ביקורת ספרים: תחומין לז

לפני כמה שבועות נתן לי חבר לקרוא את הכרך האחרון של תחומין, כרך לז.

כצפוי, מצאתי בספר מספר מאמרים מעניינים. אזכיר רק מקצת מהם:

- מאמר של הרב יהונתן שמחה בלס, בנושא "הצלת נפשות ורכוש בשבת משרפה שהציתו מחבלים" - המאמר דן בהכוונה הלכתית למשפחות שהיו צריכות להתפנות בשבת מיישוב בעקבות הצתות. 

- מאמר של הרב ד"ר דב וד"ר שרה ויינשיין בנושא "קידושין על-תנאי שערך הרב יהודה עמיטל זצ"ל" - המאמר מתאר מספר זוגות שערכו קידושין על-תנאי בהוראת ובהכוונת הרב יהודה עמיטל.

- מאמר של מו"ר הרב יהושע בן-מאיר בנושא "שימוש בכלים ללא טבילה בשעת הדחק" - דומני שהחידוש של מאמר זה נמצא במשפט האחרון שלו: "כלי חשמל שהטבלתם עלולה לקלקלם, ואף יש בה חשש סכנה להתחשמלות, אין להטבילם ולהיכנס לספק סכנה".

- מאמר של הרב אביחי קצין בנושא "ברכת כהנים בעמידה על פרוטזה ובישיבה על כיסא גלגלים" - המחבר, בעל פרוטזה בעצמו, מסיק שהכהן יעלה לדוכן, אך אם הוא אינו מסוגל לעמוד אז יברך רק את פסוקי "יברכך" ללא ברכת "אשר קדשנו".

מלבד מאמרים שמחברים שונים שולחים למערכת תחומין לפרסום, בכרכי תחומין ישנם גם מאמרים מוזמנים. כנראה, עורכי תחומין פונים למספר רבנים נחשבים או המחזיקים במשרות חשובות ומבקשים מהם מאמר לפרסום בתחומין. כנראה שיש מעורכי תחומין הרואים בפרסום אותם מאמרים משהו שתורם למעמד הרם של כתב-העת הזה. לצערי ולענ"ד טעות בידם. 

כך תמצאו בין שלל המאמרים בכרך זה מאמר מאת הראשל"צ הרב יצחק יוסף בנושא "מוצרי יסוד ללא הכשר לפסח". המאמר מחולק לשלושה סעיפים: א. חזקת כשרות המוצרים. ב. קמח לפסח מן השוק. ג. האם ביצים צריכות הכשר לפסח? בשני הסעיפים האחרונים אין כלל דיון מציאותי בשאלה, ואין בכלל מסקנה מעשית. נראה שמישהו בלשכת הרב יצחק יוסף לא הבין מה מבקשים ממנו, או אולי לא היה אכפת לו. 

מאמר נוסף בקובץ הוא מאת הג"ר אשר וייס, מתלמידי החכמים הבולטים שבדור. נושא המאמר הוא "חובת הציות לחוקי התנועה". אני מרשה לעצמי לנחש שאם המאמר הזה היה מוגש בעילום שם הוא לא היה מאושר ע"י העורכים. 

בהקשר הזה אני רוצה לציין גם מאמר נוסף. מאמר של הרב צבי רייזמן בנושא "רחם מלאכותית כמכריעת ספק היוחסין בפונדקאות". הרב צבי רייזמן תרם מממונו להוצאת הכרך הזה, והעמוד הראשון של הכרך מוקדש על ידו לרב רוזן ולחברי מכון צומ"ת. כשהגעתי למאמר שלו, שאלתי את עצמי אם מדובר בעוד מאמר שנכנס רק משום שם מחברו. החלטתי בכל זאת להתחיל לקרוא, וגליתי שחשדתי בכשרים. מאמרו היווה עבורי חומר רב למחשבה. טענתו העיקרית במאמר הוא שהמחלוקת בדבר מי נחשבת האמא בפונדקאות (בעלת הביצית או בעלת הרחם) תוכרע ע"י המציאות של רחם מלאכותית - ברגע שיתחילו להשתמש ברחם מלאכותית יהיה ברור לכולם שלא בעלת הרחם היא האם. 

מלבד בעיית המאמרים של אנשי השם, ישנם מאמרים נוספים בקובץ שהיה נכון שהעורכים יחזירו אותם לכותביהם: מאמרים שאינם דנים בצדדי הספק, ולא מביאים סברות או ראיות לכאן או לכאן, אלא רק "שאלתי את רב פלוני והוא אמר כך וכך", או מאמרים שחסר בהם התייחסות לשאלות יסוד שדנו בהם הפוסקים. דוגמא למאמר מהסוג האחרון, הוא מאמר שדן בנושא השקעות עפ"י ההלכה. המאמר כלל לא מתייחס לשאלת מעמד חברה בע"מ עפ"י ההלכה. האם לא היה ראוי שהעורכים יעירו לו על כך?!

שמעתי בעבר מאנשי רפואה ומשפט שהתפרסמו מאמרים בתחומין בנושאי רפואה ומשפט שהיה בהם חוסר הכרות עם המציאות בשטח. אני מעלה טענה זו רק על מנת לסכם את הנאמר לעיל ולהציע דבר פעולה לתיקון. 

הצעתי לעתיד היא שמאמרים יוגשו לעורכים בעילום שם. העורכים יחליטו אך ורק עפ"י תוכן המאמר אם הוא ראוי לפרסום בכתב העת היוקרתי. מאמר שנמצא ראוי לפרסום, במידה והוא עוסק בנושאים שדרוש בהם ידע מעשי, יוגש לבחינה למישהו מומחה באותו תחום שיחווה דעה על התיאור המציאותי במאמר.