יום שני, 10 ביוני 2019

אמת ואי אמת (חלק ב) - שני פנים או שינוי מפני השלום

המשך מ:חלק א

בתשובה העוסקת בשאלה "באיזה אופנים מותר לשקר" בשו"ת תורה לשמה סימן שסד (שנכתב כנראה ע"י רבינו יוסף חיים, בעל הבן-איש-חי) הוא מתחיל את תשובתו כך:
המצאות של אופנים שיש בהם היתר לא אעשה לכם מדעתי בדבר זה ורק אביא לכם אופנים הנזכרים בתלמוד ואתם תלמדו מהם וזה החלי בעזר האל צורי וגואלי.
גם אנו בעקבותיו נביא דוגמאות אחדות מאלו המופיעים בתלמוד ונדון בהם.

הגמרא הראשונה שנראה זה הגמרא בברכות (כז ע"ב) מספרת שרבן גמליאל עימת את רבי יהושע עם השמועה שנאמרה בשמו שהוא חולק על רבן גמליאל וסובר שתפילת ערבית רשות:
תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות! אמר לו: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין, עמד השואל ושאל: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר ליה רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות! אמר ליה: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת - יכול החי להכחיש את המת, ועכשיו שאני חי והוא חי - היאך יכול החי להכחיש את החי?
לכאורה רבי יהושע משקר לרבן גמליאל.

רבי אברהם ב"ר יצחק חי הכהן יצחקי (טוניס, תחילת המאה ה19) מלמד זכות על רבי יהושע שאמנם הוא לא אמר אמת, אך גם לא הוציא שקר מפיו (משמרות כהונה מסכת ברכות דף כז עמוד ב):
לא הוציא שקר מפיו ח"ו אלא דאמר מילתא דמשתמע לתרי אנפי דמשמע נמי לאו כדקאמרת דחובה היא אלא דרשות היא:
כמאה שנה אחריו, מעיר על דבריו הרב רחמים חי חויתה הכהן (פרחי כהונה שם):
ובעיקר קושית המש"ך [המשמרות כהונה] י"ל עפמ"ש דמותר לשנות מפני השלום 
ועוי"ל דבשעה זו חזר ר' יהושע מדבריו וס"ל חובה ולא שיקר ח"ו 
בסגנון דבריו האחרונים, שר' יהושע חזר בו, כותב גם הפני יהושע:
א"כ מצינו למימר שפיר דבתחילה כיון שראה ר"י שאותו התלמיד שאל ממנו הלכה למעשה הוי סבר דמסתמא אכתי לא קיבל עליה לחובה ומש"ה אמ(ו)ר ליה רשות משא"כ לאח"כ ששמע שאמר ר"ג לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר ולא נמצא שום חולק וממילא נשמע שכולם היו רגילין להתפלל תפילת ערבית והו"ל כאילו קבעוה לחובה מש"ה חזר ביה ממה שהורה לאותו תלמיד רשות דאע"ג דלא קיבל עליה לחובה מ"מ לעולם היחיד נמשך אחר הרבים
והצל"ח כתב שאכן שינה ר' יהושע מפני השלום:
אבל כאן לא נתחרט על הוראתו כי אדרבה כיון את ההלכה שהרי קיי"ל כן, רק מפני כבודו של רבן גמליאל היה רצונו להכחישו. [כנראה הכוונה: לא היה רצונו להכחישו]


הגמרא בבא מציעא מביאה שבשלשה דברים חכמים נהגו לשנות בדבריהם (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כג עמוד ב):
דאמר רב יהודה אמר שמואל: בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו: במסכת, ובפוריא, ובאושפיזא.
רש"י מסביר:
במסכת - יש בידך מסכת פלוני סדורה בגירסא או לאו, ואף על גב שסדורה היא לו - יאמר לו לאו, ומדת ענוה היא.
בפוריא - שימשת מטתך, יאמר לאו, מדת צניעות הוא.
באושפיזא - שאלוהו על אושפיזו אם קבלו בסבר פנים יפות, ואמר לאו - מדה טובה היא, כדי שלא יקפצו בו בני אדם שאינן מהוגנין לבא תמיד עליו, ויכלו את ממונו.
[וכדאי להזכיר כאן את דבריו המופלאים של המהרש"א בהסבר "בפוריא": עוד י"ל ע"פ מ"ש פ"ק דמגילה דחייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן כו' עבידי רבנן דמשנין לומר דלא ידע גם אם הוא אינו מבוסם כל כך וידע:]

תוספות (ד"ה באושפיזא) שואלים מדוע הגמרא לא מחשיבה גם שמותר לשנות מפני השלום:
והא דלא חשיב הכא מותר לשנות מפני דרכי שלום כדאמרינן פרק הבא על יבמתו (יבמות דף סה:) משום דהני נמי משום דרכי שלום הן ורגילין יותר מאחרים להכי נקט הני
השיטה מקובצת מסביר שגמרא זו עוסקת בדברים שהם מעין מידת חסידות לשנות בהם, ואילו שינוי "מפני דרכי שלום" זהו שינוי שיש לעשות מן הדין:
ודע דרש"י פירש דהני תלת הם מדות טובות דמסכתא היינו מדת ענוה ופוריא מדת צניעות ואושפיזא היינו מדה טובה שאינו כפוי טובה וחפץ בטובת אושפיזו. והילכך איכא למימר דלא חשיב אלא מדות טובות והיינו דקאמר בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במילייהו וכו' אבל הכא דדרכי שלום היינו מדינא. ומיהו מכל מקום קשה קצת דקאמר אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת מהדרינן ליה ואי משני במילי אחריני לא מהדרינן משמע דליכא אלא אלו ומכל מקום יש לומר. דהכי קאמר דבמדות ליכא אלא אלו ומה שהוא צריך לשנות מדינא לא הוצרך למנקט. כן נראה לי. בצלאל אשכנזי:
דברים דומים הביא בספר דף על הדף בשם החיד"א:
החיד"א (מראית העין) הביא בשם הקיקיון דיונה שכתב, דאף שמותר להם לשנות, מכל מקום אם לא שינו עשו כדת. וכתב לרמז זאת בדרך צחות בדברי הכתוב (משלי יב, יט) 'שפת אמת תכון לעד', 'אמת' ראשי תבות - אושפיזא, מסכת, תשמיש דהיינו פוריא, ואמר שאם גם בזה אין משנים 'תכון לעד', מעלה גדולה היא עד למאד.
עוד הביא שם בשם הבן איש חי שבמקרה זה לא מדובר בשקר, אלא באמירת דבר שיכול להשתמע לשני פנים "והוא לא דבר שקר חס ושלום":
בבן יהוידע דקדק, מהו לשון "עבידי" שנקטו כאן. וביאר, דגם בהני מילי אין מוציאים מפיהם שקר גמור, אלא עבידי המצאה של סגנון דברים, שישיבו דברים הסובלים שני פירושים, דהשומע יבין הדברים במשמעות השקר, ובלבם יתכוונו למשמעות האמת, וכיוצא בזה מצינו אצל משה רבנו ע"ה, כששאלו השטן תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא, אמר לו מה אני שיתן לי הקדוש ברוך הוא תורה, דנזהר להשיב דבר דמשתמע לתרי אפי, שלא אמר לא נתן לי תורה, אלא אמר מה אני שיתן לי הקדוש ברוך הוא תורה, שבלבו כיון לומר אתה אומר שנתן לך, מה אני שיתן לי לבדי, כי לישראל נתנה ואני בכללם, אך השטן הבין שלא נתן לו כלל, ונמצא שאמר דברים דמשתמען לתרי אנפי, והוא לא דבר שקר חס ושלום.
ניתן לראות בשתי הסוגיות שהבאנו, חילוקי דעות בין הפרשנים האם מדובר בשינוי מן האמת מפני השלום, או רק באמירת דבר המשתמע לשני פנים.

תגובה 1:

Unknown אמר/ה...

תשובת הבן איש חי, ועשרות הדוגמאות שהוא מביא מקסימות בעיניי - כי אלו דוגמאות שחיפוש בגוגל לא היה מוצא. הוא מביא עשרות דוגמאות של אי אמירת אמת, ובאף אחת מהן לא מופיעה מילת המפתח "שקר".