יום שלישי, 29 במאי 2012

תורת המלך - הסוף

בעקבות ההחלטה על סגירת התיק בפרשת "תורת המלך":

אני חרד מאד לאופיה הדמוקרטי של המדינה שלנו. בעיני, ההחלטה לסגור את תיק "תורת המלך" רק מחזקת את סימן השאלה כלפי התנהלות המשטרה בכל הפרשה הזאת. המשטרה ראתה לנכון להתייחס למחברי הספר כאחרוני הפושעים, לחטוף רב קשיש בישראל ולהחרים מחשבים וספרים. הדברים היו מוזרים גם בשעתם, כשהמשטרה העדיפה להתמקד בענישה במקום בחקירה. אך כיום במבחן התוצאה, האיפה ואיפה שבהתנהלות המשטרה זועקת לשמים. העובדה שאף גורם במשטרה אינו רואה היום אפילו צורך למסור דין וחשבון לציבור היא עוד יותר מדאיגה.
אין לחיות באשליות כאילו התנכלות המשטרה היא רק כלפי גורמים "הזויים" מיצהר. החשיבה של גורמים במשטרה כאילו הם מעל לחוק, ויכולים לעשות ככל העולה על רוחם, היא זו המובילה אותנו לפרשיות כמו השוטרים הנוקמים ולקידום עלובי חיים כמו ניסו שחם.

7 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אגב, בהקשר אחר לגמרי ורק כדי להמחיש שאכן יש בעיה בהתנהלותם של הגורמים, אזכיר את פרשת "חטיפתו" של עוזי ארד בידי חוקרי שב"כ בנתב"ג והדחתו שם מתפקידו (כמובן באישור רא"ש השב"כ), המתבררת היום על ידי מבקר המדינה.

נתנאל אמר/ה...

דבריך תמוהים בעיני, יש לא מעט פרשות בהם מעורבים אישי ציבור שבהם לאחר החקירה מתקבלת החלטה על ידי הפרקליטות שלא להעמיד לדין, אבל המשטרה כגוף חוקר צריכה לעשות את תפקידה בחקירה כאילו בודאי יוגש כתב אישום, זו נקודת מקצועית פשוטה.

במשפט העברי הכל שווים כנאשמים, והיחיד שלא דנים אותו הוא מלך (מסדרת 'מלכי ישראל') ובמידה מסויימת גם כהן גדול, שאר בעלי התפקידים שווים לכל אדם לגבי העמדה לדין. כאשר רבנים מסרבים באופן שיטתי להגיע לחקירה משטרתית, ולא מסכימים לשום פשרה, המשטרה כגוף חוקר חייבת לעשות את תפקידה ולכפות עליהם להגיע לחקירה. הרב גינזבורג הוזמן גם כן לחקירה באותו עניין, נחקר ושוחרר, ואיש לא זוכר זאת כיום. רבנים שמגיעים לחקירה בעל כורחם, אין להם להלין אלא על עצמם. החרמת חומר חקירה היא דבר מקובל למדי, אני לא רואה פה דבר חריג.

בסיכום כללי, לטעמי יצאו מהפרשה בעיקר דברים טובים: רבנים נזהרים יותר בנתינת הסכמות רק על סמך היכרות המחבר וספרו באופן כללי, התחדדה ההכרה שאין מקום לכתיבת ספרי הלכה בכיוון מעשי בדברים שנוגעים לדיני נפשות (כלומר, ספר שדן בדיני נפשות ומביא דוגמאות אקטואליות הוא דבר מאוד לא טוב), המשטרה שהתכוונה לבזות את הרב יצחק שפירא באמצעות צילומו כשהוא כבול באזיקים, גרמה כמובן לתוצאה ההפוכה.

"החשיבה של גורמים במשטרה כאילו הם מעל לחוק, ויכולים לעשות ככל העולה על רוחם, היא זו המובילה אותנו לפרשיות כמו השוטרים הנוקמים ולקידום עלובי חיים כמו ניסו שחם.", אני מתפלא עליך שמפיך יוצא משפט כזה.

RavTzair אמר/ה...

נתנאל,
החקירה עסקה בשאלה "האם המחברים הסיתו או לא?". מדוע יש צורך להחרים עשרות עותקים של אותו הספר כדי לקבוע אם יש בה הסתה אם לאו?
כנ"ל הרבנים נותני ההסכמות. הם כתבו את אשר כתבו בספר. מה תרם הזמנתם לחקירה?
מדוע היה צורך לעצור את מחברי הספר באמצע הלילה?
מה היה הטעם באזיקת הרב יצחק שפירא?

זה לא תפקידה של המשטרה להרתיע מפני פרסום חומרים שאין בהם עבירה על החוק. ועל זה בדיוק אני קובל.

בשנים האחרונות נחקרו הרבה פרשיות, חלקם הסתיימו בכתבי אישום, האם אתה זוכר עוד פרשיה שבו המשטרה התנהלה באופן דומה לפרשה הזו?

נתנאל אמר/ה...

כל זמן שיש חשד להסתה, זכותה (וחובתה) של המשטרה להחרים את חומרי ההסתה. אחרת נוצר מצב שבסיום משפט מייגע, הסוסים כבר ברחו מזמן מן האורווה, כלומר כל הספרים כבר הופצו מזמן בכמה מהדורות. בדרך אגב, נדמה לי שגם המשפט החילוני יכול ליהיות מצב של 'פלגינן', הספר יחשב לבעל תוכן מסית, אבל המחבר לא יואשם בהסתה. שערי חילוקים אינם ננעלים גם במערכת החילונית.

לגבי רבנים שנתנו הסכמות, כנראה שבציבור החילוני ניתן אמון רב יותר במשמעות ההסכמות מאשר בציבור הרבני, שם היה מקובל עד כה לתת הסכמות על בסיס רושם כללי ללא עיון בפרטים. כשמסתכלים מנקודת מבט חילונית, מובן יותר למה לחקור את נותני ההסכמות למשמעות דבריהם.

אגב, הרב ליאור כתב בהסכמתו: "זה תחום שהוא די אקטואלי... יש לדעת מה היא עמדת ההלכה היהודית האמיתית בהתייחסות לכל המצב הלא נורמלי שאנו שרויים בתוכו, זה נותן את הכיוון הנכון וההסתכלות האמיתית על האירועים וההתמודדות איתם... ראוי החיבור לעלות על שולחנם... שיראו איך שתורת ישראל מדריכה את האדם בין בחיים אזרחיים הרגילים והן בזמן מלחמה." האין פה יותר מרמז לכך שלדעת הרב ליאור הדברים בספר הינם למעשה, ועל כן יש לברר בדיוק את דעתו של הרב ליאור לכך?

לגבי מעצר באמצע הלילה, לא הרי יצהר כהרי מקומות אחרים, וכאשר כבר היו בעבר מספר מקרים של עימותים בין תושבי יצהר לכוחות משטרה, זו החלטה סבירה של המשטרה לבוא בהפתעה, והשיקולים הם בעיקרם מבצעיים.

לגבי אזיקתו של הרב שפירא, בדיעבד זה פעל לטובתו ולרעת המשטרה, ואני מסכים איתך שלא כך היה צריך לנהוג. לא נשקפה מהרב שפירא סכנה שמצדיקה אזיקה בבית משפט.

לגבי אכיפת חוק, ישנה תמיד אפשרות לנקוט במידת הדין ובמידת הרחמים, כאשר שיקולי הרתעה הם בין השיקולים שמובילים לאכיפה בשיטת הדין. ביצהר לדוגמא, הייתה תקופה שבה המשטרה אכפה באופן נוקשה מאוד עבירות תנועה, לאחר עימותים חוזרים בין התושבים למשטרה, וגם לאנשי פשע ולפלסטינים עושים דברים כאלו מדי פעם. לפי התרשמותי לא הייתה בפרשה הזו נוקשות בולטת בהשוואה לפרשיות אחרות של אישי ציבור שהואשמו בעברות שונות, חלקם גם נעצרו לתקופות שונות, ולא נגד כולם הוגש לבסוף כתב אישום (או שהוגש אך הם זוכו). לאריאל שרון היו כמה פרשות בהם נחקר הוא או קרוביו, אך לא הוגש בהם לבסוף כתב אישום.

אני לא רואה סיבה מדוע המשטרה, שהיא גוף מבצע, לא תיישם מדיניות הרתעה (שנעשית גם בעידוד הפרקליטות והשב"כ), כל זמן שיש נימוקים טובים לנקיטת המדיניות, וההרתעה נעשית באמצעות אכיפה נוקשה של חוקים קיימים.

לא רחוק שהדברים שנכתבו בספר ישמשו השראה לפעולות אלימות ובלתי חוקיות של יחידים, ועל כן הספר הזה רחוק מכדי ההגדרה של "פרסום חומרים שאין בהם עבירה על החוק".

מישקה אמר/ה...

"מובן יותר למה לחקור את נותני ההסכמות למשמעות דבריהם" - או אולי כדאי, וכבר העירו את זה מאה פעם בפרשה הנוכחית, שיבררו שם אצל איזה רב (אפשר גם "רב-מחמד") מה עניינן של הסכמות במרחב התרבותי-תורני-ביבליוגרפי. זה היה חוסך את כל הביזיון.
רק שלשום שמעתי בפינה המשפטית של רשת ב', את משה נגבי וחבר מלחכי פנכתו חוזרים שוב על המנטרה, שלרבנים הללו יש "עדת חסידים" שעומדת הכן "לבצע כל מה שיוצא מפיהם" ולכן כשהם נותנים "הסכמה" לספר שכזה יש כאן "סכנה מעשית מיידית ברורה" המצדיקה הליך פלילי... באמת פלא, איך לא לא חזינו בגל התעוררות מחודש של כל מיני מחתרות יהודיות מאז הוצאת הספר הזה של אותם שני חבר'ה מיצהר!

"ועל כן יש לברר בדיוק את דעתו של הרב ליאור לכך" - זה רק אם יש חוק האוסר על האדם לחשוב בראשו מה שירצה. אחרת, אין לנו אלא את דבריו שבכתב - שבלאו הכי היו מונחים לפני המשטרה. ולצידם גם מאה ואחת אמירות של הרב ליאור נגד נטילת החוק לידיים (עיין לדוגמא בספר שלו "דבר חברון - דברי הגות והשקפה" שיצא לאחרונה), שמבהירות היטב את התשובה לשאלתך "האין פה יותר מרמז לכך שלדעת הרב ליאור הדברים בספר הינם למעשה".
וגם זה רק שוב מתוך מחשבת הבורות שאם רב נותן הסכמה, ומתבטא אפילו בחיוב כלפי "הכיוון הנכון", זה אומר שהוא גם בטח מסכים לכל אמירה ודבר חידוש שיש בספר.

"וגם לאנשי פשע ולפלסטינים עושים דברים כאלו מדי פעם.". גזירה שווה עם תושבי יצהר. בסדר, קלטנו היכן אתה עומד.

"לאריאל שרון היו כמה פרשות בהם נחקר הוא או קרוביו, אך לא הוגש בהם לבסוף כתב אישום" - כבר נאמר כמה פעמים בפרשה הנוכחית, שכאן מה שהיה מקומם הוא הנימוק המופרך של המעצר. תאר לעצמך שאריאל שרון היה מתבקש לחקירה בחשד שנתינת הארטיק לנכדו בבריכה של קייטנת הקיץ היתה כרוכה בהעלמת מס. לגיטימי בעיניך? מופרך שהוא היה מסרב לבוא לחקירה בעילה כזו? אני לא גוזר גזירה שווה בין הדוגמא הזות למקרה הנוכחי, אלא ממחיש את התיכנותן של עילות מופרכות לחקירה שלא ניתן להשוות בינן לבין איש ציבור שנחקר עקב חשד לשחיתות אך לבסוף מתברר כחף מפשע.

Admin-NH אמר/ה...

אני רוצה להעיר הערה נוספת בשולי הדברים, המעצר לחקירה של הרב ליאור הוא לא סביר אפילו רק מהסיבה הבאה:
כל עוד לא הוחלט להעמיד לדין את מחברי הספר, זה מגוכח לגרור לחקירה את כותבי ההסכמות...
הדעת נותנת שאי אפשר להאשים כותב הסכמה לספר כל עוד אפילו המדינה לא החליטה שהספר בעייתי...

יצחק אמר/ה...

שלוש הערות:
1. דווקא סיום הפרשה, באי-הגשת כתב אישום בשל היעדר ראיות מספיקות לכוונה ברמה הנדרשת, מוכיחה את הצורך החיוני שבחקירה. איך אפשר היה לעמוד על הכוונה של כותבי הספר ושל נותני ההסכמות בלי לחקור אותם? על ידי קריאה ב"בשבע"?

2. גם אני חושב שהמשטרה התנהגה באופן מחפיר. אני רק לא מבין מה ההפתעה כאן. המשטרה והצבא נוהגים באלימות מוגזמת פעמים רבות בלי שום סיבה, כשהם שייכים לשמאל או לימין, דתיים או חילונים, חרדים ואנארכיסטים. אם אנחנו - כציבור - נצא נגד קצין בצבא שמכה בקת רובהו מפגין, גם כשהנפגע לא שייך למחנה הפוליטי שלנו, יהיה לנו צידוק מוסרי לצאת נגד המשטרה כשהיא אוזקת רב בלי שום סיבה.

3. ולבסוף - האמירה "לחטוף רב קשיש בישראל" איננה במקום, לדעתי. שום רב קשיש לא נחטף. היו שני רבנים שלא התייצבו לחקירה שהם זומנו אליה, כדי להראות זלזול ברשויות החוק בישראל. הם נעצרו, נחקרו (שמרו על זכות השתיקה, למען האמת), שוחררו, ולבסוף נשמעה עמדתם כשהסיוע הממשלתי לישיבות שלהם עמד בסכנה.