יום שני, 28 במאי 2012

מחשבות על ליל שבועות

לרב חגי לונדין היתה קושיא, שמן הסתם מטרידה גם רבים אחרים: מה ההגיון להשאר ער כל ליל שבועות, אם בפועל לומדים פחות תורה בדיוק בגלל זה?
תשובתו של הרב חגי לונדין, במאמר קצר שפרסם לפני מספר ימים, הוא שחוסר השנה הוא לא על מנת ללמוד תורה, אלא כדי להפנים שלצורך לימוד תורה צריך להשקיע.
מה שעשה הרב לונדין זה להפוך את הרצוי למצוי, אידיאליזציה של המציאות. ההגיון אומר כך: אם כל כך הרבה אנשים לומדים בפועל פחות תורה ותפילתם פחות איכותית בגלל שהם נשארים ערים, כנראה שיש משהו שהוא יותר חשוב מלימוד תורה ותפילה במועד הזה. מה יכול להיות יותר חשוב מלימוד תורה ותפילה? תירוץ: הכנה נפשית לקבלת התורה.

אצלי בקהילה החליטו כבר בשנה הראשונה שאין כח להשאר ערים כל הלילה. לוותר על תיקון ליל שבועות לא רצו, אז עשו פשרה: תיקון עד 2:30 בבוקר, כחמש שעות שינה ותפילה בשעה רגילה. כשהצטרפתי לקהילה כרב החלטתי ליישר קו עם החברים, ואחרי שנים שלא הייתי ישן בליל שבועות מצאתי את עצמי במיטה ברבע לשלוש בבוקר. מאז הפעם הראשונה שעשיתי כך, אני מרגיש שגליתי את אמריקה. גם אני מצליח ללמוד בלילה, גם זה לא גוזל לי זמן מהלימוד ביום, ולא פחות חשוב, אני מצליח להתפלל כמו בן-אדם ולכוון בשעה שאני אומר "מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו". כעת, גם אם הקהילה תרצה לעבור לתיקון ליל שבועות לכל הלילה, יש סיכוי שאנסה לשכנע אותם לא לעשות זאת.
גם אני הפכתי את הרצוי למצוי ועשיתי אידיאליזציה של המציאות. אני לא מצליח ללמוד כל הלילה, ובודאי אם אני נשאר ער אני לא מצליח ללמוד כמו שצריך ביום שאחרי, ובטח שאינני מצליח להתרכז כמו שצריך בתפילה. ללמוד חצי לילה ולישון חצי לילה זה הפתרון האידיאלי.

הם יש סיבה להעדיף את האידיאליזציה שלי על פני זה של הרב לונדין? האם יש סיבה לומר הפוך?

ואולי חלק מקבלת התורה זה לדעת להציב אידיאל שהוא רחוק ממך ולחפש את הדרך איך להתקדם לעבר האידיאל.

14 תגובות:

אביאור אמר/ה...

יש פה כמה נקודות ששוות מחשבה.
1. האם הלימוד בליל שבועות הוא לימוד ככל השנה, או שיש בו משהו מיוחד. (בדיוק השנה שאל אותי ילד חמוד "מתי בדיוק נפתחים השמים?" :-) ) זה אולי ההבדל בין הגישה האשכנזית לזו הספרדית.

2. קצת קשור לנקודה הקודמת, האם יש עניין להישאר ער כל הלילה, ואם כן למה (החל במדרשים שהגברים (!) ישנו בלילה והנשים קמו בזמן, ולכן הן אינן צריכות להישאר ערות.)

3. באופן כללי, אני מרגיש שאנו מציבים לעצמנו את אידיאלים קטנים יותר. עניין של תקופה, אולי. אולי רצון לברוח ממחויבות.

אנונימי אמר/ה...

של"ה מסכת שבועות, פרק נר מצוה
אכתוב לכם מעשה שאירע קרוב לזמנינו והועתק מכתב המקובל הר"ר שלמה הלוי אלקביץ:
דעו לכם כי הסכמנו החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו) ואני עבדו ועבדיכם מהחברים, לעמוד על נפשנו ליל שבועות ולנדוד שינה מעינינו...ויהי בבקר הלכנו וטבלנו כאשר עשינו שני ימים קודם. ושם מצאנו לשלשה החברים אשר לא נמצאו שמה בלילה ההוא, וגערנו בהם ונספר להם את כל הטובה אשר עשה ה' עמנו. וימס לבם בקרבם וסטרו פניהם וגעו בבכייה. וגם אנחנו התחזקנו כנגדם יען בסבתם לא זכינו עוד והפסדנו כאשר אמר למעלה. ויאמרו מי יתן והלילה הזאת השנייה נתחבר ביחד ונהיה עשרה, והסכמנו לעשות כן.

אנונימי אמר/ה...

המשך:

בשבועות - מנהג מקובלים. ועד אז לא נהגו. ועוד הגבר לומד בלילה ואח"כ ביום כל המשפחה ממתינה להוד קדושתו הישן.

בפסח - "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים" - מנהג תנאים: "והיו מספרין כל אותו הלילה" -
ואיש לא עושה מזה ענין ואין פוצה פה...

ענין של תרבות המהנהגים!

RavTzair אמר/ה...

אנונימי,
לא הבנתי את תגובתך.

אנונימי אמר/ה...

התייחסתי לשאלתך בסוף -

העובדה שלגבי פסח הרב לונדין לא כותב "מערכות" בעד הישארות ערים, למרות שמצד השיקול הפנים הלכתי מסתבר שפסח יש יותר ענין ואין זה רק מנהג קבלי מאוחר, מלמדת שמה שמדריך אותו הוא השיקול הסוציו-תרבותי-דתי = העצמת "טרנד" דתי של התקופה, ולאו דווקא שיקול לגופו של ענין.

אסף אמר/ה...

כנראה התכוונת - להפוך את המצוי לרצוי. הווה אומר, לקבל את המציאות כאידאל רצוי.

טוביה אמר/ה...

"יום חתונתו - זה מתן תורה" (משנה סוף תענית )

כשזוג 'טרי' יושבים ומדברים כל הלילה, מישהו שואל אותם למה הם 'כל כך מתאמצים', והאם העיפות לא תפגע בהם בבוקר?

רונן אמר/ה...

משהו חמוד באותו הקשר:
http://www.etzion.org.il/dk/5763/918shira1.htm

RavTzair אמר/ה...

רונן - שכוייח

עזי אמר/ה...

האם התחשבנות אודות הרווח או ההפסד של שעות לימוד הוא הפרמטר העיקרי בו עלינו למדוד את ליל שבועות?
דומני שעצם העובדה שקיים מנהג כזה (ולא משנה כרגע כמה הוא עתיק. נכון להיום זה כבר מנהג מקובל) היא שיקול חזק מאד לטובתו, גם אם ההתחשבנות מראה שלא הוספנו אף דקה של לימוד מעבר לאלטרנטיבות. מובן שיש מקרי קיצון ויש מצבים בהם המחיר כבד מידי (בתפילה, בהתנהלות המשפחתית), אבל לטעמי עמדת המוצא צריכה להיות שמנהג אמור להתקיים אא"כ יש הכרח אחר, ולא שבאים מעמדה "נייטראלית" לבדוק אם אנחנו בעד המנהג או לא. אנחנו מקריבים הרבה שעות לימוד על מנהגים אחרים, והיתרונות בעצם השמירה על מסגרת המנהגים (וגם במנהג המסויים הזה) גדולים וחשובים.

שלמה אמר/ה...

א. שמעתי מחסיד אחד (אחי) שהחסידים הולכים לישון וקמים לתפילה כדי שהתפילה תהיה נורמלית.

ב. היהדות היא מספר אחת בעולם בלעשות אידיאליזציה של המציאות במקביל לדמוניזציה של המציאות ובלי שתהיה סתירה בין הדברים. זה פשוט תלוי מה, מתי, איפה ומי אומר את זה. אכן אין סיבה להעדיף את האידיאליזציה שלך על של הרב לונדין (האם לימוד הזכות של המשנ"ב על הבוררים בשבת, הינו אידיאליזציה של המציאות??)
גם לראות את המהות של הדברים לפי העומק שלהם במציאות ולא רק לפי הדברים הרחוקים והעצומים הכתובים בספרים - זה אידיאל.

ג. טיפ קטן - בעקבות קלקול קיבה מיום חמישי, לא כל כך אכלתי בליל שבועות. ולא תאמין כמה זה עזר לי להיות ערני (אולי כי גם הייתי במיטה כל אחה"צ בשבת מתפתל מכאבים...)

יצחק אמר/ה...

אצל חסידים באמת אפשר לא לישון כל הלילה, ואחר כך ללכת לישון, ובכל זאת לקום לתפילת שחרית בשעה שבה מתפללים בכל שבת...

רן אמר/ה...

הרב, מעשה התיקון ושמו נלקחו משמם של תפילות הנאמרות לאחר חצות הלילה וקרוב לתפילת ותיקין ,תיקון לאה , תיקון רחל הוסיפו לזה את המשמעות של ליל ההתרגשות וההכנה לקבלת התורה בשבועות ויצרו 'תיקון שבועות'.

יש משמעות לאותן תיקונים בשעות הלילה וקרוב לנץ המשמעות היא מיסטית מתוך עולם מחשבה קבלי עמוק. כאשר לזמן ולשעה יש משמעות גדולה.

אבל בימינו אבדה המשמעות לזמן ולשעה, מעטים אם בכלל נמצאים בעומק החשיבה הקבלית ועל כן גם הרב חגי וגם הרב מקימים דיאלוג שהוא נחמד אבל לא רלוונטי למקור המשמעות של תיקון שבועות אלא רק למה שהמאמינים מרגישים וחושבים היום ואלו מנותקים לגמרי מהמחשבה הקבלית.

השאלה שצריכה להישאל היא מה עושה מי שאינו מבין את חשיבות השעה והזמן הקבלי והאם זה נכון להמשיך אותו מבלי להבין ולדעת או ללכת לישון מוקדם ולהתפלל בתחושה רעננה יותר ?

דרך הגב אני מאמין שיש משמעות וחשיבות גם לתפילה במצב של חצי ערות וחצי חלימה אבל זה כבר דיון אחר.

המגיב הלא-אלמוני אמר/ה...

מעניין, שמעתי ממכר, שבצעירותו שאל את ראש הישיבה שלו, הרב יהודה עמיטל זצ"ל, דיוק אותה שאלה: "האם לא עדיף לישון בליל שבועות, וללמוד לפניו ולאחריו שעות רבות?!"

והרב עמיטל ענה לו:
חשבונות כאלו נכונים ב'מִשְמֶר' רגיל, אך ליל שבועות זה לא עוד 'משמר', זה מנהג ישראל!