אמנם החידושים שהוכנסו ע"י ועדת השמיטה שע"י הרה"ר לשנת השמיטה שזה עתה הסתיימה היו גדולים ומרחיקי לכת, והיו צריכים לתפוס את הכותרת של החידוש של השמיטה הנוכחית, אך בגלל פרסום לקוי מאד החידושים הללו לא הגיעו לידיעת הציבור (הדתי) הרחב. לא היה כמעט שום פרסום מראש מה התכנונים של ועדת השמיטה, על אלו דברים יש היתר מכירה ועל אלו לא וכד'. עבור רוב הציבור, הרבנות סיפקה תוצרת היתר מכירה רגיל כמו בכל שמיטה. חבל.
לאור זאת, מי שבהחלט רכבו על גל הפרסום ונתפסו, אולי קצת לא בצדק, כ"החידוש של השמיטה" בה"א הידיעה, זה "אוצר הארץ". אוצר הארץ פנו לציבור והציעו לצרוך בשנת השמיטה מגידולים שאינם יבול נוכרי וגם ברובם לא היתר מכירה. אנשי מכון התורה והארץ שגורשו מכפר דרום ת"ו הגו את הרעיון והוציאו אותו אל הפועל, וקיבלו גיבוי ותמיכה כמעט מקיר לקיר של רבני הציונות הדתית כשבראשם נשיא המכון הרב יעקב אריאל. [סתם שאלה למחשבה: נניח והרב אריאל היה השנה הרב הראשי, האם בכל זאת היה נוסד אוצר הארץ שפעל למעשה כמתחרה לרבנות הראשית?]
בגדול ניתן לקבוע שהמפעל הצליח ורבים מהציבור הדתי נרשם מראש והקפיד לצרוך תוצרת מאוצר הארץ. היו גם בעיות לוגיסטיות בתחילת השנה, ולפחות כאן במודיעין גם בסופה כשהחנות המרכזית שסיפקה את התוצרת החליט שנמאס לו, אך קשה להאמין שבעיות אלו יפגעו באפשרות לחדש את הפעילות בקרב הציבור לקראת השמיטה הבאה.
בכל זאת היו מספר בעיות בקונספט שטרם באו על פתרונם:
א. קולם של הקיבוצים הדתיים - מספר רבנים וחקלאים מהקיבוצים הדתיים זעקו על כך שהם עושים מאמצים כבירים לבצע היתר מכירה רק על המינימום הנצרך על מנת להתקיים ואת שאר המשק הם משתדלים להשבית, ולאחר כל המאמצים שלהם הם מגלים שאחיהם בני הציונות הדתית מקפידים שלא לצרוך את תוצרתם. את הטענה הזו העלה הרב מאיר נהוראי, רבה של קיבוץ משואות יצחק במאמר בגליון צהר (לינק) ואף שמעתי אותה ממספר חקלאים. הרב יואל פרידמן השיב לו כאן.
ב. מו"ר הרב יהושע בן-מאיר הוציא לאור בתחילת השמיטה את ספרו "היתר מכירה או אוצר בית דין" שבעצם בא לקעקע את הרעיון עליו הושטט אוצר הארץ. בספר טוען הרב בן-מאיר שפתרון אוצר בית דין עדיף על פני היתר מכירה רק אם הוא בא כתוספת להיתר המכירה ולא במקומו. הרב יואל פרידמן ממכון התורה והארץ הגיב על הספר די בחריפות (לינק), והרב בן-מאיר השיב לו (לינק). להלן מספר שורות מתשובת הרב בן מאיר:
הרב פרידמן כותב: ''כאמור הגר''י בן-מאיר מונה חסרונותיו של אוצר בית דין. אך האמת היא שכל החסרונות והפקפוקים שהוא מעלה ידועים, וכולם מסכימים שאוצר בית-דין אינו הפתרון האידיאלי מן הבחינה ההלכתית, ויש צורך להיכנס לפינות דחוקות שונות כדי לממשו הן במישור החקלאי והן במישור השיווקי והצרכני''.
''אך – חלק'' [פסחים ה, א וש''נ]. ‘אך האמת היא‘ – בדיוק כמו שכתבתי, אז למה אך?
האם הצרכן שקונה אוצר ב''ד [לעיתים במחירים גבוהים בהרבה ממחיר תוצרת של היתר מכירה], יודע שהוא נכנס ‘לפינות דחוקות שונות‘, או חושב שהוא קונה תוצרת ''למהדרין'' ללא שום חשש? אם ''אך האמת היא שכל החסרונות והפקפוקים שהוא מעלה ידועים'' – האם חסרונות אלו הובהרו לצרכן? שמא מסע ה''הסברה'' להימנות על אוצר ב''ד יש בו חלילה ‘הטעייה‘ של הצרכן? האם במודעות הענק המתפרסמות עד עצם היום הזה בעיתונות ובדפי פרשת השבוע מוסבר לצרכן ש‘אוצר ב''ד אינו הפתרון האידאלי מן הבחינה ההלכתית‘? ישפוט הקורא והצרכן הנבון.
ג. יחסי אוצר הארץ והרבנויות המקומויות - נוצר מצב שבחלק מהרבנויות המקומיות, תוצרת אוצר הארץ לא היה מקובל כדי לתת תעודת כשרות מהדרין. דבר זה יצר מצב שכאשר אדם רצה לערוך שמחה או להתארח בבית מלון הוא נצרך לצרוך יבול נוכרי. אינני יודע מה הפתרון לבעיה הזו, שכן שוב אנחנו נכנסים למלחמה מול גורמים חרדיים שיעשו כל שביכולתם לקעקע כל מהלך שיוצא מבית מדרש ציוני, אך בכל זאת ייתכן ולפחות בחלק מהרבנויות יהיה ניתן להשפיע בעתיד.
על אף שתמכתי בשיטתו של הרב בן-מאיר כנגד אוצר בית הדין שביצע הרבנות הראשית, ועל אף ההגיון הרב שבדבריו, בעניין אוצר הארץ דעתי הקטנה נוטה ללכת בעקבות הזרם הפופולארי יותר ולומר שהגיע הזמן שנעשה השתדלות להציע פתרונות שימעיטו את הצורך להסתמך על היתר המכירה.כנראה שבעקבות התעמולה החרדית, להרבה בציבור שלנו נמאס לשמוע את צירוף המילים "שמיטה למהדרין" על תוצרת שאין בינה לשמיטה כלום, ויש חשיבות להציע גם אלטרנטיבות למה שתמיד היה נהוג בציבור שלנו - הסתמכות על היתר המכירה.
במוצאי השמיטה תשס"א הודעתי בביתי, שלקראת השמיטה הבאה נצטרך למצוא איזה דרך שגם בביתנו נרגיש שהשנה זו שנת שמיטה, דבר שלא קורה אם צורכים רק היתר מכירה. אוצר הארץ נתן את ההזדמנות הזאת ואני אישית שמח על כך.
אני בטוח שכבר עכשיו אנשי מכון התורה והארץ כבר חושבים כיצד לייעל את המפעל הזה לקראת השמיטה הבאה, ואני מקווה שהוא באמת יקבל מקום של כבוד בציבור שלנו. אך עם זאת אסור להתייחס לפתרון הזה כאילו שהוא הטוב ביותר ובזאת באנו אל המנוחה ואל הנחלה. לפתרון הזה יש מגרעות לא קטנות, שרצוי להתייחס אליהם ברצינות ולא להשתיק אותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה