בספר "יערב שיחי - שיחות עם הרב יעקב אריאל" של הרב ארלה הראל (קישור לביקורת על הספר), אחד הנושאים אליהם מתייחס הרב אריאל הוא שילוב של חוכמות חיצוניות בלימוד התורה. הרב אריאל מתחיל באמירה כללית לפיה (עמ' 202):יש השגחה פרטית: כאשר הקדוש ברוך הוא מביא לעולם שיטת לימוד או צורת חשיבה, הוא מוריד אותה לכולם, הן ליהודים והן לגויים, מבלי שיש קשר ביניהם. יש אוירה תרבותית בחלל האויר והיא חודרת לכל מקום. גם תלמידי חכמים, שאינם יוצאים מארבע אמות של הלכה, אינם מנותקים ממנה... היו השפעות סמויות, אבל לא על ידי לימוד ישיר של פילוסופיה ומדע בחוץ.לאחר מספר עמודים הוא עובר לדבר על שילובים של תורה ואקדמיה, והוא מביא לדוגמא את הרב אהרן ליכטנשטיין (עמ' 204):
רק בעלי כישרון מיוחד זכו שתורתם תהיה עיקר והשכלתם טפלה. הם עשו זאת רק לאחר שכבר היו למדנים רציניים, ורק אז יצאו לרכוש גם ידע כללי. וגם כשלמדו באקדמיה לא פסקו מלימוד תורה, באופן שהלימוד נחשב בעיניהם קבע והמדעים האחרים עראיים.[...] הרב ליכטנשטיין, למשל, רכש את למדנותו תחילה בישיבה. הוא למד גם באקדמיה, אבל כשלימד תורה בישיבה - הוא היה ראש ישיבה בלבד. הוא השתמש בידע שלו לא מעט בשיחותיו פה ושם, כולל בשיחות מוסר בישיבה, כפי שכל משגיח בעולם משתמש במשלים ורעיונות מתחומים אחרים. הוא יכול היה לתבל את למדנותו זעיר פה זעיר שם גם במושגים הלקוחים מבחוץ, אבל השיעורים שלו היו שיעורים ישיבתיים מובהקים.ועל אף הנימה העולה מהדברים דלעיל, בהמשך הספר נראה שהרב אריאל מתבטא קצת אחרת על חכמה חיצונית (עמ' 246):
צריך אפוא להבחין בין תרבות ובין מדע. אפשר לקבל מהעולם כולו ידע, ובכלל זה כל דבר שיש בו חכמה: מדעים, טכנולוגיות, כלים וכל מה שמקדם את האנושות ומביא תועלת. אולם יש לברור את הבר מתוך התבן.
[...]
למרות ההבחנה שבין מדע לתרבות, גם בתרבות יש מקום לברור את הסולת מן הפסולת. יש בתרבות העולמית דברים יפים שיש בהם ערך. גם כאן אפשר לומר 'חכמה בגויים תאמין', כלומר כישרון האומניות השונות - מוזיקה, ספרות, ציור ועוד. ואילו 'תורה בגויים על תאמין', כלומר ערכים, מוסר, צדק, יושר, אמונה באלוקים, איך להתנהג, מה ליצור באומנות וכיצד ליצור - לכל אלו יש לנו דרך מקורית משלנו.
הרב ליכטנשטיין מתחיל באמירה כי "נטילת ערכים מבחוץ זקוקה לזהירות רבה". לאחר פירוט הזהירות הרבה, שואל הרב סבתו (עמ' 76):
ולאחר שנעשו הבדיקות הזהירות הללו, האם רשאים אנו לדלות רעיונות מהוגים זרים ולהיות מושפעים מהם בעולמנו הרוחני?כשם שהרב אריאל מביא בדבריו לעיל את הרב ליכטנשטיין כדוגמא, הרב ליכטנשטיין מביא את חותנו הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק כדוגמא:
אדם אחד שאל אותי: האם הרב סולובייצ'יק הושפע מקירקגור?
אני מבין שמי ששאול שאלה כזו, שואל אותה בנימה ביקורתית - כמי שקובע: אם הרב הושפע מקירקגור, אוי ואבוי לנו!
השבתי לו: שמע, אם כוונת שאלתך היא, האם הרב סולובייצ'יק קרא את קירקגור? בודאי שהוא קרא. אבל אם אתה שואל: האם הוא דלה ממנו משהו? איני יודע בודאות, אך אני סבור שגם על השאלה הזאת התשובה היא חיובית.
כמובן, אדם גדול כמו הרב סולובייצ'יק, שכל ימיו לומד תורה, מושרש בעולמה, בהשקפתה ובערכיה - אדם גדול כזה, כשהוא עומד מול ספר של קירקגור, אם לאחר בדיקתו הזהירה, הוא מוצא את הדברים שקרא שם כאמתיים, כמוסריים, כמעמיקים את תודעתנו לגבי עבודת ה', האם עליו להסיר את הדברים הללו הצדה? האם עליו להתעלם מהם? למה? רק מפני שהם מבוססים על קירקגור?
אם הרעיון אמתי, הוא ייטול אותו, ואם לאו, הוא יתעלם ממנו, לא מפני שהרעיון נמצא אצל קירקגור, אלא מפני שהוא אינו נכון.
3 תגובות:
השאלה על שילוב ערכים חיצוניים בתפיסת העולם של תלמידי חכמים נוגעת בשאלה יסודית יותר: האם התורה מתווה קו דרך ברור שיש ללכת בו, או שהתורה מציבה מסגרת שבתוכה ישנו מקום למגוון רחב של דעות חוליות, ובלבד שלא יחרגו מתחום המסגרת, כלומר שלא יסתרו ערך תורני מפורש.
מי שמחזיק בשיטה הראשונה יחשוש מאוד משילוב כל ערך חיצוני בתפישת העולם, שמא ערך חיצוני יבוא על חשבון ערך תורני, ובכלל עשוי לאחוז בגישה שכל הערכים צריכים להלמד מהתורה, וערך חיצוני - מסוכן מאוד מחשש סביר שהוא סותר ערך בתורה (אחרת, אותו ערך היה צריך להיות מפורש בתורה, אם אינו מופיע - כנראה שאינו ערך תורני).
מי שמחזיק בשיטה השניה לא יחשוש כלל להיות מושפע מערכים חיצוניים, מאחר וכל זמן שאין סתירה ברורה ביניהם לבין ערכים תורניים, כנראה שהם נמצאים בגבולות המסגרת התורניים, ואין כלום בכך שאינם מפורשים בתורה.
על פי היחס למוסר הטבעי באורות התורה, הרב קוק אחז כנראה בשיטה השניה של 'מסגרת', מאחר והוא מדבר על כך שהתורה צריכה להיות נר לרגליו של אדם שלא יטעה, אבל ככלל אבל ללכת על פי המוסר הטבעי שלו, משמע שרואה בתורה מסגרת, ולא קו ברור ומצומצם (בכלל, שאלת היחס למוסר הטבעי היא מבדק טוב כדי לזהות באיזה שיטה אוחז הדובר, אם דוחה אותה, כנראה שדוגל בשיטת ה'קו' ולפיה הכל צריך להיות מפורש במקורות התורניים, ומה שלא מפורש - הוא מחוץ לתורה).
(הערה: השיטות לא הוצגו באופן נייטרלי כאן, מאחר ויש לי העדפה ברורה לשניה)
אני חושב שיש פער בין 'מוסר טבעי' ובין תפיסות מוסריות שקיימות בעולם.
אם ניקח נושא אקטואלי - היחס ללהט"בים. יתכן שהמוסר הטבעי אומר שלא לפגוע בהם, לא להעליב אותם וכדו', אבל מה מעבר לזה? לגבי זה, בוודאי שאי אפשר להביא ראיה מדברי הרב.
נקודה נוספת שצריך לציין ביחס לגישה הראשונה - גישה שמבררת רק 'מה מותר ומה אסור' מבחינה הלכתית היא במהותה גישה במגננה. בעצם הכל צריך להיות כפי תפיסות החול, אלא שמה נעשה והתורה אסרה.
כבר אמר הרמב'ם בסוף הלכות קידוש החודש---אל תתפלא שענין המולד וחישוביו שהוא הבסיס לכל החגים נלקח מחכמת הגויים--כי כל דבר שמתישב עם השכל האנושי וניתן לבדיקה אין בעיה לקבלו.
הוסף רשומת תגובה