר אותו.

העתקתי את הנקודות מתוך אתר ישיבה (קישור) ומי שמעוניין יכול לראות שם את הערות השוליים לנקודות.

יש לי תחושה שעד לפני לא הרבה זמן אם מישהו היה כותב נקודות אלו כמסקנה לספרו היו צוחקים עליו מרוב פשיטותם. אך בדור העני בו אנו חיים גם דברים אלו הם בגדר חידוש.

אינני יודע עד כמה נצרכת פרשנות שלי לנקודות, ובכל זאת אם למישהו הדברים לא ברורים נבהיר קצת. נקודות 1 ו4 הן ודאי מקובלות על כל שלומי אמוני ישראל לכל חוגיהם ופלגיהם.
יהיו מן הסתם כאלו שיערערו על סופה של סעיף 2 לגבי מה שנכתב "וקבלת מקצת מצוות התורה מה"קלות" ומה"חמורות" שיודיעוהו הב"ד", אך בסופו של דבר זהו מה שכתוב ברמב"ם (הלכות איסורי ביאה · פרק ארבעה עשר):
ומודיעין אותו עיקרי הדת, שהוא יחוד השם ואיסור עבודה זרה, ומאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ואין מאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצוות.

סעיף 3, שאין צורך שנבין שהוא מתכוין לקיים את כל המצוות, הוא כנראה סעיף בעייתי בעיני רבים. אף על פי כן, ישנן תשובות רבות הדוגלות בסעיף זה. בין אם נזכיר את תשובת האחיעזר (ח"ג סי' כו) הידועה על כך שכל עוד הגר שומר שבת וכשרות הוא גר, או דברי הג"ר משה פיינשטיין (אגרות-משה יו"ד ח"ג סי' קח) על אשה שהתכוונה בעת גיורה ללכת לעבודה ביום טוב ש"דברים שבלב אינם דברים". אמנם המחלוקת הגדולה שיכולה לעורר סעיף זה הוא בקביעת הגדרים - מתי אנו נאמר שחצינו את הגבול. האם ניקח את דברי האחיעזר על שבת וכשרות ונקבע שזה הגבול, או שהגבול ניתן להגדרה מחדש בהתאם לצרכי הדור וכד'.

גיור ו'זרע ישראל' II

לרשימה גיור ו'זרע ישראל' I


המורים שלי בתיכון היו תמיד מדגישים בפנינו התלמידים, בניסוחים שונים, שלפחות חמישים אחוז מפתרון הבעיה טמון בהבנה נכונה של השאלה. מבחינתי הרב ח"כ חיים אמסלם הבין נכון את הבעיה. ואילו הדבר היחיד שיש בספרו 'זרע ישראל' הוא רק הצגת הבעיה באופן אמיתי וכנה - דיינו.

במשך עשרות השנים האחרונות מתקיים פולמוס סביב הגיורים, פולמוס שהתעצם בחמש השנים האחרונות, כאשר רוב הדוברים בפולמוס אינם מציגים בצורה אמיתית את הנתונים. הדבר נכון לשני צדדי הפולמוס. נביא מספר דוגמאות.


במהלך הדורות התקיימו הרבה מאד גיורים ע"י בתי דין של הדיוטות (וזה עוד מחמאה לחלקם) בכל מיני כפרים נדחים, כדי 'לפטור' בעיות של נישואי תערובת. חלק מהגיורים הללו נידונים בעשרות אם לא במאות שו"תים, כאשר די ברור מתיאור המציאות שלא בן/ת הזוג היהודי ולא הבן/ת זוג הלא-יהודי שהתגייר לא היה בדיוק שומר תורה ומצוות במובן המקובל (לא היום ולא אז). לא אחת אפשר למצוא בשו"תים מקרים בהם בן הזוג היהודי מאיים שאם לא יכירו בגיור בת זוגו הוא ישתמד וכד', אין שום סיבה להניח שאדם כזה שחי עם אשה גויה ומאיים להשתמד מתכוין לחיות את חייו עפ"י השלחן ערוך ברגע שיכירו בגיורי אשתו.

ככלל, כל הדיון לאורך הדורות לגבי גרים שרצו להתגייר מטעמי אישות (המכונים גרי עריות), לא מדובר על אנשים המכירים ביהדות כדת האמיתית ופשוט הגיעו למסקנה זו משום שהכירו בן-זוג יהודי, אלא מדובר באנשים שהסיבה הכמעט יחידה שהם מעוניינים להתגייר הוא בן-זוגם היהודי (ומבחינתם אם בן-זוגם היה עובד אלילים יש סיכוי שגם היו משנים את דתם לדת האלילית).

גיורים אלו ודומיהם הוכרו במהלך הדורות למעשה כגיורים לכל דבר, על אף שלא היתה קבלת מצוות רצינית וכנה מצד המתגיירים.


על אף שמצינו פה ושם בספרות השו"ת שהביאו פשקויל או כרוז כסיוע לעמדה הלכתית (זכור לי איזה כרוז מהמהר"ם שיק ועוד כמאה רבנים לגבי צורת בית הכנסת, אך יכול להיות שאני טועה), עדיף לא לבנות יותר מדי תלים על גבי פשקוילים שפורסמו לפני כשלושים שנה.


