יום חמישי, 6 בפברואר 2014

שירות משמעותי לבנות

היום בשעות הצהריים והערב התקיים יום עיון של בית-הלל בנושא "שירות משמעותי לבנות". לצערי, לא יכולתי להשתתף עד לסופו, אך בשני המושבים הראשונים הייתי נוכח (הגם שהייתי צריך לצאת לפני סיומו של המושב השני, כך שכנראה פספסתי חלק מהשאלות שנשאלו ע"י הקהל). הנה סיכום שרשמתי לעצמי. 

מושב א' – הרצאות קצרות, 10 דק' כל הרצאה
הרב מאיר נהוראי – דברי פתיחה:
זה הנושא הנפיץ ביותר במגזר. כמעט אין יום שאין בו מאמר בנושא באתרים המגזריים.
בפרשת תרומה הפועל האמור על התרומה היא מגזרת לקיחה, בפרשת כי-תשא הפועל הוא מגזרת נתינה. התרומה של כי-תשא היא חובה, אף אחד לא יכול לותר על ההשתתפות שלו, כשאדם נותן מה שהוא חייב הוא מרגיש שזה שלו ולכן "ונתנו", אך כשאדם נותן מה שאינו חייב, בפרשת תרומה, האדם לא מרגיש שהוא נפרד ממשהו שהוא שלו, ולכן "לוקחים" את התרומה.
צריך לומר בלי גמגום שיש חובה לשרת את המדינה – גם בנים וגם בנות. האתגר העומד בפנינו הוא איך לקדם את השירות של הבנות כדי שזה יהיה מנדבת –לב, "ויקחו".
תא"ל רחלי טבת ויזל, יוהל"ן:
נתונים: בצה"ל יש לפחות 4000 נשים דתיות (בוגרות תיכונים דתיים ואולפנות), בחובה ובקבע.
כשהתגייסתי לצה"ל היינו בנות מעטות בוגרות אולפנה. כשמאפיינים היום את הבנות המתגייסות, בנות מגיעות ממרכז החינוך הדת"ל במספרים לא קטנים.
כיום יש לצה"ל חשיפה לכל בני הנוער בארץ, בכדי להסביר על האופציות שעומדות לפניהם בטרם גיוס, למעט בנות דתיות באולפנות. צה"ל מעוניין לתת לבת הדתיה את המסגרת שהיא מעוניינת בה כדי לשמור על אורחות חייה הדתיים. כל בת דתייה מסומנת במערכת הדתית כ"בת-חיל", והמפקד שלה יודע שהוא צריך לשים לב לצרכיה הדתיים (זמן לתפילות, לבוש, זכות לפגוש רב/קצינת-דת וכד').
יש בשנה וחצי האחרונות מהפך ברבנות הצבאית, כך שהרב הצבאי יודע שהוא אחראי גם על החיילות הדתיות.
כל המידע הזה נמנע מבנות בוגרות החינוך הדתי, כי הצבא לא יכול להיכנס לבתי הספר לתת להם את המידע הזה.
הייתי רוצה שכל המידע יהיה נגיש לבנות לפני שהן מקבלות את ההחלטה. וכן הייתי רוצה שבית-הלל ייתן גב למי שבחרה להתגייס.
הרב אביחי רונצקי:
כשחזרתי לצבא לפני שבע שנים, היה מציאות של ואקום בכל הקשור לבנות בצבא. הרבנות כלל לא עסקה בכל הקשור לצרכים הדתיים של הבנות. מינינו קצינה שאחראית על הנושא ת.פ. הרבצ"ר ולאחר מכן גם מש"קיות הכפופות לה. כיום הרבנים הצבאיים כיום מחויבים לתת שירות גם לחיילת הדתיה.
המציאות היא שיותר ויותר בנות מתגייסות לצבא. צריך להוסיף עוד מסגרות קדם-צבאיות שיכינו את הבנות. גם בצבא צריך להוסיף עוד ועוד קשרים עבור הבנות להעשרת עולמן הרוחני של הבנות (וגם של הבנים) במהלך השירות. כמו כן צריך להוסיף ביחידות השונות קצינות דתיות שתטפלנה בחיילות הדתיות. 
הרב אוהד טהר לב:
יש כיום ארבע מדרשות שיש להם הסדר עם הצבא – הבנות הללו מתגייסות כקבוצה והמדרשה מלווה את הבנות בזמן שירותן בצבא. המדרשות הותיקות קימות למעלה מעשור.
מכינת צהלי – המכינה שומרת על קשר עם הבנות, אך הבנות לא מתגייסות כקבוצה, ואין הסדר עם הצבא לשמירת הקשר בין המכינה לבנות בזמן שירותן.
כ250 בנות לומדות במסלולים המיוחדות הללו, מתוך כ1800 בנות דתיות המתגייסות לצבא. כל המוסדות הללו קורסות תחת המספרים ההולכים וגדלים. יש מאות בנות המעוניינות ללמוד במוסדות הכנה לצבא ואין מקום עבורן.
תובנות:
-        המרכז הדתי מתפורר – הבנים הולכים ימינה לישיבות הקו, הבנות הולכות שמאלה.
-        הבנות מחפשות אתגרים רוחניים. 
-        הבנות מדברות בשפה דתית אחרת ממה שהורגלנו.
-        הבנות משפיעות ומשנות את הצבא במקומות שאליהן הן מגיעות.
-        אנחנו משדרים שדר הפוך לנשים – הן יכולות/צריכות להתפתח בכל תחום, חוץ מהשירות הצבאי (שיש לו אתוס כל כך מפותח בחברה הישראלית).

ידעיה לוין, מנכ"ל בת-עמי:
בחינוך הדתי יש 6000-7000 בוגרות בשנה. גם מי שדוגל בגיוס בנות לצבא צריך לשאול את עצמו: לכמה בנות ניתן למצוא מסגרות מתאימות בצבא? כמה מהן יקבלו הכנה ראויה בטרם גיוסן.
האולפנות לכאורה מחנכים לשירות לאומי, אך לרוב האולפנות אין תוכנית חינוכית מסודרת בענין.
יש הרבה בורות ביחס לשירות הלאומי. בניגוד לנאמר בתקשורת, יש מנגנונים מסודרים להתמודד עם מקרי הטרדה מינית.
לא מסכים עם הרב טהר-לב ביחס לשינויי העומק בחברה הדת"ל. לדעתי, הנושא המרכזי הוא הרצון להיות חלק מהחברה הישראלית, ולא להיות מובדלים.
לקראת שנה הבאה עושים שינויים גדולים בשירות הלאומי: התחרות בין העמותות לא צריך לבלבל או לבוא על חשבון הבנות, תהליך הכוון יותר מסודר.
אני מאמין בחינוך לבחירה, יחד עם החשיבות לשמירה על אורח החיים הדתי.
בת עמי מחנכת לשנתיים שירות. כמעט כל המסגרות קוראות לשנתיים שירות (מאבי וורצמן ומטה). בבת-עמי כ35% נשארות לשנה שניה (בעמותות אחרות פחות). יש יעד להעלות את זה.
יפעת סלע, מנכ"ל אלומה:
מחכה לדיון הזה 12 שנה. עצם הדיון מבחינתי הוא מהפכה.
הבנות צריכות לקחת בחשבון שהצבא זה לא מערכת כבקשתך. אנחנו נותנות מידע כדי שהבנות יבינו מה המסגרות הקיימות ואיזה מסגרות לא קיימות.
אנחנו מלוות את הבנות, לא כמדרשה, אלא בניסיון לקשר את מי שפנתה אלינו לגורם שאמור לסייע בפתרון הבעיה.
בשנה האחרונה התקיימו ב59% מבתי הספר התיכוניים לבנות איזה שהיא פעילות של אלומה שמספקת מידע על הצבא.
כ70% מהבנות שמתגייסות נמצאות במסגרות שהן יחסית מוגנות.
מכיוון שיש גידול של בנות שמתגייסות, אנחנו כל הזמן מחפשות עוד ועוד תפקידים (גם לבנות החזקות, וגם לבנות עם נתונים חלשים יותר) שיהיו במסגרות מוגנות יחסית.
בסוף המושב דברה בוגרת שירות לאומי ולאחר מכן קצינה בצה"ל (בוגרת ברוריה).
בדבריה בוגרת הש"ל הסבירה על השירות שלה. בתוך דבריה היא עמדה על כך שבנות מגיעות לשירות לאומי בלי שהן מבינות שמעתה הן צריכות לדאוג לחיים הרוחניים של עצמן (תפילות, לימוד תורה וכד'). הרבה בנות פוגשות בבעיות הלכתיות במסגרת השירות, והן לא יודעות למי לפנות.
הרבנית רחל קרן:
דברים שנאמרו ע"י תלמידותי (במדרשת עין הנציב):
-        האמירות המכלילות ("אסור לבנות", "כל הבנות") מאד מפריעות לבנות – "לא רואים בנו כבת אדם".
-        מוסדות החינוך הדת"ל לבנות מאד מגוונות – ישנן כאלה שמתנכלות לבנות שהחליטו לגייס, ישנן בנות שהתגייסו ללא הכנה משום שלא הכירו אפשרות של מדרשה/מכינה וכד'. ישנן כאלה שמורות בבתי הספר שירתו בצבא ומעודדות אותן לכל בחירה שהבת תקבל.
-        בנות מרגישות ש"ההצהרה" היא שקר. ישנן בנות שכלל לא מתאים להן להתגייס, אבל בגלל שהן לא מוכנות להצהיר הן מתגייסות.
-        אחד הדברים שמטריד מאד את הבנות זה השפה בצבא.
-        בנות לא מרגישות שמעריכים אותם: מדוע הבנים המתגייסים כל כך מוערכים ע"י החברה הדתית (גם אם הם לא עושים משהו חשוב בצבא), ואילו בת שעושה שירות הרבה יותר משמעותי (לפעמים) לא מוערכות.
-        ישנן בנות שנאמר להן או שהן מקבלות שדר שבזה שהן בחרו להתגייס הן כבר הוציאו את עצמן מהציבור הדתי.
מושב ב' – היבטים הלכתיים
הרב עמית קולא:
התייחס ראשית לדברי המשנה ואח"כ הרמב"ם ש"כלה יוצאת מחופתה" – קרי, האשה משתתפת במאמץ המלחמתי.
לאחר מכן, דן בשאלת האיסור לאשה לשאת נשק מדין "לא יהיה כלי גבר על אשה". מספר טיעונים נטענו כנגד האיסור הזה. הב"ח מסביר שהאיסור "לא יהיה כלי גבר" תלוי במטרת הלובש. בנוסף, באחרונים נכתב כי לנשים מותר לשאת כלי נשק לצורך הגנה. חלק מחכמי דורינו דנים באיסור זה לא כאיסור פרטי, אלא כהכוונה שההלכה מבקשת ליעד לאשה.
חכמי דורנו שעסקו בסוגיית גיוס נשים לצבא כנראה הגיעו למסקנה שאי אפשר להצביע על איסור הלכתי ברור בדבר. על כן נאמרו על ידם טענות שונות, שנראה שהן כולם יוצאים מנקודת ההנחה ש"הדבר פשוט לא ייתכן".
סיכום:
-        נשים משתתפות במלחמת מצוה
-        נושא נשים בנשיאות נשק
-        בירור אידיאולוגי: האם נשים מתאימות לצבא?
-        תשומת לב לרקע השונה של המתגייסות
-        שמירת הצניעות וטוהר המחנה
-        זהירות בכבוד הרבנות
-        תפקיד המחנכות והמחנכים – איך גורמים לבנות לקבל החלטות לא בוסריות בקשר לעתידן.
-        ליבון מרכיבי ההנעה – מה המוטיבציה של המתגייסות?
הרב שמואל אליהו:
באתי לכאן כי אני חושב שכולנו צריכים לשבת באותו בית מדרש. איך מרגיש האדם הפשוט כשקבוצת רבנים א' מפרסמת פסק הלכה כזה והקבוצה השניה מפרסמת הפוך – מה הוא אמור לעשות עם זה?
הבנות צריכות ללכת לפי פסק הלכה ולא להרגיש שהן הולכות נגד ההלכה.
כמעט כל הפוסקים, כפי שהציג הרב עמית, סברו שלא ייתכן שנשים יעסקו במלחמה. ולאמיתו של דבר גם המקורות שמהם רואים שבנות משתתפות במלחמה, הנשים אינן משתתפות כלוחמות אלא כתומכות בלבד.
אבל, כפי שאמר הרב נריה זצ"ל, גם אם היה כתוב "כי תצא למלחמה אתה ובתך" היינו פוסקים הפוך. המציאות בצבא אינו פשוט. כל מי שהיה בצבא יודע זאת. וזה עמדתם של כל שדרת הפוסקים. מי יעז לצאת כנגד כל שדרת הפוסקים?
זאת ועוד, עד כמה שקראתי, בכל צבאות העולם אין שירות חובה לנשים, חוץ מישראל. גם בישראל, בשעת מלחמה הנשים הלוחמות ככלל לא עברו את קו הגבול ולא השתתפו ב"עזרת ישראל מיד צר". כך שבסופו של דבר ההכשרה של הבנות כלוחמות לא מגיע למיצויו.
האם הבנות הדתיות מצליחות לשמור על עולמן הרוחני בצבא? ממחקר שאנחנו ערכנו בעזרת גב' מינה צמח הן לא שומרות על עולמן הרוחני, בניגוד למחקר (הלא מוסמך, לדבריו) שפרסמה עמותת אלומה.
לסיכום, לפי דעתי, דעת ההלכה היא חד משמעית.
היוהל"ן: אני מזמינה את הרב לראות את השירות המשמעותי שהבנות עושות. לדעתי, לדבר על כלל הבנות בהכללה הוא פוגע. צריך לבוא לראות. לא הכל מצוין, אבל מציעה לראות את העובדות.
הרב שמואל: אני לומד מהצבא בעיקר מהילדים ומהתלמידים שלי. כשחייל מספר לי שהוא שומר לבד בלילה על הגבול יחד עם חיילת, הרי שלדעתי זה לא רק פגיעה בצניעות אלא גם פגיעה בביטחון. הטבע האנושי לא השתנה מאז שהייתי בצבא. אני מעריך את המאמצים שהצבא עושה, אך זה לא אומר שהתוצאה מוצלחת.
הרב צבי קורן: הרב שייך לקבוצת רבנים שמובילים את הקו הקורא לבנות לא להתגייס. אני מבקש שכשאומרים את זה לבנות, לא להגיד "כל הרבנים אומרים כך" – הבנות יודעות שזה לא נכון. בנוסף, אמרו לבנות שמה שהן יעשו זה נגד ההלכה, וזה נותן להן את התחושה שהן הולכות נגד התורה. אפשר להגיד שאסור, ולשכנע שאסור, אבל לא להגיד לבנות שהן הולכות נגד התורה.

הרב שמואל: אני משתדל להגיד "רוב מוחלט" או "רוב ככל". 

13 תגובות:

אלחנן אמר/ה...

שאלה לרב שמואל אליהו: כבר לפני עשרות שנים נחלקו הפוסקים בענין שירות לאומי. רובם ככולם (כניסוחו) אסרו זאת לחלוטין, ומיעוטם התירו. מה אמור האדם הפשוט לעשות עם זה?

אגב, כפי שניתן לראות בקישור הזה:
http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=4443
הרב אליהו מסתייג גם מרוב מסגרות השירות הלאומי (מנימוקים בלתי מבוטלים) ובכל זאת מסקנתו היא שהנושא רגיש וכל מקרה לגופו וכו'. אם כך, מדוע יש להתנגד לשירות צבאי באופן גורף, הרי ישנם הבדלים גדולים בין תפקידים ומסגרות שירות שונות.

טוביה שלמה בר אילן אמר/ה...

אולי רוב הפוסקים אסרו שירות לאומי, אבל למעשה כל הפוסקים מלפני כמה עשרות שנים אסרו גיוס.

גם היום, לפי מה שידוע לי, אין פסק 'מסודר' של אחד מגדולי הפוסקים כיום המתיר גיוס. (לא 'הוראות שבעל פה', או 'שמועות', אלא משהו מסודר וברור).

(גדולי הפוסקים = אלה שפסקיהם ההלכתיים מקובלים וידועים בשאר מקצועות התורה, כמו שבת, כשרות וכדו', פירסמו ספרים בנושאים הלכתיים וכן הלאה)

טוביה שלמה בר אילן אמר/ה...

אגב, אלחנן, האם רוב הפוסקים אסרו שירות לאומי התנדבותי? נדמה לי שחלק מהם התיחסו רק לשירות לאומי חובה..

נתנאל אמר/ה...

איני מבין מה פירוש המשפט רוב/כל הפוסקים 'אסרו' גיוס בנות לצה"ל, מקובל כיום כי אין גוזרים גזירות חדשות, ועוד מימי קדם גזירה שלא פשט איסורה בכלל ישראל - בטלה. מלבד זאת, כל זמן שלא עמדו למניין, אין מושג של 'רוב'.

לענ"ד רבני 'בית הלל' לא רצו לעורר את הדובים מרבצם, ולכן לא התייחסו לנושא, אבל הדברים פשוטים. מי שרוצה לגזור גזרות חדשות, מוטב ויגזור על עצמו, ולא על הציבור.

כל זה בלי להתייחס לעצם נושא של גיוס בנות לצה"ל.

אלחנן אמר/ה...

טוביה, מובן שהאוסרים התייחסו גם לשירות התנדבותי. בשיטוט מהיר מצאתי את זה (ראה ביחוד את דברי הרב יצחק יוסף):
http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=21690
אגב, עד כמה שאני מבין, גם הדיון לגבי שירות צבאי מתייחס לשירות התנדבותי.

נתנאל, עד כמה שאני מבין הרבנים הנ"ל לא רואים זאת כגזירה אלא כאיסור פשוט. לגבי המושג של רוב, אני לא בטוח שאין משמעות לרוב באף הקשר שהוא. בהקשר דנן, מכל מקום, מובן שנעשה בו שימוש שאינו במקומו(ואולי אף אינו הוגן).

טוביה שלמה בר אילן אמר/ה...

לעניות דעתי, ואני חושב שזה עולה בבירור מתוך הסוגיא לגבי 'טועה בדבר משנה', כל נושא שיש בו קונצנזוס מוחלט בין הרבנים, הרי הוא הלכה מחייבת. (הדוגמאות המקבילות: חשמל בשבת, איסור פילגש וכו'.)

RavTzair אמר/ה...

טוביה,
אני מקווה בימים הקרובים להתייחס בהרחבה לדברי הרב שמואל אליהו, אך לע"ע רק אומר שלענ"ד אתה משיב שלא ממין הענין.
איך משהו שאיננו הלכתי (בניגוד לחשמל בשבת, איסור פלגש וכו') יכול להפוך להיות "הלכה מחייבת"? זו הטענה שעליך להשיב עליה. או לחילופין, להסביר מפני מה אתה רואה בשאלת גיוס בנות לצה"ל ענין הלכתי.

נתנאל אמר/ה...

@טוביה, גם האיסור של הרבנות הראשית לגבי עליה להר הבית בזמן הזה הוא נושא שיש בו כמעט קונצנזוס מלא לאיסור, לפחות בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ועד השנים האחרונות. והנה פלא שמטבעות האיסור הלשוניים שמוזכרים לגבי נושא גיוס בנות, כמעט ואינם עולים לגבי נושא הר הבית (ובייחוד בשנים האחרונות), והדבר מתמיה לאור השוואתך בין נושא הלכתי שיש בו קונצנזוס, לבין המושג 'הלכה מחייבת'.

טוביה שלמה בר אילן אמר/ה...

רב צעיר: לא הבנתי מנין לך שחשמל בשבת הוא ענין הלכתי?
מעבר לזה, אני מסכים לטענתו של נדב שנרב שהוזכרה פה, שענין הצניעות קשור למידות, ולא בהכרח להלכה 'יבשה'. ובכל זאת, אני חושב שאם כל הפוסקים אוסרים משהו מגדרי המידות - זה הופך להלכה פסוקה. אני גם לא מבין למה לחשוב שאתה (כלומר, הרב המתיר) יותר חכם ומבין מכולם.

(אגב, פעם היתה לי הגדרה לקונסרבטיבי: אדם שהרב שלו לא מקבל את אחד הפסקים שלו כלגטימי (כלומר, שזה מבחינת הרב 'טעות בדבר משנה'). כל אחד מהרבנים המתירים למד בישיבה, או אצל רב מובהק. האם ראש הישיבה או אותו רב מובהק מתיר גם כן? האם הוא מסכים לפרסם את הפסק באופן ציבורי? אם לא - מדוע התלמיד מעז לעשות כך?)

נתנאל: אני לא יודע לגבי התקופה שהיתה (אני צעיר מדי..), ובהחלט יתכן שאז מי שעלה, עבר על איסור. כיום די לציין את הרב דב ליאור ואת הרב רבינוביץ', שניהם ממלאים תפקידי רבנות למעלה מ40 שנה, שניהם פרסמו ספרי הלכה חשובים, ושניהם מתירים באופן גורף לתלמידיהם. זה כבר 'שובר' את הקונסנזוס ההלכתי.

(אגב, מקור מענין לדיון שלנו אפשר לראות כאן: http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=27265)

אפרים אמר/ה...

תיקון מלל: בדברי הרב שמואל "חוץ מנשים" נראה דצ"ל "חוץ מישראל".
אפשר למחוק לאחר התיקון.

RavTzair אמר/ה...

אפרים,
תודה על התיקון. אני משאיר את הערתך, כדי שגם אחרים ילמדו לתקן אותי.

אליהו אמר/ה...

אשתי היא קצינה דתיה בצה"ל.
אני אשמח לשמוע את כלל הרבנים וביחוד את היוהל"ן המכובדת שטוענים שהצבא ערוך לבנות דתיות.
אני גם קצין בצה"ל וברוב מוחלט של הבסיסים שהייתי אין חצאיות ב'.
אשתי בכניסתה לבה"ד 1, כמעט חויבה לעבור למכנס. רק בזכות התעקשות שלה ועזרה מקצין לוגיסטיקה דתי היא השיגה חצאית.
היא היתה הקצינה הדתיה היחידה במחזור שלא נשברה, ולא היתה מוכנה לעבור למכנס.
אני יכול להביא עוד עשרות דוגמאות.
לפני הדיון ברמת האידיאל מה בנות דתיות צריכות לעשות, קודם נכשיר את הקרקע בצורה פראקטית.

אבי אמר/ה...

אם לא יהיו בנות דתיות בצה"ל אף אחד לא יביא חצאיות. אם כמה בנות דתיות יגישו קבילה ומפקדים יינזפו, מהר מאוד הכל יתיישר.