יום חמישי, 30 בינואר 2014

התחדשות בהלכה או חרבן ההלכה?

הערב התקיים ערב בנושא "התחדשות בהלכה או חרבן ההלכה?" בעירנו מודיעין, בשיתוף המחלקה לתרבות יהודית בעירייה, נאמני תורה ועבודה וגשר ההלכה. הערב נערך לכבוד צאת ספרו של ד"ר מאיר רוט, על משנתו של הרב אליעזר ברקוביץ'. דבר בקצרה הרב ד"ר צחי הרשקוביץ' על משנתו של הרב אליעזר ברקוביץ'. לאחר מכן התקיים פאנל עם הרב ד"ר מיכאל אברהם והרב פרופ' נריה גוטל בהנחיית הרבנית רחל שפרכר. הנה דברים שרשמתי (לא כתבתי כל מה שנאמר. אני מקווה שתפסתי את עיקרי הדברים.):


הרב מיכאל אברהם:
אפשר לסכם שכולנו נגד "חורבן ההלכה", אז כנראה שאנחנו צריכים "התחדשות בהלכה", אז צריך להגדיר מהי "התחדשות בהלכה". ההגדרה היא כנראה: "שינוים והתאמות". ולכן הכותרת צריכה להיות "שינויים בהלכה – התחדשות ההלכה או חורבן ההלכה?".
אך גם הכותרת של "שינויים בהלכה – התחדשות או חורבן?" היא בעייתית. הדיון לא צריך להיות למה יגרום שינויים בהלכה. הדיון צריך להיות האם נכון לעשות שינויים. אם צריך, אז יהיה אפשר לדון אם זה יביא להתחדשות או לחורבן. ובעצם גם הנזק והתועלת צריך להישקל רק אחרי שנדע אם זה אפשר או לא אפשר.
אז יש שלוש רמות:
א.      האם נכון לעשות שינויים?
ב.      האם ניתן לעשות שינויים?
ג.       מה תהיינה התוצאה?
השאלה הראשונה: האם צריך לשנות?
יש שיטות הסוברות שלא, כי ההלכה ירדה מסיני. ההלכה מושלמת, ולכן אין מה לשנות.
אך התחושה היא שכן. יש תחושת חנק ומצוקה בהרבה מאד תחומים (המינון עולה עם הזמן, ולדעת הרמ"א הוא עולה בקצב אקספוננציאלי). העולם משתנה, הערכים משתנים בקצב מאד מהיר, וההלכה צועדת בקצב שלה. הפער בין ההלכה לבין הסביבה גדל. לכן, לא בגלל הרפורמים או בגלל רצון לפרוק עול, אלא מסיבה אובייקטיבית, שהפער ההולך וגדל גורם לתחושה שצריך לשנות.
[ציטוט נבחר: "הרוצה להיתלות, יתלה באילן גדול"]
תחושת החנק אינה רק תחושה של "ההלכה מכבידה עלי בעולם המודרני", אלא תחושה שאיננו יודעים מה רצון ה' לדור שלנו. אם חלקים בהלכה מבוססת על הנחות מדעיות שהיום אינם רלוונטיים, אז צריך למצוא מה ההלכה הנכונה לדור שלנו, מה הקב"ה רוצה מאתנו היום.
כמה דוגמאות:
-          מעמד האשה, טב למיטב טן דו, ועוד.
-          בליעה בכלים.
-          הרחקת ג' חדשים בין פטירת הבעל לנישואין חדשים.
-          יו"ט שני
-          נוסח התפילה
-          קטניות
השיטה האומרת שצריך לשמור על המסגרת, יכולה להתקיים כל עוד הבעיות קטנות. אך התחושה היא שאנחנו כבר נמצאים במקום שהמסה של הבעיות הופכת להיות קריטית. במצב כזה צריך "לשנות פרדיגמה".
ההלכה איננה אוסף של הנהגות, ההלכה קובעת לכל מציאות כיצד יש לנהוג. אין טעם לשמר את הנוהג עם המציאות משתנה.
בקיצור לשתי השאלות הבאות:
האם אפשר לשנות? בקצרה: לא. הרמב"ם קובע שדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. אין לנו דבר כזה. בדרבנן צריך בי"ד גדול בחכמה ובמנין. זה בודאי שאין לנו.
אך זה לכאורה קצת פשטני. השינויים קורים כל הזמן.
מה יהיה תוצאות השינוים? האינסטינקט אומר שאם נשנה הכל יתפרק. אין לזלזל במחיר הזה. אבל עוד יותר צריך לעמוד על המחיר של חוסר השינוי. הרבה יותר אם הדבר הנכון הוא לשנות.
לסיכום: מי שטוען שאין לשנות – חובת הראיה עליו להסביר מדוע החשש מפני התוצאות היא מוצדקת מספיק בכדי למנוע תהליך של התחדשות ההלכה.

הרב נריה גוטל:
אני מסכים לרוב ועיקר מה שהרב מיכאל אברהם אמר.
נקודת המוצא של הנושא הזה הוא שיש מצוקה עם חוסר התחדשות ההלכה. ללא ספק העדר חידוש בהלכה הוא חורבן ההלכה. זה לא חידוש של ימינו. ההלכה – הולכת ומתקדמת. זו עובדה.
אנחנו נמצאים ב"נכות הלכתית". אין ספק שאם היתה סנהדרין בימינו ההלכה היתה נראית אחרת. אין לי שום ספק שאם היתה סנהדרין בימינו לא היתה היום יום טוב שני של גלויות.
לא נכון להלכה להשתנות חדשות לבקרים (בדומה לחוקי היסוד), על אף שההלכה צריכה להיות דינמית.
בקום המדינה טען ליבוביץ' שאין לשו"ע מה להציע לנושא הריבונות היהודית במדינת ישראל. הרב נריה חלק עליו וסבר שגם בנושא הריבונות יש לדמות מילתא למילתא. ההלכה הלכה בעקבות שיטת הרב נריה והפוסקים מאותגרים חדשות לבקרים כיצד לחדש בהלכה ע"י דימוי מילתא למילתא. זהו גם חידוש בהלכה.
יש חידושים בהלכה שהם אפשריים ורצויים, אפשריים ולא רצויים, ולא אפשריים:
יש נושאים שאפשריים ורצויים: לימוד תורה לנשים, נושא שעלה לאחרונה: הסכמי קדם נישואין, יחס לחרשים וכו' וכו'.
בארה"ב התיר מנהל לתלמידותיו לענוד תפילין בתפילה – אפשרי? כן. רצוי? לדעתי, לא.
גם איחוד הניסוחים בתפילה הוא אפשרי אך לדעתי לא רצוי.
יש שינויים לא אפשריים: יו"ט שני של גלויות, מוקצה בשבת, ועוד.
נקודה אחרונה: "חתימה ספרותית". כפי שרב אשי ורבינא הם חותמי התלמוד ולאחריהם כולם היו מחויבים לתלמוד, כך אנו מחוייבים לחתימה הספרותית של הרמב"ם והשולחן ערוך.
האתגר של החדשן הוא גם בנושא של דימוי מילתא למילתא, אך גם במחויבות לחתימה הספרותית.

לאחר סבב שאלות מהקהל רשמתי את הדברים הבאים של הרב מיכאל אברהם:
קצת השלמות לדבריי דלעיל: חד משמעית שאני חושב שהרבה שינויים הם אפשריים. למרות הכללים של הרמב"ם על דבר שבמניין ובי"ד גדול, בכל הדורות נעשו שינויים וניתן לעשות שינויים. במקום שתקנה תוקנה על סמך טעות (לא על שינוי) – אפשר לשנות. כשהתקנה גורמת לחילול השם – אפשר לשנות. יש עוד כללים, אך חשוב לצייר את המסגרת: אם נכון לשנות, לא תמיד אפשר לשנות אך הרבה פעמים אפשר לשנות.
מה ההבדל בין ההצעות שלי לרפורמים: לא מעניין אותי. אם ההצעות שלי נכונות – אז זה מה שצריך לעשות, בין אם זה רפורמי או לא. אם הם צודקים – אני אהיה אתם. [לזה הסכים גם הרב גוטל]
חולק על דברי הרב גוטל שצריך מחויבות לחתימה הספרותית של השולחן ערוך. הגמרא הוא מנדטורי, אך לא השו"ע. צריך לחזור חזרה לפסיקה מסדר ראשון.



[נימה אישית: הערב היה מאד מעניין. הציבור היה רב יחסית. אבל, למרות הנושא שהוא לדעתי בוער, רוב הציבור היה מבוגר יחסית ומאד אשכנזי. צעירים היו מועטים (הגם שזה התקיים ב"עיר הצעירים" מודיעין) וספרדים/מזרחיים היו עוד יותר מועטים. אינני יודע אם זה קשור לכך שכל הדוברים היו אשכנזים, אך זה מה שעיני ראו. האם הנושא הזה לא מעניין ספרדים? האם אפשר בכלל לדבר על "ספרדים" כיום כקבוצה שמעניין אותם או לא מעניין אותם משהו? אינני יודע.] 

13 תגובות:

טוביה בר אילן אמר/ה...

מפריעה לי ההתיחסות להתחדשות מול חורבן כאילו הדברים הם בידינו או בעיקר בידינו
יש אלפי פוסקי הלכה בעם ישראל, בארץ ובתפוצות, פסיקה של פוסק הלכה אחד, ואפילו פוסק הלכה גדול, לא באמת גורמת להתחדשות או להשתנות.
גם אם הרב מיכאל אברהם חושב שראוי לפסוק פסיקה מ'סדר ראשון' ואפילו אם הוא עושה זאת בעצמו, ונניח שיש לו סמכות לכך, מסופקני האם יש לכך השפעה משמעותית על סדרי הפסיקה. זה נראה לי יומרה גדולה לחשוב שזה יביא את השינוי המיוחל (?).

RavTzair אמר/ה...

הרב מיכאל אברהם אמר שבנוגע לכל נושא צריך לדון אם השינוי הוא נכון, אם הוא אפשרי, ולאחר מכן מה יהיו תוצאותיו (התחדשות או חורבן?).
לא הבנתי את דבריך. גם אם פוסק אחד יחדש כהלכה או שלא כהלכה זה עלול להביא לחורבן (אצלו, אצל שומעי לקחו וכד').

רועי אמר/ה...

רציתי ללכת ושכחתי.
היתה התייחסות משמעותית לגישה ההלכתית של הרב ברקוביץ'?
הרב מיכאל שינה את דעתו ממה שכתב פה:
http://ravtzair.blogspot.co.il/2011/07/blog-post_03.html לגבי דינים דאורייתא? ובכלל?

ועוד הערה, השינויים כולם הם לכיוון הקולא. מה עם החמרות (לדוגמא איסור חשמל גורף מדאורייתא)

RavTzair אמר/ה...

אתה גם לא ספרדי, אז זה לא היה משנה :)

הרב צחי הרשקוביץ נקדים ודבר על משנת הרב ברקוביץ, גם באמצע הוא דבר כמה מילים בנושא, אך הרב מיכי והרב גוטל לא התייחסו כלל לברקוביץ (היו מהקהל שהתרעמו על כך).
אני לא חושב שהרב מיכי שינה את דעתו, פשוט לא היה לו מספיק זמן להרחיב. מה שהוא ניסה לומר, אם הבנתי נכון, זה שיש כללים ויש יוצאים מן הכלל לכללים. כך או כך זה לא פוטר אותנו משאלת "האם אפשר לשנות?" ולתת תשובה טובה ומספקת לשאלה זו.

לגבי דבריך על קולא וחומרא דווקא היתה התייחסות. הרב מיכאל (וגם הרב גוטל אמר דברים דומים) התנער מהחלוקה של קולא/חומרא ואמר שהוא לא מעוניין לעשות חיים קלים, הוא מעוניין לעשות את הדברים הנכונים. זאת ועוד, שהוא מאמין שהבסיס לעבודת ה' זה כפיפת הרצונות שלנו לרצון הבורא (גם ובעיקר כשזה לא נוח לנו).
כך גם כשהוא דיבר על תחושת המחנק, הוא הדגיש שהמחנק איננה שקשה לשמור על התורה/ההלכה בעולם המודרני, אלא על כך שההלכה לא מבטאת נכון את רצון ה' בעת הזאת.

אלחנן אמר/ה...

מאחר שהערב הוקדש לר"א ברקוביץ, כדאי אולי לצטט מדבריו לגבי 'החתימה הספרותית' ולגבי פסיקה בימינו (מאמרים על יסודגות היהדות, הוצ' שלם, 184-186, בדילוגים רבים):

"במהלך הדורות פקד את התורה שבעל פה אסון. עם חלוף הזמן, מה שנועד להיות תורה שבע"פ הועלה יותר ויותר על הכתב ... התולדה הסופית של תהליך זה היתה כמובן השו"ע.
איש לא היה אשם בכך, אך הדבר היה אסון רוחני ממדרגה ראשונה ... בכך שנאלצנו להפוך את התורה שבע"פ לתורה שבכתב חדשה, הפכנו אנו לקראים של אותה תורה שבכתב חדשה, שנכפתה עלינו מכוח נסיבות חיצוניות ... זהו המחיר ששילמנו על שימור זהותנו והישרדותנו כיהודים.
עם זאת, כיום אנו עומדים לנוכח אתגרים חדשים וחסרי תקדים ... רבות מן התבניות שירשנו דולפות, ואינן מסוגלות להכיל באופן בר משמעות את החיים שנפלו בחלקו של בן דורנו. מה שנחוץ לנו הוא לשוב על עקבותינו, לשוב להלכה המקורית, לגלותה מחדש ... מפעל מעין זה כרוך בסיכונים, וצריכים אנו להתפלל לא-להים שינחה אותנו".

