יום שישי, 2 בספטמבר 2016

חוסם פרסומות וגזל

נתקלתי בתשובה שכתב הרב דניאל מן, דיין בבית הדין של ארץ חמדה, במענה לשאלה אודות המקרה הבא: אדם נכנס לאתר מסוים, קופץ לו חלון בו כתוב "האתר מרויח את כספו מפרסומות. אנחנו מזהים שיש לך תוכנה שחוסמת פרסומות. באפשרותך לבחור אחד משתי אפשרויות: א. לבטל את חוסם הפרסומות שברשותך. ב. לעבור על גניבה ולהמשיך לגלוש באתר.". האם יהיה איסור להמשיך לגלוש באתר עם חוסם הפרסומות?

בתשובתו דן הרב מן מצד זכויות יוצרים, וכביכול השימוש ביצירה של בעל האתר ללא הסכמתו (שכן הוא לא מסכים להשתמש בו עם אתה לא נחשף לפרסומות).

לענ"ד הדברים לא מתחילים.

למה הדבר דומה? אדם יפרוס את מרכולתו ברשות הרבים ויכריז: "כל מי שרוצה להסתכל על מרכולתי חייב להתבונן גם בהדגמה". היעלה על הדעת שיהיה כאן דיון מצד פגיעה בזכויות היוצרים של בעל הדוכן אם אני מתקרב לראות מה יש בדוכן, הגם שאינני מתכוין לצפות בהדגמה? האם לבעל הדוכן יהיה טענה כלפי אם אנהג כך? האם יוכל לתבוע אותי לבית הדין?

באותו האופן, היעלה על הדעת שבעלי האתרים הללו יוכלו לתבוע מישהו לבית הדין על הפגיעה הזו כביכול?

זאת ועוד, המפרסמים, כמו כל אדם שמשתמש ברשת, יודעים שיש אחוז מסוים שמתקינים חוסמי פרסומות. ועל דעת כן הם מפרסמים.

ועוד, אם בעל האתר באמת מעוניין למנוע מאנשים להשתמש באתר שלו כאשר יש להם חוסמי פרסומות, אזי יש בכוחו למנוע מהם לראות את תכני האתר, בדיוק כפי שהוא מזהה שיש להם חוסמי פרסומות והוא מקפיץ להם את החלון הנ"ל.


14 תגובות:

טוביה שלמה בר אילן אמר/ה...

רב צעיר, האם יש לאחד הגולשים רשות לחבל באתר?

אם לא - סימן שהאתר נחשב רכושו של בעלי האתר. כיון שכך, זכותו לקבוע כיצד נוהגים ברכושו.

אין כלל מקום להשוואה בין 'הסתכלות על דוכן' ובין 'הסתכלות באתר'. האתר שאוסר הסתכלות בו, איננו מתכוון למכור דברים אלא את התוכן עצמו שהוא מציג! לכן באמת מדובר על 'זכויות יוצרים' - שזה 'שם קוד' לעצם הנאה מיצירה של מישהו אחר.

הטענה שהוא יכול לחסום יותר איננה טענה כלל. גם אם אני משאיר את ביתי פתוח, אם אני מודיע שאסור להכנס לביתי אז אסור להכנס לביתי, גם אם הדלת פתוחה.

טוביה

RavTzair אמר/ה...

ואם מישהו מציג תמונה שהוא צייר באמצע הרחוב - לדעתך, הוא יכול להציב תנאים על העוברים ושבים באשר להסתכלות בתמונה? זו הרי יצירה שלו ואסור לחבל בה!

טוביה שלמה בר אילן אמר/ה...

יש כאן כמה נידונים

א. אין ספק שניתן לגבות כסף על צפיה בתמונות, בדיוק כמו שגובים כסף בכניסה לאיצטדיונים ולמוזיאונים.

ב. 'אין אדם אוסר דבר שאינו שלו', ולכן אני לא יכול למנוע אנשים מללכת ברשות הרבים בטענה שהוא בדרך הילוכו מסתכל על התמונה שהצבתי שם.

