יום חמישי, 10 במאי 2012

התפילין ששרדו

הנה לכם סיפור שפורסם השבוע בפורום הרבנים המתוקשב (מחקתי את שמו של הרב, כי אינני בטוח שהוא היה רוצה ששמו יפורסם):

לפני כחודש פרסם הרב ש' סיפור על סבו שהציל תפילין שנידונו לשריפה במחנות בשואה בהחליפו אותם בתפילין מעץ. סיפור זה התחבר לסיפור של סבא שלי, שכפי הנראה הוא היה בעליהם של התפילין!
סבי זצ"ל הגאון הרב מנחם מרקוביץ שכהן כרב המושב צפריה מעת עלותו ארצה בשנת תשט"ז ועד לפטירתו בשנת תשנ"ט, והיה תלמידם המובהק של גדולי רבני הונגריה בדור שלפני השואה, ת"ח מובהק שכל רז לא אניס ליה, בקי בש"ס וד' חלקי שו"ע בצורה מפליאה, מחדש עצום ומורה הוראה מובהק.
סבי זצ"ל הגיע לאושוויץ בי"ב סיוון תש"ד ואיבד את אשתו וששת ילדיו. לאחר שהיה של כחודשיים הועבר לרשת מחנות גרוס רוזן, שם עבר תקופה נוראה של סבל ועינויים במשך כעשרה חודשים עד לשחרור. אחריו זכה להקים משפחה מחדש, היה רב העיר מאקווא בהונגריה וכאמור לעיל עלה ארצה בשנת תשט"ז לאחר שוויתר על רבנות בקהילה מסודרת
בארה"ב.
סבי לא הסכים לספר כמעט דבר על שעבר עליו במחנות, אך פעם אחת "פלט" לי שבהיותו במחנה ניגש אליו אחד מאנשי הסגל הגרמניים והציע לו לקנות ממנו זוג תפילין במחיר של שבוע (!) אוכל. (מלכתחילה תמהתי על סיפור שכזה אולם לאחר שנים רבות קראתי בספר שיצא על רשת המחנות של גרוס רוזן שהיו הרבה מקרים שכאלו של מכירת חפצים ע"י הגרמנים לאסירים ממניעים שונים). סבא אמר לי שהוא היה בטוח שהוא לא ישרוד את המלחמה אבל בכל זאת רצה להגיע לעולם העליון כשהוא זוכה להניח תפילין לכל הפחות עוד פעם אחת. הוא קנה את התפילין והיה מניח אותם וחפץ לזכות עוד יהודים רבים בהנחת תפילין אלא שלא היה מספיק זמן, ולכן, כך סיפר, חילק את האנשים לשתי קבוצות, אחת הניחה
את של יד והשניה את של ראש, כך שלכל הפחות היו יכולים להניח לפחות משהו. עד כאן היה סיפורו.
לאחר שנים ראיתי סיפור זה בספרה של הגב' רבקה פרבשטיין "בסתר רעם", ללא ציון שמו, היא מצאה זאת אצל איזה חוקרת ששמעה זאת מניצול אחר. עברו שנים נוספות והגיע לידי הספר על גרוס רוזן "גשר צר אל החיים", ובו להפתעתי מצאתי את הסיפור עם תוספת, הגרמנים גילו את התפילין ורצו לשורפם, אך היהודים הצליחו להחליפם בתפילין מזוייפות עשויות עץ, והם נשרפו. עד כאן האמור בספר, והסיפור שהכרתי.
והנה כאמור הרב ש' מספר סיפור דומה על סבו שהחליף תפילין שהיו אמורות להשרף בתפילין של עץ. 

נוצר קשר בינינו, ולאחר שמיעת סיפורי התקשר הרב ש' אל סבו שאישר לו את הפרטים, אכן הסיפור התרחש במחנה ברשת מחנות גרוס רוזן, והתפילין הגיעו לשם עם רב הונגרי.
אין ספק בליבי שכל הפרטים מתחברים לסיפור אחד, הכל מתחבר לאירוע, ההסתברות לסיפור נדיר שכזה שמדובר בסיפורים נפרדים היא בלתי אפשרית.
ובכן סבא של הרב ש' עדיין חי. נסענו אליו, הרב ש' ואנכי לביקור מרגש ביותר.
הסבא, שיבדל"א עוד הוסיף כי הגרמנים רצו לדעת של מי התפילין ולהרוג את בעליהם, והוא אמר שהם שלו, כי לא רצו שיהרגו את הסבא שלי.
בסופו של דבר לא עשו לו כלום כי הגרמנים לא רצו שיוודע שיהודי הצליח להיכנס למשרד המפקד ולהחליף אותם.
ובכן, מה קרה לתפילין:
סבא זצ"ל הצליח לשרוד את השואה עם התפילין והם שמשו אותו עד שהגיע לארץ. כאן הוא קנה זוג תפילין חדשות משום שלא ידע מה מקורם של התפילין שהיו ברשותו. יום אחד הגיע אליו יהודי מהמושב שהתפילין שלו נפסלו וביקש אם יש לו זוג נוסף עד שיקנה חדש. סבא נתן לו מייד את התפילין מהשואה, ומעולם לא ביקש אותם בחזרה.
פעם אבא שיח' שאל אותו מדוע הוא לא מבקש אותם בחזרה וסבא זצ"ל התחמק מלהשיב. 

זהו עברו שנים רבות, וזמן רב אני מנסה לאתר את בנו של אותו אדם ולברר מה עלה בגורלם.
אותו בן עבר ימים ויבשות וכיום הוא איש עסקים גדול בניו יורק. לאחר עבודת נמלים של חיפוש ובילוש הצלחתי להגיע אליו, ולפני כשעה וחצי השיב לי במייל כי אביו נפטר לפני כ47 שנים ואין לו מושג מה עלה בגורלם של התפילין הקדושות.
זהו, תם ונשלם סיפור מופלא של מסירות נפש מדהימה של יהודים בשואה לקיום מצוות הנחת תפילין, סיפור שבזכות פורום זה זכה לחבר את נכדיהם של ה"שחקנים הראשיים" שלו, זכו והגיעו לארץ הקודש ולמדינת ישראל, להקים משפחה ולראות דור ישרים של בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות בהשקט ובבטחה.

אין תגובות: