יום שני, 12 בספטמבר 2016

עלה לרשת: טיוטה של פניני הלכה על הלכות הכשרת כלים

עודכן בי"ד אלול (16.9)

הרב אליעזר מלמד עובד על הכרך הבא של פניני הלכה שיעסוק בהלכות כשרות. במסגרת זאת, הוא עושה כל מאמץ שדבריו יהיו נכונים ומתאימים לידע הידוע כיום על מהותם של כלים ובמיוחד לכך שרוב הכלים שבידינו כיום שונים מהכלים של פעם. וכמובן, לידיעה שלא ניתן כיום להרגיש בטעם כלשהו שעובר מתבשיל קודם שבושל באותו סיר.
לצורך זה, הרב מלמד פרסם טיוטה של פרק העוסק בהכשרת כלים, והוא ביקש מהציבור המבין בתחום הערות.

למעשה הרב מלמד נוטה לומר שלפחות בדיני הכשרת כלים אין שינוי בהלכות, וגם סירי המתכת שלנו, עם אפשרויות הניקוי שיש בידינו היום, צריכים לעבור הכשרה באותו אופן שהכלים היו צריכים לעבור הכשרה בתקופות קודמות.
הוא מגיע למסקנתו זו לאור שלושה עקרונות:
א. תקנת חכמים - הכשרת כלים מחלבי לבשרי זה התנאי המינימלי שדרשו חז"ל. אם נסתפק רק בניקוי, עלולים להיכשל ולהשתמש באותו כלי לבשרי וחלבי בלי לנקות בינתיים.
ב. אמנם לא ניתן לחוש בטעם שיש בכלי, אך בכל זאת יש מעבר של חלקיקים מסוימים מהתבשיל הקודם שבושל בכלי לתבשיל הנוכחי ואם לא נכשיר את הכלי הרי יש בזה משום "אין מבטלין איסור לכתחילה".
ג. יתכן וזו גזירת הכתוב (בהסתמך על כמה ראשונים שכתבו כך) להכשיר כלים שבישלו בהם איסור, גם אם אין טעם.

על העקרון השלישי מוסיף הרב פיסקה שאינני יכול לומר שאני מבין:
ואפשר שהכל יסכימו ליסוד זה, מפני שכפי הנראה גם בעבר המתכות לא בלעו טעמים, שכן מולקולות הטעם גדולות בהרבה מהרווחים שבין חלקיקי המתכות לסוגיהם השונים. ואף שבמהלך הדורות ייצור המתכות השתכלל, מכל מקום גם בעבר מולקולות הטעם לא יכלו לחלחל לתוך המתכות. וממילא כל מה שדיברו חכמים על הטעם הבלוע בכלים, כוונתם לטעם שנדבק לדפנותיהם. ואם כן, למרות שרגילים כיום להסיר את השכבה הדבוקה לדופן הכלי על ידי סבון, עד ששום שמץ טעם לא נשאר דבוק לכלי, כיוון שבעת הבישול טעם הטרף היה דבוק לכלי, גזירת התורה להכשירו כבר חלה עליו ולא פקעה ממנו בעת הניקוי.
לכאורה, הוא מניח כאן את המבוקש. לכאורה השאלה היא בדיוק זו: האם אפשר לומר שניקוי הכלי עם סבון/מסיר שומנים וסקוטש יכול לבוא במקום הגעלה/ליבון? כאן הוא מניח שלא, הגם שזה מה שלהבנתי זה מה שהיה להוכיח.

אישית אני מסכים מאד עם היסוד הראשון שכתב הרב. כלומר, שאמנם אין טעם, אך גם כלי שאין בו טעם יצטרך הכשרה. בדיוק כמו שכלי שאינו בן-יומו צריך הכשרה, הגם שטעמו פגום. עפ"י זה אכן אין כאן חידוש גדול למעשה.
עם זאת, לגבי מעמד האוכל שבושל בכלי בן-יומו יש כאן אכן חידוש גדול. לדברי הרב מלמד כאן, מכיוון שאין כלל טעם שעובר מסיר נקי (גם אם הוא בן-יומו, שבשלו בו באותו היום) לאוכל שמבושל בו - הרי שהאוכל יהיה מותר באכילה!
הנה דבריו של הרב מטורו בעיתון בשבע:
אם אכן דברינו נכונים, אזי מצוות התורה להכשיר כלים שבישלו בהם טרף נותרה בעינה. אבל אם בדיעבד בישלו בשגגה בסיר טרף אפילו בן יומו, או שבישלו חלב בסיר בשרי בן יומו, אם הסיר היה נקי לגמרי, מכיוון שברור לנו שטעם האיסור אינו מורגש במאכל – המאכל כשר.

פרופ' נדב שנרב, בספרו קרן-זוית (ספר מומלץ מאד), פרשת מטות, למעשה התייחס לעקרונות שכתב הרב מלמד והוא מעיר עליהם. הנה העמודים הרלונטים:



2 comments:

חגי אמר/ה...

הטענה שבסיר בן יומו שנוקה ע"י סבון הטעם הוא פגום ואינו שונה מסיר שאינו בן יומו לא כזאת מחודשת - ככה כבר פסקו המתירים בדין שימוש במדיח כלים לבשר וחלב גם באותו יום, והתבססו על השו"ע שהתיר לרחוץ כלים במים שעורבבו עם אפר מפני שהטעם נפגם בכך.

בתור אלרגני רציתי לשאול האם יש משמעות לכך שמבחינה רפואית לא ידוע לי שאלרגנים צריכים להשתמש בכלי נירוסטה או פורצלן מיוחדים, אלא די בניקוי עם סבון. האם לא נאמר "חמירא סכנתא מאיסורא" ?

בנינין אמר/ה...

הטענה שאפילו אם לא מורגש טעם, נצרך הכשרה כדי שלא לעבור על "אין מבטלין איסור לכתחילה" דוגמת כלי שאינו בן יומו, נראית לי לא פשוטה בכלל. הרי לפי רוב הראשונים, מה שצריך הכשרה בכלי שאינו בן יומו הוא גזירה מיוחדת אטו בן יומו. לפ"ז, ברור שאין מקום לגזור אם נחליט שכל הכלים היום לא בולעים. וכן סוג שלם של כלים שלא בולעים, מאיפה יהיה פשוט שיש לגזור אטו סוגים אחרים.