ג. אני יכול לאסור על אנשים לעמוד ולהתבונן בדווקא על התמונה שלי ברשות הרבים וגם לגבות כסף על כך. אמנם, אני צריך לקבל רשות מבני רשות הרבים על עצם העמדת התמונה וגביית תשלום עבור זה. למה הדבר דומה - לנגן רחוב שיבקש כסף ממי שעומד ומאזין לנגינה שלו. אין בכך בעיה מצדו, אבל העיריה יכולה לדרוש ממנו שלא ינהל את עסקיו ברשות הרבים אלא ברשותו הפרטית

RavTzair אמר/ה...

מה?!?!
אתה חושב שנגן רחוב יכול למנוע מאנשים ברחוב לעמוד ולהקשיב למוסיקה שלו אם הם לא מוכנים לשלם?!
אינני יודע כיצד להתוכח עם טענה כזאת.

טוביה שלמה בר אילן אמר/ה...

אני מניח שאנחנו מסכימים שאפשר לעמוד עם קערת דובדבנים ברשות הרבים ולבקש מהאנשים לשלם עבור האכילה.

וודאי שניתן לדרוש תשלום על הנאה מתוכן היצירה, למרות שההנאה לא פוגעת כלל בעצם היצירה. כמו שצינתי, אני לא יכול לאסור על אנשים ללכת ברחוב אבל אני יכול לדרוש תשלום עבור הנאה גם אם היא מתרחשת ברשות הרבים.

RavTzair אמר/ה...

כאמור, אינני יודע איך להתחיל להתוכח עם עמדה כזאת. [אולי תסכים שזה פחות מ"זה נהנה וזה לא חסר"?]
בכל מקרה אנחנו יכולים להסכים שכשם שנגן רחוב יכול לחייב את העומדים ברחוב לשלם לו, ובעלי חנות יכולים לחייב את המסתכלים בחלון הראווה בתשלום על כך, כך גם בעל האתר יכול להציב תנאים לגולשים בו.

אבי אמר/ה...

טוביה,

מה המקור שלך לדבריך ש: "ודאי שניתן לדרוש תשלום על הנאה מתוכן היצירה, למרות שההנאה לא פוגעת כלל בעצם היצירה"? במילים אחרות, איזה מעשה אתה מתכוון להתנות בתשלום?

טוביה שלמה בר אילן אמר/ה...

רב צעיר
אסור להתגנב לאולם קולנוע למרות שבעלי הקולנוע גם כך מקרינים את הסרט. אין פה 'זה נהנה וזה לא חסר' - כי זהו פרנסתם של בעלי הקולנוע! הדברים נכונים גם לגבי עליה לאוטובוס ללא כרטיס, גם אם האוטובוס נוסע גם כך באותה הדרך. על אותה הדרך, אני יכול להקרין סרט באמצע הרחוב ולגבות עבורו תשלום (כאמור, אחרי קבלת רשות מ'בעלי רשות הרבים') - זוהי פרנסתי

(ההגדרה הלומדית המקובלת היא, ש'זה נהנה וזה לא חסר' פוטר מתשלום בדיעבד, אבל לא מונע ממני לבקש כסף מלכתחילה)

אבי
אני לא צריך להתנות 'מעשה' אלא אפשר לגבות תשלום על עצם ההנאה. המקור הבסיסי הוא שניתן לקדש אשה תמורת הנאה זו - כדברי המשנה 'שחוק לפני, רקוד לפני' (קידושין סג.). אם לא ניתן לגבות עבור זה תשלום, בודאי שלא ניתן לקדש בזה אשה

אבי אמר/ה...

בוודאי שאפשר לגבות תשלום על הנאה בהסכמת הנותן והמקבל, וזה המקרה בקידושין. מה שאי אפשר זה לגבות מאדם תשלום על משהו שמותר לו לעשות בלאו הכי (לעמוד ברשות הרבים ולצפות באירוע שמתרחש שם).

