מנורת בית המקדש וחנוכית בית הכנסת

לרגל "זאת חנוכה" עוד רשימה קצרה בנושא חנוכה.

התורה מצווה את בני ישראל להעלות כל יום נרות במנורה בבית המקדש (ויקרא פרק כד):
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:
(ג) מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
(ד) עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד:

רש"י שם מסביר:

יערך אתו אהרן מערב עד בקר - יערוך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה, ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר, והן כדאי אף ללילי תקופת טבת, ומדה זו הוקבעה להם:

כלומר, שכל ערב הכהן היה נותן לכל נר חצי לוג שמן שזה אמור להיות מספיק לדלוק עד הבוקר.

[לפי זה יש לחשב את גודלו של ה"כד קטן" שאותו מצאו המכבים. שמן המספיק ליום אחד הוא שבע פעמים חצי לוג. חצי לוג זה שלושה ביצים - סך הכל 21 ביצים. ביצה זה בערך 60 סמ"ק, כך שיוצא שגודל הכד הקטן היה כליטר.

עוד יש להוסיף, שאם בזמן הנס נתנו לכל נר חצי לוג שמן והשמן דלק לשמונה ימים, יוצא שבהחלט היה נס גם ביום הראשון. שכן חצי לוג שמן זה מספיק כדי לדלוק מהערב עד הבוקר אבל אם השמן המשיך לדלוק עד הערב יוצא שהיה נס ביום הראשון. עוד תירוץ לקושיית הבית יוסף.]

התורה מדגישה כי עריכת הנרות היא "לפני ה'", דבר המעיד בפשטות על הימצאות המנורה בבית המקדש. חז"ל דרשו את המינוח הזה על ה"נר המערבי". כך מביא רש"י שם:

לפרכת העדת - שלפני הארון, שהוא קרוי עדות. ורבותינו דרשו על נר מערבי, שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים:

יש מחלוקת בין הראשונים איזה מהנרות נקראת נר המערבי.

הגמרא במנחות (צח ע"ב) מביאה מחלוקת תנאים בשאלה כיצד היתה מונחת המנורה. המנורה עמדה משוכה לדרום בתוך ההיכל. התנאים חולקים האם המנורה עמדה מדרום לצפון (כך שמי שנכנס ממזרח רואה לפניו את כל שבעת הנרות) או ממזרח למערב (מי שנכנס רואה את המנורה מהפרופיל). אם המנורה עומדת מדרום לצפון, איזה נר ייקרא נר המערבי? ובכן, לפי שיטה זו כיוון שנרות המנורה משני הצדדים היו פונים לכיוון הנר האמצעי והנר האמצעי היה פונה קדימה - אזי נר זה, האמצעי, שהיה פונה מערבה לכיוון קודש הקדשים הוא הנקרא נר המערבי. זה שיטת הרמב"ם בפירוש המשנה (תמיד פרק ג) ובמשנה תורה.

אם המנורה עומדת ממזרח למערב, על פניו הנר המערבי הוא הנר המערבי ביותר, זה הקרוב ביותר לקודש הקדשים. כך כותב הרמב"ם בפירוש המשניות (תמיד פרק ו משנה א) אליבא דשיטות הסוברות שהמנורה עמדה ממזרח למערב. אך בדבר זה יש מחלוקת (הקשורה גם לגירסא במס' תמיד פרק ו משנה א). יש ראשונים הסוברים כי הנר המערבי איננו הנר הקיצוני מצד מערב, אלא הנר השני ממזרח. הסבר זה מסתמך על כך שהנר המזרחי ביותר (הקרוב ביותר לכניסה), הוא בודאי נקרא "נר מזרחי" וכל נר אחריו יכול להיקרא "נר מערבי" שכן הוא יותר מערבי מהנר המזרחי. וכיוון שה"נר המערבי" הראשון שאותו פוגש הנכנס להיכל זה הנר השני - זהו הנקרא בפי חז"ל "נר המערבי", דהיינו השני ממזרח (עי' רבינו עובדיה מברטנורא, מסכת תמיד פרק ג').

נרות החנוכה המודלקים בבית הכנסת הינם זכר לנרות המנורה בבית המקדש. הדלקה זו, בניגוד להדלקה בבית שהוא דין דרבנן, הוא מנהג בלבד (עם זאת, מנהג די קדום). לאור המחלוקות שהבאנו בנושא נרות המנורה, יש מחלוקות כיצד הראוי ביותר להדליק את נרות החנוכיה בבית הכנסת. לכו"ע יש להניח את החנוכיה מצד דרום, שכך היה בבית המקדש, אך נחלקו האם להעמיד את החנוכיה מדרום לצפון או ממזרח למערב.

אם מעמידים את החנוכיה ממזרח למערב, יש מחלוקת נוספת היכן עומד המדליק. האם המדליק עומד עם פניו לצפון או לדרום. אם המדליק עומד עם פניו לצפון, יוצא שלעולם ידליקו את הנר הקרוב ביותר לארון הקודש (במקומות שירושלים במזרח) - זהו המקבילה של ה"נר המערבי" לפי השיטה השנייה שהבאנו לעיל. כך מובא במשנה ברורה שראוי לעשות (עי' או"ח תרעא סע' ו. מימי לא ראיתי בית כנסת אשכנזי הנוהג כך למעשה, וצ"ע).

יש כמובן דעה האומרת שהמדליק עומד עם פניו לדרום, ומדליק כך (זו דעת הג"ר מרדכי אליהו עפ"י הכף החיים). זו לכאורה שיטה הקרובה יותר לשיטה השלישית שהבאנו לעיל.