הצטרפות לתפילת הציבור

הרב מצליח מזוז (מויקיפדיה) 

הרב משה כלפון הכהן (מויקיפדיה)

ראיתי מחלוקת מעניינת בין שני חכמי ג'רבה: בין הרב מצליח מזוז (אביו של הרב מאיר מזוז) לבין הרב משה כלפון הכהן וצאצאיו (הדברים מפורטים בשו"ת איש מצליח ח"א סימן יא).

כדי להבין על מה מדובר עלינו להקדים ולומר שיש שני סעיפים בשולחן ערוך הנראים כסותרים.

הסעיף הראשון נמצא בהלכות קדיש (סימן נה), הסימן עוסק בקדיש שלאחר ישתבח, שזה הנקודה הראשונה בתפילת שחרית שבה נדרש מנין, ולכן הסימן עוסק לא רק בענין הפרטי של קדיש, אלא בהלכות הנוגעות בכלל למנין. הסעיף השני נמצא בהלכות תפילה (סימן קכד), בסימן העוסק בחזרת הש"צ.

סימן נה סעיף ו-ז:

"ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפילו הכי מצטרף עמהם."

סימן קכד סעיף ד:

"כשש"צ חוזר התפלה, הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן; ואם אין ט' מכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה; לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו, ויכוין לברכת החזן. (י"א שכל העם יעמדו כשחוזר הש"צ התפלה), (הגהות מנהגים)."

מצד אחד השולחן ערוך כותב שאפילו ישן מצטרף למנין, ומצד שני הוא כותב שבחזרת הש"ץ צריך תשעה "מכוונים לברכותיו" של החזן.

יש שני נתיבים עיקריים כדי להסביר את ה"סתירה" הזאת בדברי השולחן ערוך.

הרב שושן הכהן (בנו של הרב משה כלפון הכהן), הוא לא היחיד שסבר כך ואף לא הראשון אך לענייננו כאן נזכיר את הדבר בשמו, סבר שהעיקר הוא כסימן נה, שגם מי שמתפלל ואפילו מי שישן מצטרף למניין לכל דבר שבקדושה, אלא שלכתחילה רצוי שיהיו ט' מכוונים לברכותיו של החזן.

הרב מצליח מזוז, גם הוא לא היחיד ולא הראשון אך לענייננו כאן נזכיר את הדבר בשמו, סבר לא כך. אלא שסימן קכד עוסק בחזרת הש"ץ, שם צריך ט' מכוונים לברכותיו של החזן, ואילו סימן נה עוסק בשאר דברים שבקדושה.

כפועל יוצא מהמחלוקת הזאת, התעורר ענין נוסף.

במקרה שאדם איחר לבית הכנסת, ופספס את תפילת העמידה עם הציבור, ובכוונתו להתפלל תפילת לחש יחד עם החזן, כשהחזן מתחיל חזרת הש"ץ. אלא, שבבית הכנסת יש מנין מצומצם, ומשמעות הדבר הוא שיהיו רק שמונה המכוונים לברכותיו של החזן (כי מלבד החזן, יש תשעה, ומתוכם אחד מתפלל תפילת לחש עם החזן).

הרב מצליח מזוז העיר לנכדו של הרב משה כלפון הכהן, הרב נסים הכהן, שעליו להבהיר בספרו של זקנו, שאין לתשיעי להתחיל תפילת לחש עם החזן, בכדי שיהיו תשעה מכוונים לברכותיו.

השיב הרב ניסים הכהן לרב מצליח מזוז, שאמנם אין הוא יודע בודאות מה היתה דעתו של סבו בעניין זה, אך מסברא נראה שהדברים לא מוכרחים. נראה, סבר הנכד, שגם מי שמתפלל בלחש עם החזן הרי הוא בגדר "מכוון לברכותיו של החזן", הגם שאיננו עונה אמן על ברכותיו, הרי לא גרע עצם תפילתו עם החזן מעניית אמן גרידא.

לדעה זו, המתפלל עם החזן איננו רק מנצל הזדמנות להצמיד את תפילתו לתפילת החזן ובכך להיחשב לפחות טכנית כמתפלל עם הציבור. אלא, תפילתו עם החזן היא השתתפות מהותית בתפילת הציבור.