בדף היומי של יום שישי (סנהדרין צו ע"א) למדנו סיפור על סנחריב מלך אשור:
אזל אשכח דפא מתיבותא דנח אמר היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא אמר אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב להו לתרין בנוהי קמך שמעו בנוהי וקטלוהו היינו דכתיב (מלכים ב יט, לז): "ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב וגו'"
או בתרגום לעברית:
הלך ומצא נסר מתיבתו של נח. אמר: זה [=הנסר] האלוהים הגדול שהציל את נח מהמבול. אמר: אם אלך ואצליח, אקריב את שני בני לפניו. שמעו בניו והרגוהו. וזה שכתוב: "ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב וגו'"
הסיפור צריך ביאור, היאך קישרו חז"ל את סנחריב לנח?
סנחריב ידוע בדברי חז"ל כמי שבלבל את אומות.
לא צריך להיות חד-אוזן במיוחד כדי להבחין שהמילה "בלבל" קשור מאד לפרשת נח, הן למבול, והן לסיפור בבל.
סנחריב מבלבל את האומות ומשנה סדרי בראשית, כמבול בזמנו.
רק מקום אחד נשאר מוגן מפני סנחריב – ירושלים. ירושלים משמשת כתיבה המצלת מפני המבול של סנחריב.
סנחריב פוגש בנסר מתיבותו של נח – כשבחיים האמיתיים הוא פוגש בחומות ירושלים וברוחו החזקה של חזקיהו מלך יהודה, אותם הוא לא מצליח לשבור. אך סנחריב איננו מבין שאין זה חוזק החומות, עוצמת התיבה, המצילה את ירושלים ואת נח, אלא הקב"ה אלהי עולם המציל את חסידיו מפני הרעות המתרגשות עליהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה