"וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים"

המגיד בהגדה של פסח מביא את הדרשה הבאה:

"וירא את עניינו" - זו פרישות דרך ארץ, כמה שנאמר "וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים"

כיצד נלמד 'פרישות דרך ארץ' מהפסוק "וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים"?

הרבי מלובביץ' מסביר בהגדה שלו שבעצם פסוק זה אינו כלל קשור ל'פרישות דרך ארץ':

ולכאורה כוונת הדורש מובנת בפשיטות כי הראיה "כמה שנאמר" מתייחסת לתיבת "וירא", ולא לדרשת "פרישות דרך ארץ", שהיא אינה באה אלא במאמר המוסגר. וכאלו אמר "וירא את ענינו כמ"ש וירא אלהים וגו'", אלא שדרך אגב מפרש מהו "ענינו". 

אך רוב הראשונים לא הסבירו כך, אלא מצאו קשר בין הפסוק "וירא אלהים" לדברי המדרש "זו פרישות דרך ארץ". כך לדוג' מביא הרב כשר בהגדה שלמה את דברי הריטב"א:

כמה שנאמר... וידע אלהים: דבר שאינו יודע אלא הקב"ה בלבד, וזהו התשמיש. 

פרשנים אחרים הסבירו כי יש כאן לימוד על המילים "וידע אלהים" מלשון "והאדם ידע"

הנצי"ב בהעמק-דבר על פרשת שמות מסביר אחרת, שהלימוד נלמד מהמילים "וירא אלהים", ולא מהמילים "וידע אלהים".

וירא אלהים - ראה גם מה שלא שמע, היינו פרישות דרך ארץ, שלא מצאו לבבם לצעוק על זה לפני ה', אבל הקב"ה ראה.

בעניין הפסוק "וירא אלהים", מעניין לשים לב לתרגום היוצא דופן על הפסוק:
וּגְלֵי קֳדָם יְיָ, שִׁעְבּוּדָא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ לְמִפְרַקְהוֹן, יְיָ.

מעבר לעובדה שהתרגום שינה את "וידע אלהים" להיות: ואמר בדיבורו להוציאם, צ"ע גדול מה טעם ראה התרגום להוסיף את שם ה' בסוף הפסוק. [בספר נפש הגר מביא שהיה מי שהציע למחוק שם זה, אך דבר זה קשה ביותר, שכן בכל ההוצאות המדויקות של התרגום שם זה מופיע. בספר זה הוא מסביר את שם ה' להיות כמו 'למען שמו'].