מוטי אמר/ה...

ברור שאי אפשר לחייב אדם לשלם על סרט שמוקרן ברשות הרבים, וזו הסיבה שבעלי הקולנוע מקרינים במקום סגור, באירוע מגדרים איזור מסויים (אם העירייה מאשרת) ומותר לראות ולשמוע מחוץ לאיזור בלי תשלום, וכו'.
השאלה היא אם האינטרנט זה רשות הרבים ומותר להיכנס לכל מקום, או שכל אתר זה רשות היחיד, ואסור להיכנס ללא רשות. לדעתי פשוט שהמודל המקובל היום של האינטרנט זה רשות הרבים, ורק אתרים שמוגנים בסיסמה אפשר אולי להגדיר כרשות היחיד (אבל בכל מקרה החוק אוסר לפרוץ אתרים עם סיסמה).
אבל מה לגבי מקרי ביניים? לדוגמה אתר שדורש סיסמה, אבל מאפשר גישה חופשית למי שמזוהה בתור לינק של פייסבוק. יש פה ניצול של המטא-דאטה של המשתמש בלי ידיעתו. האם למשתמש מותר לשנות את המידע הזה כדי שיראה כאילו הוא פייסבוק ויוכל לגשת? האם זה נחשב מקום פתוח? האם המשתמש מחוייב לספק מטא-דאטה מסויים רק בגלל שהאתר בחר להשתמש במידע הזה?

וסרצוג משה אמר/ה...

להבנתי בעל האתר נתן רשות למפרסם ,לי כצופה אין קשר למפרסם--ולכן אין לי התחיבויות כלפיו,--אני חב לבעל האתר מכח חוק נוהג והסכמים בינלאומיים,מצד ההלכה כל ענין "זכויות" הוא כהררים התלויים בשערה--בעיקר כי האינטרנט אינו "ממשי" החוק מאפשר מסננים וחןסמים למיניהם-- לכן אין כל סיבה לאסור זאת.

טוביה שלמה בר אילן אמר/ה...

אבי - מותר לו לעמוד ברשות הרבים, אבל אין זה ברור שמותר לו להנות באופן מכוון מחפצים שברשותי אם אינני מרשה לו זאת.

מוטי - אם אתה מסכים שאתרים שמוגנים בסיסמה הם רשות היחיד, אם כן - אין הבדל מהותי בין אתר שמוגן בסיסמה ובין אתר שאני מבקש מהגולש שלא יכנס אליו. בדיוק כפי שאין הבדל בין דירה שאני נועל במנעול ובין דירה שאני תולה עליה שלט - שטח פרטי נא לא להיכנס.

משה, לא מדובר כאן ב'חובות' כלפי בעל האתר אלא ברשות שיש או אין לך להנות מהתכנים שלו ללא רשות.

מעבר לכל זה, אני באמת לא מבין לאן נעלם 'מה ששנוא עליך'. הלא בעלי האתרים הנ"ל מתפרנסים מהפרסומות ועל ידי כך הם יכולים לפרסם את התכנים. אם אתה נהנה מפרסום התכנים, מדוע אתה לא מוכן לשלם תמורתם לבעלי האתרים? בודאי שעניני זכויות יוצרים הם כהררים התלויים בשערה, אבל עניני 'בין אדם לחבירו' שכאן הם פשוטים וברורים בעיני

וסרצוג משה אמר/ה...

למיטב ידיעתי בעל האתר מקבל תשלום מהמפרסם לפי מספר "הכניסות לאתר" ולא לפי מספר הציפיות.אם בעל האתר רוצה להטיל מגבלות--שיגיד. אם לא הטיל מגבלות--הגולש חפשי לעשות כרצונו.

טוביה שלמה בר אילן אמר/ה...

אכן, השאלה עסקה במקרה שבעל האתר רוצה להטיל מגבלות ('קופץ חלון' בכניסה לאתר)
פשיטא שאם בעל האתר לא מקפיד אז אין בכך בעיה