תגובה קצרה מהרב שמואל אריאל לפוסט "הרהורים בעקבות הספר נטע בתוכנו":
שלום וברכה, ויישר כח על המשך העיסוק בנושא זה.
א. לגבי השאלה שהעלית, שסמכות חכמים לדרוש את התורה מבוססת בעצמה על דרשה - לענ"ד אין זה כך. פרשיית "כי יפלא ממך דבר...", שהיא מקור הסמכות של חכמים, אומרת את עניין הסמכות על פי פשוטו של מקרא וללא צורך בדרשות. נראה לי שזה עולה בבירור מפשט הפרשייה. הנושא יידון בעז"ה בכרך הבא.
ב. לגבי השאלה:
זאת ועוד, אחרי שהעלנו בחכתנו שעיקר יסודה של התורה שבעל פה זה דרשות חכמים, וש"היא גילוי אלוקי המתגלה דרך נפשות בני ישראל", מדוע יש בתורה שבעל פה מימד של מסורת? האם חכמים לא יכלו לדרוש את אותם הלכות שהם במסורת? מדוע הלכות אלו באמת נמסרו במסורת, ולא נכתבו בפירוש? כיצד הלכות שנמסרו במסרות מהוות "גילוי אלוקי המתגלה דרך נפשות בני ישראל"?
1. לגבי חלק מן ההלכות שניתנו במסורת, ההלכות למשה מסיני, אכן אומרים חז"ל והראשונים שלא ניתן היה לדרוש אותם מן הכתוב. הרחבתי בזה בפרק ז', ועיין בפרט לשון הרמב"ם והמאירי שם בעמ' 256.
2. לגבי הפירושים המקובלים מסיני, אכן חכמים מוצאים להן מקור בכתוב, בנוסף על המסורת. בזה אם כך עולה השאלה שלך - מדוע נמסרה בזה מסורת, אם אפשר לדרוש זאת מן הכתוב? לענ"ד אפשר לענות על כך, שאלו הגדרות בסיסיות של המצוה, ולא ניתן להשאיר את המצוה חסרת מובן עד שחכמים יצליחו לעמוד על משמעות הכתוב ולדלות את כל פרטיו. כך למשל מצוות שבת - מה פשר הציווי "לא תעשה כל מלאכה"? בני ישראל צריכים הוראות בסיסיות כיצד לשמור את השבת הקרובה, ולא ייתכן לחכות עד שחכמים ידונו בפרשיות השבת ויעמדו על כל משמעויותיהן ויגדירו מה היא "מלאכה" ומה לא. את הפרטים ניתן להשאיר לשנים הבאות ואף לדורות הבאים, אך לא את ההגדרות הבסיסיות.
3. "מדוע הלכות אלו באמת נמסרו במסורת, ולא נכתבו בפירוש?" - זו כמובן שאלה בכיוון אחר. ייתכן לענות על כך, שהתורה שבכתב במהותה אמורה להציג את העקרונות והמהות, ואין עניינה להיכנס לכל הפרטים (גם הפרטים ההכרחיים להגדרת המצוה), וכפי הקטע שציטטת. אם כי אכן יש פרשיות שבהן הפרטים מרובים, וכדברי המשנה בחגיגה א', ח, שמחלקת בין פרשיות שונות:
היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות הדינין והעבודות הטהרות והטומאות ועריות יש להן על מי שיסמכו הן הן גופי תורה.
4. "כיצד הלכות שנמסרו במסורת מהוות "גילוי אלוקי המתגלה דרך נפשות בני ישראל"?" - הביטויים שהבאתי על כך שהתורה שבעל פה היא גילוי אלוקי דרך נפשות בני ישראל, עוסקים בחלק היצירה שבתורה שבעל פה, ולא בחלק המסורת. וכפי שכתבתי בקטע שציטטת: "שהתורה שבעל פה (במובן של הדינים שנלמדו על ידי חכמים)שונה במהותה מן התורה שבכתב..."
שלום וברכה, ויישר כח על המשך העיסוק בנושא זה.
א. לגבי השאלה שהעלית, שסמכות חכמים לדרוש את התורה מבוססת בעצמה על דרשה - לענ"ד אין זה כך. פרשיית "כי יפלא ממך דבר...", שהיא מקור הסמכות של חכמים, אומרת את עניין הסמכות על פי פשוטו של מקרא וללא צורך בדרשות. נראה לי שזה עולה בבירור מפשט הפרשייה. הנושא יידון בעז"ה בכרך הבא.
ב. לגבי השאלה:
זאת ועוד, אחרי שהעלנו בחכתנו שעיקר יסודה של התורה שבעל פה זה דרשות חכמים, וש"היא גילוי אלוקי המתגלה דרך נפשות בני ישראל", מדוע יש בתורה שבעל פה מימד של מסורת? האם חכמים לא יכלו לדרוש את אותם הלכות שהם במסורת? מדוע הלכות אלו באמת נמסרו במסורת, ולא נכתבו בפירוש? כיצד הלכות שנמסרו במסרות מהוות "גילוי אלוקי המתגלה דרך נפשות בני ישראל"?
1. לגבי חלק מן ההלכות שניתנו במסורת, ההלכות למשה מסיני, אכן אומרים חז"ל והראשונים שלא ניתן היה לדרוש אותם מן הכתוב. הרחבתי בזה בפרק ז', ועיין בפרט לשון הרמב"ם והמאירי שם בעמ' 256.
2. לגבי הפירושים המקובלים מסיני, אכן חכמים מוצאים להן מקור בכתוב, בנוסף על המסורת. בזה אם כך עולה השאלה שלך - מדוע נמסרה בזה מסורת, אם אפשר לדרוש זאת מן הכתוב? לענ"ד אפשר לענות על כך, שאלו הגדרות בסיסיות של המצוה, ולא ניתן להשאיר את המצוה חסרת מובן עד שחכמים יצליחו לעמוד על משמעות הכתוב ולדלות את כל פרטיו. כך למשל מצוות שבת - מה פשר הציווי "לא תעשה כל מלאכה"? בני ישראל צריכים הוראות בסיסיות כיצד לשמור את השבת הקרובה, ולא ייתכן לחכות עד שחכמים ידונו בפרשיות השבת ויעמדו על כל משמעויותיהן ויגדירו מה היא "מלאכה" ומה לא. את הפרטים ניתן להשאיר לשנים הבאות ואף לדורות הבאים, אך לא את ההגדרות הבסיסיות.
3. "מדוע הלכות אלו באמת נמסרו במסורת, ולא נכתבו בפירוש?" - זו כמובן שאלה בכיוון אחר. ייתכן לענות על כך, שהתורה שבכתב במהותה אמורה להציג את העקרונות והמהות, ואין עניינה להיכנס לכל הפרטים (גם הפרטים ההכרחיים להגדרת המצוה), וכפי הקטע שציטטת. אם כי אכן יש פרשיות שבהן הפרטים מרובים, וכדברי המשנה בחגיגה א', ח, שמחלקת בין פרשיות שונות:
היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות הדינין והעבודות הטהרות והטומאות ועריות יש להן על מי שיסמכו הן הן גופי תורה.
4. "כיצד הלכות שנמסרו במסורת מהוות "גילוי אלוקי המתגלה דרך נפשות בני ישראל"?" - הביטויים שהבאתי על כך שהתורה שבעל פה היא גילוי אלוקי דרך נפשות בני ישראל, עוסקים בחלק היצירה שבתורה שבעל פה, ולא בחלק המסורת. וכפי שכתבתי בקטע שציטטת: "שהתורה שבעל פה (במובן של הדינים שנלמדו על ידי חכמים)שונה במהותה מן התורה שבכתב..."
6 תגובות:
השאלות שהצגת הזכירו לי את הסיפור על משה רבנו שתוהה מדוע צריך תגים, והקב"ה שולח אותו לבית מדרשו של ר' עקיבא שדורש הלכות מהתגים ומשה לא מבין מה הן אומרים עד שתלמידי ר"ע שואלים למקור ההלכות ור"ע עונה שהן "הלכה למשה מסיני" ואז נתישבה דעתו של משה.
משמע שאמנם יש יכולת יצירה אנושית לחדש בתורה אבל כדי לחדש צריך "אקסיומות" שאותן ניתן לפתח, והאקסיומות האלו הן "הלכה למשה מסיני" והן השורש לכל החידושים שעתיד תלמיד ותיק לחדש. אולי זה ההסבר למה צריך שילוב של מסורת וחידוש.
לגבי עצם יכולת החידוש מענין אותי האם רש"א הזכיר את הגישה ה"פלורליסטית" שמקורה בירושלמי סנהדרין
"אמר ר' ינאי אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה, מה טעם? 'וידבר ה' אל משה', אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני היאך היא ההלכה, אמר לו 'אחרי רבים להטות' רבו המזכין זכו רבו המחייבין חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור"
וכמו שמצינו בב"מ שבמתיבתא דרקיעא בקשו לשמוע מה פסק רבה בנושא ספק בהרת.
ויש מהלך נוסף ששמעתי בשם הרב שלמה פישר - בית הלוי מנסה לחדש שבלוחות הראשונים תושב"ע היתה אמורה להכתב ורק בלוחות השניים היא ניתנה בעל-פה, איך זה יתכן ?
והדברים מתפרשים לפי הדעה בחז"ל שלוחות הראשונים ניתנו בכתב אשורי, הכולל תגים שמהם ניתן ללמוד את התושב"ע כר' עקיבא, ואילו לוחות שניים ניתנו בכתב עברי עתיק שבו אין תגים ואז תושב"ע הפכה להיות בעל פה לגמרי.
והגרי"ד סולובייציק מפתח רעיון מדברי זקנו -
"על מה נכתבה תושב"ע...על מוחו ולבו של היהודי במחשבתו ברגשותיו ובתחושותיו...אורייתא וישראל חד הם. השכינה שורה בכל אדם מישראל ושכינה לעולם אינה בטלה" (ימי זכרון עמ' 249)
עכשיו ראיתי שכבר היו פוסטים בנושא משה ור"ע, ונראה לי שההסבר של הרב אריאל דומה למה שכתבתי ומסביר את הצורך במסורת יחד עם חידוש
למה לא לומר שהאקסיומות זה מה שמופיע בתורה שבכתב?
כי אין בתושב"כ בפירוש את המידות שהתורה נדרשת בהן, ובטח שלא הסבר איך דורשים הלכה מ"תגין" - בין אם מדובר על תגי האותיות ממש ובין אם זה משל על דיוקי דיוקים מלשון הכתוב.
צריך איזה בסיס במסורת בעל פה לשיטות שבהם יכולים חכמים להגיד לך "את דבר המשפט".
כלומר, פן המסורת של התורה שבעל פה צריך לכלול אך ורק דבר אחד: הכללים בהם יש לדרוש הלכות חדשות.
המסורת צריכה לכלול בעיקר את הכללים, אבל גם הלכות בדידות שלא מצאו את מקומן במערכת הקיימת. למה יש כאלה ?
בפשטות אפשר לטעון שאלו הלכות בדידות שאינן קשורות להלכות אחרות, וצריך לבנות עבורן מערכת יחודית של כללים, אקסיומות ולימודים, כך שעדיף כבר להעביר אותן כלשונן.
אבל נראה לי שיש סיבה יותר אמיתית - כי נכון ופשוט יותר להעביר אותן במסורת ולא במערכת סברות ולימודים. למשל הרבה יותר פשוט להעביר במסורת מדור לדור איך מכינים תפילין מאשר לפתח סברות ודרשות (משהו דומה לדרך העברת המסורת של כתמים). או שיעורים - אנחנו רואים היום את התוצאה של הנסיון לפסילת המסורת המקובלת של השיעורים ובנייתה מחדש
אני חושב שרוב ההלל"מ נכנסות לקטגוריה השניה, ואולי אפילו אפשר לפרש לפיה כל מיני דינים המוגדרים הלל"מ למרות שברור (לי לפחות אין הסבר אחר) שהן דרבנן, כמו "החזן רואה היכן התינוקות קוראים" -המורה זכר שכשהיה תלמיד הוא קרא בשבת בהשגחת החזן והוא מתנהג בהתאם עם תלמידיו כאילו "ככה קיבל משה מסיני" אע"פ שאי אפשר למצוא היתר בסברה לדין הזה.
הוסף רשומת תגובה