ביקורת ספרים: "והשב את העבודה" מאת הרב משה אודס

בדרך כלל אני כותב על ספרים רק לאחר שסיימתי לקרוא אותם מכריכה לכריכה. הפעם החלטתי לכתוב על הספר על אף שנשארו לי עוד כעשרים עמודים על מנת לסיימו, מפני שאינני יודע אם תהיה לי עוד הזדמנות השבוע לכתוב רשימה ארוכה.

הספר "והשב את העבודה" עוסק בניתוח רעיוני של סדר העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש. מלבד פרק הפתיחה ופרק הסיכום הספר מחולק לשלושה חלקים, כשבכל חלק המחבר מנתח את אחד משלושת עיקרי סדר העבודה:

א. פר ושעיר הנעשים בפנים.
ב. עבודת הקטורת בקודש הקדשים.

ג. שילוח השעיר לעזאזל.

כל חלק הוא כ40 עמודים, וסה"כ הספר מכיל כ160 עמודים. את הספר קיבלתי במתנה, אך מי שקנה לי אותו אמר לי שמחירו של הספר, גם יחסית לספר קטן כמות כמו זה, הוא נמוך מאד.

מחבר הספר, הרב משה אודס, משמש זה למעלה מחמש שנים כרב היישוב צופים ובעבר חיבר ספרים נוספים בענייני עבודת המקדש. הספר ראה אור בשנת ה'תשס"ז וניתן להשיגו בטלפון 050-6472233.

נקודות חיוביות שמצאתי בספר. עצם זה שהספר הוא קצר זהו המעלה הגדולה ביותר שלו לדעתי. אני התחלתי לקרוא את הספר בראש השנה ועד יום כיפור בעז"ה אסיים אותו, ללא השקעת זמן מרובה מדי. זאת אומרת שיש בכוחו של הספר "להכניס לעניינים" אדם המעוניין להכין את עצמו לקראת סדר העבודה של יום הכיפורים. במהלך הספר עולות כל השאלות הנפוצות בנושא העבודה, ומי שאינו מתמצה יכול בקלות יחסית להכיר בהעמקה מספקת את השיטות השונות להסבר כל אחד מחלקי העבודה העיקריים. בספר איננו ממצה את כל פרטי סדר העבודה - יהיו מן הסתם כאלה שיראו בכך מגרעת, אך אני דווקא רואה בזה צד חיובי שניתן להקיף את עיקרי סדר העבודה מבלי להיכנס לפרטי נוסח הוידוי של הכהן הגדול, מספר הטבילות ומיקומן, המחלוקת בדבר מספר האילים וכד'.

דוגמא קטנה מתוך הספר. בעניין שילוח השעיר לעזאזל המחבר מביא מספר שיטות להסביר את פשר המעשה המשונה של שילוח השעיר. שיטת ספר החינוך הרואה בזה דוגמא לסופו של מי שמתרחק מה', שיטת הרמב"ן שיש כאן מעין שוחד לכוחות הרשע בעולם ושיטת המהר"ל שמחזירים את המעשים הרעים למקורם. המחבר מצביע על הבעיתיות בכל אחד מהפירושים ומנסה ליצור סינתזה ביניהם הפותר את כל הקושיות.

בנוסף לניתוח כל אחד משלושת החלקים בפני עצמו, המחבר גם מתייחס לנקודות ההשקה ביניהם, במיוחד לעירוב שיש בין עבודת הפר והשעיר ומעשה הקטורת.

נקודות שלא סיפקו אותי בספר. בחלק הראשון העוסק בנושא הפר והשעיר הפנימיים, המחבר דן לאורך כל הפרק כאילו הפר והשעיר באים רק (או לפחות בעיקר) כדי לכפר על טומאת מקדש וקדשיו (כפי שמופיע במשנה בשבועות). מסקנת המחבר היא שטומאת מקדש וקדשיו מרחיקים את השכינה, ועבודת יום הכיפורים נועדה להחזיר את השראת השכינה בעם ישראל. דבר זה קשה לי מאד. טומאת מקדש וקדשיו מוזכר רק כפעם אחת בכל מסכת יומא. הרמב"ם בהלכות עבודת יום הכיפורים לא מזכיר אותה בכלל (עד כמה שידוע לי). בוידויו של הכהן הגדול על הפר והשעיר הכהן לא מזכיר כלל טומאת מקדש וקדשיו. הייתכן והעיקר חסר מן הספר?! האם ניתן לומר שעיקר עניינם של הפר והשעיר זה כפרה על טומאת מקדש וקדשיו, והכהן אפילו לא יתוודה על חטאים אלו בשעת וידויו?! איך כל זה מסתדר עם הגמרא בשבועות, זה שאלה טובה אבל מי שרוצה בכל זאת ללכת בדרך של "טומאת מקדש וקדשיו" צריך לענ"ד לפחות לתת קודם תירוץ טוב לשאלותיי.

עוד הערה אחת היא שהתפלאתי שהמחבר לא מפנה (אפילו בהערת שוליים) למאמריו המצויינים של הרב מרדכי ברויאר בספר "פרקי מועדות" על סדר העבודה. מאמרים אלו מתייחסים לאותן השאלות שהספר הזה עוסק בהן והיה מקום להתייחסות או לכל הפחות הפניה לדברים. כמו כן, על חלק מהנושאים שהמחבר מתייחס אליהם יש מאמרים מקיפים מאד של הרב אלחנן סמט שפורסמו בספריו "עיונים בפרשת השבוע", שהיה רצוי שיהיה התייחסות/הפניה אליהם.

יש לי עוד מספר הערות, שאני מניח שאם הספר היה עובר תחת ידו של עורך מומחה הן לא היו קיימות. בציטוטים הרבים לאורך הספר אין אחידות - פעמים שהמקור לציטוט מובא לפניו ופעמים לאחריו, דבר שמכביד קצת על הקריאה. הספר כתוב ברובו בלשון השווה לכל נפש, ואעפ"כ מדי פעם נכנסים ביטויים בארמית וכד' שאם הספר מיועד לכלל הציבור היה ראוי להמנע מהם. אך ככלל, הספר כתוב בצורה טובה וברורה, ואפילו לא זכור לי שמצאתי טעויות הקלדה/דפוס.