יום רביעי, 23 בינואר 2013

התחדשות בעבודת ה'



הרבה זכרונות טובים יש לי משנותיי בישיבה (לזכותה של הישיבה ולזכותם של רבותי יש לומר, שכמעט רק זכרונות טובים יש לי משנותיי בישיבה). אחד המיוחדים שבהם היה שיחות ראש הישיבה בשבתות. באותן שבתות בהם ראש הישיבה היה שובת עם משפחתו בישיבה, הוא היה מלמד בכל אחת מהסעודות. בכוונה השתמשתי בפועל "מלמד" ולא "מדבר" או "נושא דברים", כי זו לא היה רק דרשה יפה או רעיון נחמד אלא לימוד של ממש. ראש הישיבה היה מלמד את ספר העבודה מהיד החזקה לרמב"ם על פי הסדר.

בכל אחת מהארוחות הוא היה מלמד הלכה אחת או שתיים מספר העבודה. הוא היה קורא את ההלכה, מקשה קושיא אחת או שתיים (לרוב שתיים, כי מרגלא בפומיה ש"קושיא אחת תתורץ ע"י קושיא נוספת). אחרי שאלת הקושיות על דברי הרמב"ם, הוא היה קורא מדרש על פרשת השבוע וגם עליה מקשה קושיא אחת או שתיים. לאחר מכן הוא היה מתחיל לפתח רעיון מחשבתי-הגותי. לאחר שהרעיון היה מפותח כדבעי עם ראיות ומקורות נוספים, הוא היה חוזר למדרש שעליה הקשה ומסביר כיצד בעזרת הרעיון שהוא פיתח הקושיות מתורצות. לאחר מכן הוא היה חוזר לדברי הרמב"ם ומראה כיצד אותו רעיון מתרץ גם את דברי הרמב"ם ומעמיד אותם באור חדש.

כסדר הזה היה נעשה בכל אחת מארוחות השבת, כאשר בשבתות הקיץ למבנה הזה היתה מתווספת גם משנה מפרקי אבות, קושיא עליה ותירוץ בעזרת אותו רעיון. לאחר כמה שנים בסדר הזה נתווסף גם לימוד של שירי האר"י לסעודות השבת, כאשר בכל אחת מהסעודות נלמד שורה אחת מתוך שיר האר"י של אותה סעודה על פי הסדר, והרעיון ההגותי-מחשבתי שאותו פיתח היה נסוב סביב אותה שורה בשיר האר"י. וכמעט ששכחתי שבשבתות שבהם מברכים את החודש גם עניינו של החודש החדש היה מתחבר בצורה מופלאה לאותו רעיון מרכזי.

אני מקווה שהצלחתי בתיאור קצר זה להעביר אליכם, הקוראים, משהו ממלאכת המחשבת שהיה בלימוד ההוא של ספר העבודה בסעודות השבת בישיבה.

אך כמו לכל דבר טוב, היו גם בשיעורים אלו מגרעות, לפחות בעינינו התלמידים. היו מבין התלמידים שלא אהבו את הדרשות, משום שהיו ארוכות ולא היה קל לעקוב אחרי כל המהלך. אך לא אל זה אני מבקש להתייחס. מה שהפריע לי ולחלק מחבריי היה שאותו רעיון מרכזי שאתו נתרצו הקושיות על הרמב"ם והמדרש היה חוזר על עצמו בשבתות שונות. לא הסתפקנו במלאכת המחשבת של הרכבת הרמב"ם והמדרשים והקושיות והתירוצים הנפלאים, רצינו שגם הרעיון ההגותי-מחשבתי יהיה מחודש ושונה בכל סעודה ובכל שבת.

ומה היה אותו רעיון שהיה חוזר על עצמו בלא מעט שבתות? התחדשות בעבודת ה'.

הצורך להתחבר ולהבין את מה שאנו עושים בעבודת ה' שלנו, הצורך שלא לעשות דברים מתוך הרגל או לחץ חברתי, הצורך לבחון מחדש את מה שאנו עושים, כל אלו היו המסרים שהיו חוזרים בהרבה מאותן השיחות.

כשמלאו שנותי בישיבה ועברתי למסגרות אחרות, היתה בי הרגשה שאני חייב למצוא רעיונות נוספים שיגבשו את השקפת עולמי התורנית מלבד ההתחדשות. הרגשתי שאני חייב למצוא את מקומי, ונסיתי לתור אחר רעיונות שאינן חלק משיח ההתחדשות שעליה שמעתי כל כך הרבה בישיבה.

עברו השנים והתחלתי לשאול את עצמי שאלה, שכמדומני רבני קהילות רבים שואלים את עצמם. כרב קהילה אתה רואה הרבה נושאים שאתה מעוניין לשפר, לתקן ולשנות. הבעיה היא שאם לא מדובר בנושא שהוא קהילתי-ציבורי, אלא בנושא שהוא יותר שייך לאדם הפרטי, לעולם המצב יהיה שיהיו אנשים בקהילה שאצלם אין צורך בתיקון ושינוי. כך לדוגמא, רב שיטיף לבני קהילתו על הצורך להרבות בצדקה ובעזרה לזולת, דבריו לא יהיו רלוונטיים לאלו מהקהילה שהם כבר בעלי חסד גדולים (ואולי אף יותר מהרב עצמו). אז איך אפשר לדבר ולעסוק בנושאים הנוגעים לעבודת ה' הפרטית של בני הקהילה, כשבכל קהילה ישנם צדיקים בינוניים ורשעים?

אחת האפשרויות למענה לשאלה הזו, היא לעסוק בנושא רחב יותר. כך לדוגמא, רב שרוצה לעסוק בנושא הדיבורים בתפילה יכול לעסוק בנושא מעט רחב יותר שכולל בתוכו גם את אלו שאינם מדברים בתפילה, ולדון ביחס הראוי לתפילה, בעמידה לפני ה', בכוונה בתפילה וכך הלאה. אך מה אם ברצונך לעסוק בנושאים שונים, לומר לפלוני שעליו להתחזק בתפילה, ולאלמוני שיש לשים דגש על גמילות חסדים ולפלמוני על קביעת עתים לתורה?

במקרה כזה הפתרון הוא להעלות על השלחן את הצורך בהתחדשות בעבודת ה'. כל אחד ביחס למקום בו הוא נמצא, ולנקודת הבחירה בו הוא עומד.

‏5 תגובות:

אחת אמר/ה...

הרעיון להכליל את כולם בדרשה אחת הוא רעיון יפה, אבל חשבתי שאולי בכל אופן יש מעלה בשיחה על נושא פרטי, כאשר מדברים על נושא כללי, לא תמיד האדם ידע לעשות את ההשלכה על עצמו ואורחות חייו ולעתים גם האדם יותר נהנה כשמרגיש שמדברים אליו ספציפית.
אומנם בדרשה מסוימת פלוני ירגיש לא שייך אבל בדרשה אחרת כן, לכן לעניות דעתי לא כדאי להימנע גם מדיבור ספציפי.

RavTzair אמר/ה...

אחת,
את מעירה לי כנראה נכון, שזה לא היה נכון מבחינתי להציג זאת כעניין טכני בלבד. מדובר בעניין מהותי. הרב צריך לדרבן להתחדשות בעבודת ה', הן קהילתית-ציבורית והן אישית.

שלמה אמר/ה...

למה התחדשות בעבודת ה'?
למה לא התחדשות נקודה?
ויש אנשים שגם התחדשות זה מסר לא רלוונטי עבורם כי הם צריכים קצת "to settle up", להפסיק קצת להתחדש יותר מדי........

אי אפשר להעמיד את כל התורה על רגל אחת (אלא אם אתה הלל...) וגם אי אפשר לצפות שאם דיברת על נושא אחד כולם יקפצו עליו.

מה כן אפשר? בתור אחד שיושב בד"כ בצד של הקהל בדרשה, נראה לי שהרב בעצמו צריך להתחדש: לא לחזור על הדרשה של שבת הזו לפני שנה; לא לדבר בקלישאות; להשתדל לגוון גם בסגנון השיעור (קושיה ותירוץ, סיפור, פשט, מדרש...) וגם בנושאים.

ועוד משהו אחד: לכל רב יהיה גם ציבור בקהילה שלו שלא מתחבר אליו. אין מה לעשות. (מה שכן אפשר זה בפורום יותר פתוח לנהל דיון איתם ולאפשר להם להרגיש שאתה מוכן לקבל גם את דעתם וגישתם השונה ממך)

סיימתי

RavTzair אמר/ה...

שלמה,
הרב עוסק בנושא עבודת ה' והמשיקים לו, לכן טבעי שהוא יעסוק בהתחדשות בעבודת ה'.
לגבי האנשים שצריכים להרגע קצת - אני מודה לא חשבתי על זה.
אני מסכים ומאד מזדהה עם דבריך שכולנו צריכים להתחדש ולחפש תמיד אחר הנקודות בהם אנחנו יכולים להתחדש בהם.

ולגבי הערתך האחרונה יש לי להוסיף: ומדי פעם, לדוג' כשהרב נוסע לשבת, להזמין מרצים מן החוץ באינם בקו של הרב שיוסיפו קצת מגוון דעות ורוחב דעת.

שלמה אמר/ה...

אני יכול להעיד על רב הקהילה שלי שהוא נותן המון למרצים מן החוץ לדבר (פעם בחודש-חודשיים) וזאת בלי לנסוע לשבת. להפך הוא עושה להם "הדרן"...