"ופרעה חולם" א"ר יוחנן: הרשעים מתקיימין על אלהיהם: "ופרעה חולם והוא [כך בגירסא שלפני במדרש, בפסוק כמובן "והנה".] עומד על היאור", אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם (בראשית כח) "והנה ה' נצב עליו".
המדרש מנגיד את הרשע והצדיק: הרשע מתקיים על אלהיו, אבל אצל הצדיק האלוהים מתקיים על הצדיק. המילה "מתקיים" כאן כוונתו הוא עומד, כפי שמתרגם אונקלוס "עומד" - "קאים", וכפי שרואים מהפסוקים שהמדרש מביא שהכוונה הוא "עומד" ו"ניצב".
מה המשמעות של "לעמוד על אלהים" או ש"אלהים יעמוד על הצדיק"? בפסוק שהמדרש מביא לגבי פרעה אפשר להסביר שמדובר בעמידה פיסית - פרעה עמד פיסית על היאור (אפשר כמובן להסביר שהכוונה שפרעה עמד על יד היאור). בפסוק השני המדרש מביא הפשט הוא כנראה שה' היה מעל יעקב - שזה כמובן לא עמידה פיסית. כך או כך, נראה שכוונת המדרש מתכוין לומר מי נמצא מעל מי.
באופן זה יש להסביר את החלוקה במדרש בין הצדיק לרשע באופן של מי נמצא מעל מי: בעולמו של הצדיק האלוהים נמצא מעל האדם ובעולמו של הרשע האדם נמצא מעל האלוהים. עפ"י הבנה זו, בעולמו של הרשע האדם הוא יותר חשוב מהאלוהים ומה שנמצא בפסגת השאיפות והשיקולים זה רצונותיו של האדם, ובעולמו של הצדיק השיקולים המובילים הם רצונותיו של הקב"ה.
ניתן גם להסביר אחרת. מי שנמצא למעלה יותר ניזון ומקבל את כוחו ממי שנמצא מתחת. עד כמה שהסבר זה נראה לחלוטין לא הגיוני ולא מתקבל, מפתיע לגלות שהנצי"ב מפרש באופן זה מדרש אחר (אך דומה) מבראשית רבה (העמק דבר, בראשית מא א):
ומזה העלו חז"ל בב"ר כונה נפלאה (ההדגשה שלי): "אמר פרעה מי מתקיים על מי אני על אלהי או אלהי עלי אמר לו אתה על אלהיך" הורו שיש בזה המקרא כונה שניה שלא מענין כ"כ דפרעה חולם תמיד כמחשב ומסתפק מי העיקר בהצלחה הנפלאה שהיתה אז למצרים. אם הצלחת המלך הוא ובשבילו המדינה והיאור מוצלחים או להיפך. ונתגלה באותו מעשה שהוא עומד על היאור, שהרי כל ענין הרעב לא היה אלא כדי שיתגלגל הדבר שירדו ישראל למצרים. ונגרר בזה פרעה בשביל המדינה והיאור שנגזרה ישיבת ישראל בה, ולא היתה הגזירה שישבו בגלות אצל פרעה זה כמובן.
אם תרצו ניתן לראות בנצי"ב הזה מעין דיון על קומוניזם מול קפיטליזם - האדם בשביל המדינה או המדינה בשביל האדם. בהסבר המדרש שלנו נראה שהכוונה יהיה כך: אצל הרשע (ואולי בגלל זה המדרש נקט בלשון צדיק/רשע ולא יהודי/גוי) האלוהים זה משהו גדול שהרשע איננו מרגיש שום קשר תלותי בו, הוא אמנם יודע שהוא מקבל מדי פעם עונשים ממנו אך הוא בוחר לחיות את חייו ומדי פעם לבוא ולהציץ מלמעלה על מה שקורה בעולם ששם, על פי תפיסתו, נמצא האלוהים. הצדיק לעומת זה, ממליך את הקב"ה בכל מעשיו. כשהוא חוטא אז הוא גורם לשכינה להסתר ממנו וכשהוא מקיים את התורה הוא כביכול מוסיף כח בהתגלות ה' בעולם. כך נ"ל יש להסביר על פי דברי הנצי"ב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה