‏הצגת רשומות עם תוויות יום ירושלים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יום ירושלים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 22 באפריל 2012

מגילת יום העצמאות ויום ירושלים

הרב שמואל דוד, רב העיר עפולה, חיבר מעין הגדה ליום העצמאות ויום ירושלים. על פי מה שנמסר לי, הוא אף הנהיג לאומרה בבתי הכנסת בין מנחה לערבית, לפני התפילות הנהוגות ליום העצמאות.

הנה לדוגמא אחד מחלקי ההגדה:
כנגד ארבעה בנים דברה תורה:

חכם מה הוא אומר? מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה ה' א-להינו אתכם?

אף אתה אמור לו: שלא להתענות, ושלא לומר תחנון, ולומר הלל בברכה, ולספר בניסים הגדולים שארעו בעת תקומת ישראל.

רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם?

אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: החתם סופר פסק כי המצוה לעשות יום טוב ביום שנגאלנו מצרות, זו מצוה מן התורה.

תם מה הוא אומר? מה זאת?

ואמרת אליו: נביאים שביניהם תיקנו להם לישראל, שכל צרה וצרה שלא תבוא עליהם, לכשנגאלים הימנה, אומרים הלל על גאולתם ועל פדות נפשם.

ושאינו יודע לשאול, שפוחד מן הקיצוניים, את פתח לו שנאמר: רצה הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיה המלך- משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מידת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: זה שלא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?!

על כן מצוה עלינו לספר את מעשי ה' ונפלאותיו בבנין ציון וירושלים.


את נוסח ההגדה המלא תוכלו למצוא כאן

יום שלישי, 31 במאי 2011

רפורמת יום ירושלים

השנה זו השנה הראשונה שיש לקהילתי בית כנסת ושמתקיימות בו תפילות ביום ירושלים, והיה עלי לקבוע כיצד ייראו תפילות יום ירושלים בבית הכנסת.

כבר כתבתי לפני מספר שנים את תחושותי בנוגע לחגיגיותו של יום ירושלים, ובהתאם לתחושות אלו ניסיתי להתוות דרך לתפילות היום.

ישנם מקומות רבים הפותחים את תפילת ערבית של ליל יום ירושלים במזמור "הודו... יאמרו גאולי ה'" שאומרים אותו גם בליל יום העצמאות ובימות חג הפסח. כך נהגו בישיבת מרכז-הרב שהתפללתי שם כמה פעמים בליל יום ירושלים (ומן הסתם עדיין נוהגים כך) וכך מופיע גם במספר ספרי תפילה שיצאו ליום העצמאות וליום ירושלים, כדוגמת סידורו של הרב אורי שרקי לימים אלו.

אני אינני מבין מה קשור מזמור זה לתוכנו של יום ירושלים. במקום זה אני מעדיף לומר מזמור המדבר אודות ירושלים. לדוגמא אפשר לומר את המזמור שאומרים כ"שיר של יום" של יום שני "שיר מזמור לבני קרח, גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלוקינו וכו'".

בנוסף, אם כבר משנים חלק מסדר התפילה, אפשר להחליף או להוסיף ל"שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" את אחד משירי המעלות המדברים אודות ירושלים (יש שניים מפורשים ועוד אחד במשתמע).

לגבי תפילות הבוקר, מכיוון שעיני חזו שפסוקי דזמרה הארוכים של שבת ויו"ט הינם מעמסה על ציבור המתפללים והציבור כלל לא חש בתוספת מזמורים אלו חגיגיות (הגם שגם במקורותינו מזמורים אלו נוספו משום שהעם בטל ממלאכתו, מה שאין כן ביום ירושלים), אני מעדיף שלא להוסיף אותם לתפילה ולא להאריך את התפילה ולהכביד על הציבור.

יום חמישי, 21 במאי 2009

שביבים (במדבר) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.

"בונה ירושלים"
הברכה הארבע עשרה בתפילת שמונה עשרה היא ברכת בונה ירושלים, ואמרו בסדר הברכות, שברכה זו נקבעה אחרי ברכת " על הצדיקים", שאחרי "ברכת המינים", ואחריה ברכת "את צמח דוד", שכיון שכלו הפושעים, מתרוממת קרן הצדיקים, שנאמר: "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק". והיכן מתרוממת קרנם? בירושלים, שנאמר: "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך", וכיון שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר: "אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם". וכן ברכת עבודה, שהיא "רצה" וגו', כתבו הראשונים שהיא תפילה להשיב את ישראל לירושלים.

וגזר על הנפחים
במלאכת חול המועד שמותרת בדבר האבד, שנינו: עד ימיו של יוחנן כהן גדול היה פטיש מכה בירושלים, בבית הנפחים לעשות את מלאכת דבר האבד, ועמד הוא [יוחנן כהן גדול] וגזר על הנפחים, מפני שקולם נשמע למרחוק ואין הכל יודעים שהוא לדבר האבד. ובדיני ממונות שהכול כשרים לדון אותם ואפילו ממזר, אמרו שבירושלים היו מקפידים על כל דייניהם ליחסם.

הכותל המערבי ונדבכיו
הכותל המערבי בנוי מ-45 שורות אבנים, מהם 28 נדבכים קדומים. 16 נדבכים בצדה השמאלי של רחבת הכותל ו-17 נדבכים בצידה הימני , נוספו בתקופות מאוחרות יותר. מתוך 28 הנדבכים הקדומים 11 הם מעל פני הקרקע ויתרם מתחת לפני הקרקע. יצוין כי כיום רווחת הסברה כי כל נדבכי הכותל המערבי הקדומים הם מתקופת בית שני. גובהה הממוצע של כל אבן מהנדבכים הקדומים הוא כ-1.05 מטר.
אורך הכותל המערבי כולו, מגיע ל-488 מטר, כאשר אורך הכותל הגלוי ברחבת הכותל המערבי הוא 57 מטר בלבד. עוביו של הכותל המערבי בכל אורכו הוא 4.6 מטר. גובהו מעל הקרקע 19 מטר ועוד כ-21 מטר טמונים מתחת לפני הקרקע. שטח רחבת התפילה התחתונה הוא באורך של כ-57 מטרים. על פי הערכת ראשי הקרן למורשת הכותל המערבי, באים מדי שנה כשבעה מיליון איש לפקוד את הכותל המערבי. יצוין, כי רוב הפוסקים שוללים ריקודים ברחבת הכותל המערבי או בסמוך ונראה, וכן פסקו לאסור ניגון בכלי נגינה על יד הכותל המערבי, ובמקום מצווה נהגו להקל. כל זאת כדי להשתתף בצער השכינה שמייללת שם על חורבן הבית.

70 שמות לירושלים עיר הקודש
המקום בשם ירושלים , הוזכר לראשונה במקרא בימי אברהם , כמו שנאמר : ומלכי צדק מלך שלם וגו', ותרגומו : "שם בר נח מלכא דירושלם. וכן את הכתוב: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, דרשו: אברהם קרא אותו יראה; שם קרא אותו שלם, אמר הקב"ה אני קורא אותו ירושלם , כמו שקראוהו שניהם , יראה שלם. אשר על כן נקרא המקום בשם ירושלם בלא יוד, מלבד בחמשה מקומות שנכתב ירושלים בכל ספרי הנביאים והכתובים. ויש שהוזכרה בשם ציון או בכינויים אחרים. ובבמדבר רבה פי"ד נכתב: 70 השמות לירושלים, אבל לא נתפרשו שם השמות. במשנה, בתוספתא ובתלמוד וכן במדרשים היא נקראת בשם ירושלים או העיר סתם.
במדרש נאמר, שירושלים הייתה לפנים שתי עיירות, אחת עליונה ואחת תחתונה. העליונה נפלה בגורל יהודה והתחתונה בגורל בנימין, ואחרי מות יהושע עלו בני יהודה ולקחו את חלקם ושרפו את העיר באש, ועזבוה חרבה. אבל ירושלים התחתונה שהייתה לבנימין ולא אבו להורישה, הייתה עומדת עד ימי דוד.
ובשנת שמונה למלכו לכד אותה דוד ובנה את ירושלים העליונה, ועשה חומה אחת לעליונה ולתחתונה ונעשו שתיהן שם אחד: ירושלים. ובה נטה אהל לארון ובאותה ירושלים בנה דוד את המזבח בגורן ארונה היבוסי.

יום שבת, 31 במאי 2008

יום (דגל) ירושלים

האם אתם יודעים מה זה "דגל ירושלים"?
עפ"י ויקיפדיה (לינק):
דגל ירושלים הוא שמה של תנועה רוחנית ופוליטית שניסה לייסד הרב אברהם יצחק הכהן קוק, לשם השלמת הצדדים הרוחניים שבתחייה הלאומית היהודית. יוזמה זו לא זכתה להצלחה.
דומני שניתן להציע מעין חלוקה כזאת:
מי שיודע או שמע פעם על "דגל ירושלים" בודאי חוגג את יום ירושלים. מי שלא שמע מעולם על המושג הזה, אם הולכים אחורה בצורה ריקורסיבית: אם רבותיו/מחנכיו יודעים מה זה אז כנראה שהוא חוגג את יום ירושלים. אם לא הוא ולא רבותיו יודעים מה זה, אז רוב הסיכויים הם שיום כ"ח באייר איננו מיוחד יותר מכל יום אחר בשבועיים האחרונים של חודש אייר (במקרה הטוב, הוא יודע שבאותו יום יש אזכרה בגבעת התחמושת).
אך בזה לא תם הקשר בין "דגל ירושלים" ל"יום ירושלים". גם יום ירושלים תשכ"ז היה אמור להוות מעין תנועה רוחנית שישלים את הצדדים הרוחניים שבתחייה הלאומית היהודית. וגם "יוזמה" זו לא זכתה להצלחה. וכך נשארה יום ירושלים כיום חג רק עבור חלק מהמגזר הדתי-לאומי.

בשנים האחרונות ישנם קולות מאנשים שהיו פעם בציונות הדתית הקוראים להמיר את חגיגות יום העצמאות בחגיגות יום ירושלים. כך טוענים למשל אנשי ישיבת תורת החיים של הרב שמואל טל אחרי שגורשה מגוש קטיף (דוג' לטענה מעין זו ניתן לקרוא כאן). אליבא דאותם אנשים, לא ניתן להמשיך לחגוג את קיום המדינה שממשלתה ומוסדותיה גרשו אנשים מבתיהם. במקום זאת, הם מבקשים לחגוג את נצחון הצבא שהצליח בעזרת "א-ל מלחמות ה'" להכניע את צבאות ערב ולשחרר את חבלי מולדתנו. לא מפריע להם שמדובר באותו צבא שגירש אותם מבתיהם, לא מפריע להם שאותם זרועות שלטון שקיבלו את ההחלטות לשחרר את חבלי ארצנו היום מקבלים החלטות אחרות, לא מפריע להם שבאותם מקומות שצעדו בזמנו חיילינו צועדים כיום בעלי תועבה, ולא מפריע להם שעד היום אסור ליהודי להתפלל בהר הבית שאת שחרורו הם חוגגים. את כל הרשימה הזאת הם מעדיפים להטיל כסיבה לאי חגיגת יום העצמאות ולמען "ונפלינו אני ועמך מכל העם" הם יחגגו את יום ירושלים.

אך יש דבר אחד משותף לרצון של אותם "חדשים מקרוב באו" מישיבת תורת החיים ולאותם "מכירי דגל ירושלים" מהפיסקא הראשונה: המחשבה שהם יכולים להמשיך לחגוג על אף ש"עם ישראל" ככלל איננו חוגג איתם. האדם הממוצע מהציבור הכללי, המסורתי והדתי במדינת ישראל הולך לעבודה כרגיל ביום ירושלים, הוא איננו חוזר מוקדם מהעבודה בערבו של יום כדי להגיע לתפילה החגיגית בבית הכנסת השכונתי, ילדיו הולכים כרגיל לבתי הספר ולגנים ואף אחד איננו מרגיש צורך לקיים בביתו סעודה חגיגית לכבודו של יום. אם רק יום ירושלים היה יוצא לפני ל"ג בעומר, לפחות אנשים בציבור הדתי היו מתגלחים לכבודו של יום.
איך מתמודדים עם המצב הזה? הגישה הרווחת היא שאם רק נגביר את החגיגות אז בסופו של דבר כל הציבור יסחף אחרינו. אני אינני סבור כך. דווקא ביום הזה שהרבה מסממניו יצאו מבית מדרשו של הרב קוק אסור לשכוח שצריך להקשיב לנשמת ישראל המדברת מתוך תחושות ההמון. אינני מרגיש שאני יכול לחגוג על מצב עם ישראל, כשרוב עם ישראל איננו חוגג.

כמובן שאני נאמן לחינוך אותו קיבלתי ואני סבור שיש להודות להקב"ה על הניסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו ולנו ביום כ"ח באייר, אך אני מתייחס ליום כיום חג בערך כפי שאני מתייחס לראש חדש כיום חג. זאת אומרת, יום שמימוש הפוטנציאל החגיגי שלו נמצא אי שם בעתיד הלא נודע ובינתיים אנחנו יותר מסמנים אותו מאשר חוגגים אותו.