קביעת רגע המוות - שאלה רפואית או אתית?

כפי שכתבתי לפני מספר ימים, אני עוסק עתה מעט בנושא קביעת רגע המוות. אני מניח שידוע לכולם שישנה מחלוקת בין פוסקי דורנו כיצד נקבע שאדם הוא מת - האם אפשר להסתפק במוות מוחי נשימתי או שצריך בנוסף הפסקה של פעילות הלב?
לרוב, שני צדדי המחלוקת הזאת מסכימים ששאלת קביעת רגע המוות היא שאלה אתית. ולכן, לדידם המוסמכים לקבוע ולהכריע בשאלה גורלית זאת הם אנשי ההלכה ולא אנשי הרפואה.

תובנה זו אינה רק נחלתם של הרבנים שעסקו בנושא, אלא גם של רופאים בכירים. כך מתאר הרב דר' אברהם שטיינברג את הפנייה לרבנות הראשית שיעסקו בנושא (קישור):

בחורף שנת תשמ"ה (ראשית 1985) פנו מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' דן מיכאלי, ופרופ' סהר, אז מנהל המחלקה הנוירו כירורגית במרכז הרפואי שיבא בתל השומר לרבנות הראשית לישראל בבקשה לקבוע את עמדת ההלכה ביחס להשתלות לב בישראל. הם הסבירו לרבנים הראשיים
"כי מאחר ואין המדובר בשאלה רפואית, אלא בשאלה דתית - האם ניתן על פי ההלכה לקבל את מות מרכז הנשימה כמוות של הגוף כולו" [מכתב לחבר, כרך מט, חוב' 8, תשמ"ז, עמ' 8]

מעניין אם כן לציין לדברים יוצאי דופן של הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ' בספרו "שיח נחום" יו"ד סי' עט (עמ' 272) שכתב כך:
הגדרת רגע המוות נקבעת על פי המקובל בעולם הרפואה. כיום ההגדרה המקובלת היא שלב המוות המוחי, דהיינו כאשר גזע המוח מפסיק לפעול. משלב זה ואילך מותר להשתמש באיבריו של הנפטר לצורך השתלה באדם אחר והצלתו.

דברים אלו מובאים בסיכומה של התשובה. בגוף התשובה סברת ההתבססות על הרפואה המודרנית מובאת רק לחומרא, כלומר שאם בתקופת חז"ל היו מחשיבים אדם במצב רפואי מסויים למת, וכיום יש טכניקות רפואיות להחיות אדם כזה, בודאי שהאדם נחשב לחי (ראה הרחבה של עניין זה במאמר "הערכה מדעית כיסוד לפסיקת ההלכה" שפרסם הרב רבינוביץ' בתחומין - קישור). אך כאמור בסיכום התשובה הדברים מובאים כאמירה כוללת: הגדרת רגע המוות נקבעת על פי המקובל בעולם הרפואה.

דברים אלו של הרב רבינוביץ' הם קשים לעיכול, ולא רק משום שנראה שהם דעת יחיד. אך מאידך, יש בהם גם הגיון מסויים שגם אם לא מסכימים איתם (וגם אם יתברר שהרב רבינוביץ' לא התכוין למה שאני הבנתי בדבריו) יש לתת עליו את הדעת. ברגע שהרפואה העולמית מחליטה החלטה גורפת בנושא גורלי כמו "קביעת רגע המוות", עד כמה היהודי המאמין יכול לא לקבל קביעה זו? כלומר, נניח לרגע שההלכה מקבלת באופן חד משמעי שמוות מוחי נשימתי אינו מוגדר כמוות, האם יהודי החולה במחלה סופנית יוכל ללכת לבית חולים המתמחה במחלתו כשהוא יודע שמנהלי בית חולים זה אינם מקצים משאבים למתים מוות מוחי? כמובן, שלשאלה זו גם מתווספת השאלה ההלכתית-מוסרית של קבלת איברים להשתלה כאשר אתה לא מוכן לתרום, בגלל אמונתך הדתית. ויש עוד שאלות כהאי גוונא.