הטענה כאילו הכרה בגיורים "בעייתיים" תרבה נישואי תערובת בישראל, היא טענה שאין בה אמת. המציאות היא שבעוד דור או שניים לא יהיה דרך למנוע נישואי תערובת אלו, בין אם יתגיירו עתה ובין אם לאו.


כל המפלגות הדתיות היו חברים בממשלה בזמן שאלפי הגויים נהרו לארץ. אף ח"כ דתי לא פרש מהממשלה בשל עובדה זו. גם אף ח"כ דתי עוד לא הציע סל ירידה למשפחות גויים שיעזבו את הארץ.


בשנים האחרונות גויירו בארץ, במסגרת בתי הדין המיוחדים לגיור, עשרות ואולי אפילו מאות ואלפי גוים שמעולם לא חשבו לשמור שבת. זו עובדה שכמעט אי אפשר להתוכח איתה. האם הדיינים חשבו או האמינו שהם כן ישמרו שבת? איננו יודעים, פשוט משום שכמעט אף אחד מאותם הדיינים לא היה מוכן להניח את הנתונים על השלחן. גם אם נאמר שהיה מקום כן להאמין למתגיירים בשעתו, כיום יש כמעט אומדנא דמוכח וקשה מאד להתווכח עם המציאות בשטח.
אף על פי כן, ממשיכים להשמע בציבור הדתי קריאות להקל בגיור ולהמשיך להפעיל את בתי הדין המיוחדים לגיור. זאת, על אף שאיש אינו מוכן לקום ולהצהיר שלמעשה ויתרנו על קבלת עול מצוות.
בין הפעילים בנושא הגיור מסתובבים סיפורים על דיינים לגיור שמתראיינים בתקשורת על כך שצריך להקל על המתגיירים אך כשמגיעים מועמדים אליהם בשבתם כדיינים אותם דיינים עוכבים אחר המועמדים ואחרי המתגיירים (גם אחרי שעברו טבילה!) כדי לוודא שהינם שומרים תורה ומצוות. איך יכול להיות דבר כזה, אתם שואלים? האם אותו דיין אינו מבחין שהוא חי בסתירה? בודאי שהוא מבחין בכך, אך כל המציאות היא סתירה אחת גדולה!

הרב חיים אמסלם, בספרו 'זרע ישראל' מתמודד עם הנתונים האמיתיים. מדובר על אוכלוסיה גדולה שאם יעברו תהליך של גיור יתנהגו למעשה, כנראה, כמסורתיים. קרי, יציינו (אך לא ישמרו) את שבת ומועדי ישראל, יפקדו את בית הכנסת כשיהיה להם צורך בכך, ישמרו כשרות ואולי גם טהרת המשפחה ברמה כזו או אחרת אך לא הרבה יותר מזה. השאלה שהוא מתמודד איתה זה: האם אפשר והאם צריך לקבל ולעודד אנשים אלו לעבור תהליך של גיור?

גיור ו'זרע ישראל' I

הספר של ח"כ הרב חיים אמסלם "זרע ישראל" הגיע לידי זה לא מכבר. בשבועות הקרובים נכתוב על אי אלו נקודות מהספר.

בהסכמה שנותן רבו של המחבר הג"ר מאיר מזוז כותב בין השאר כך:
אבל גדול שנתגייר מרצונו הטוב אפילו חזר ועבד עבודה זרה דינו כישראל מומר כידוע. ולפני ל"ז שנים רצה הרב גורן ז"ל לטהר את "האח והאחות" מספק ממזרות, בטענה שאמם נישאה בראשונה לגר מפוקפק שלא שמר תומ"צ וקידושיו בטלים למפרע, וכל העולם רעש על זה כידוע ומפורסם.

יש כאן לכאורה שיטה חדשה (לפחות חדשה לי).
עד עתה הכרתי את השיטה החרדית-ליטאית שאמרה שיש לחלק: במקרה של הרב גורן היה אסור "לבטל" את הגרות ואילו במקרים שאנו נפגשים איתם כיום זה שונה ויש לבטל את הגרות מכיוון שאנחנו יודעים שבית הדין שגייר אותם לא פעל בזכות. הכרתי גם את השיטה הציונית-דתית (שעליה כנראה הסתמך גם הרב גורן ודעימיה) שגרסה שאין בכלל מקום להשוות, הרב גורן עמד מול מציאות של ממזרים שיש מקום לצרף ספקות והיו עוד פרטים בתיק הספציפי שהעמיד את כל נושא הגיור בסימן שאלה, לעומת הגיור בימינו שאין שום דרך לבטלו מכיון שאין שום סיבה להניח שבית הדין לא היה ער לחלוטין למהות העומדים לפניו.
הרב מזוז מציג בדבריו מעין גישת ביניים האומרת שאין לבטל גרות בשום פנים ואופן, לא במקרה של האח והאחות (שהרי כל העולם רעש על זה כידוע) ולא במקרים שנידונו בשיח הציבורי של השנים האחרונות.