ובספרו 'ההלכה כוחה ותפקידה' (עמ' קצב-קצג) כתב:
"הרמ"א פוסק שהאיש הרגיל לכעוס ולהוציא אשתו תמיד, כופין אותו להוציא. הוא אף מביא את דעתם של הי"א, הסוברים שהמכה את אשתו כופין אותו להוציא. כדאי לראות כיצד התשב"ץ דן בבעיות מעין אלו ... הדבר השני שיש להסיק מתשובתו של התשב"ץ הוא שבשאלות אלו ... ההחלטה תלויה בסברא, ועל כן אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".
פורמלית אין כאן פסיקה נגד הרמ"א, אבל ברור שהרב ברקוביץ רואה כעיקרון המנחה את דברי התשב"ץ שהביא: "ואע"פ שיש בתשובת גדולי האחרונים ז"ל שאין כופין בזה כלל, אנן לאו קטלי קני באגמא אנן, ומלתא דתליא בסברא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".

לגבי הערתו של רועי, שהשינויים הנידונים הם כולם לקולא, זו אכן נקודה כאובה. ואכן, הרב ברקוביץ קרא לפוסקי ההלכה "לעסוק בפער החברתי, בשאלות של יושר ושל הגינות כלכליים, בסוגיות של מוסר עבודה ובבעיות של יחסי עבודה, באתיקה רפואית ואפילו בעניינים כמו חוקי תנועה" (במאמרים הנ"ל, עמ' 281). כל עצמו של עיסוק כזה הוא מחמיר, שכן הוא מכניס כללים לתחומים פרוצים מבחינה הלכתית.

RavTzair אמר/ה...

אגב, היה משהו שהרב גוטל אמר שלא הבנתי.
הוא אמר שברור לו שאם היה היום סנהדרין הם היו משנים לחלוטין את דיני מוקצה בשבת.
לא הבנתי למה.

אלחנן אמר/ה...

עוד הערה: ציטוט המדויק הוא "אם ביקשת ליחנק, היתלה באילן גדול" (פסחים קיב ע"א).

אמנם רש"י פירש "ליחנק - לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך", אבל האנלוגיה בין מיתה בחנק ל'נשמע לבריות' אינה מובנת.

מעניין פירושו של הרב דוד כוכב
(המקור כאן:
http://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=24249)
"ונראה לפרש איפכא, שמדריכו שלא יעשה כן כדי שלא יחנק, שלא יתלה שמועתו בחכם גדול אלא ידקדק בה אם אמת היא ... אם תתלה שמועתך בחכם גדול ותסמוך דעתך על דעתו לא תאבה לשמוע גם לכשיוכיחו לך שאינם מכוונים." וד"ל.

טוביה בר אילן אמר/ה...

מה שניסיתי להגיד, זה שהלכה זה עולם הרבה הרבה יותר רחב וגדול מאשר פוסק אחד כזה או אחר, גדול ככל שיהיה.

זה לא אומר שהשינויים לא יכולים להזיק או להועיל, אבל אני חושב שצריך קצת פרופורציות, הן בתיאור התועלות, הן בתיאור הנזקים, והן בעצם החשיבה ש'בידינו להשפיע על ההלכה'. המקסימום שבידינו זה לכתוב מאמר הלכתי באיזה קובץ תורני (או, למהדרין, ספר שו"ת) ומכאן ואילך, הכדור נתון ביד אלפי רבנים (שרובם הגדול, כלל לא קוראים את אותו קובץ או ספר).

במילים פשוטות - אולי תוכל להביא דוגמא לפוסק בן ימינו שהעמדה ההלכתית שלו גרמה ל'חורבן' או ל'הצלה' בצורה משמעותית? (מעבר להשפעה נקודתית של 'כאן ועכשיו')

RavTzair אמר/ה...

הרב אבי וייס

טוביה בר אילן אמר/ה...

אני לא יודע מה ההשפעה שלו ביהדות ארצות הברית, אבל אני חושב שההשפעה שלו ביהדות שומרת המצוות בארץ היא אפסית. ברור לי שהחרדים, הספרדים, ורוב החרד"לים בכלל לא שמעו עליו.. גם בארצות הברית, אני מניח שההשפעה שלו היא בגבולות ה'מודרן אורתודוקס'. קשה לי להבין מדוע השפעה שכזו נחשבת 'משמעותית'.
זה בדיוק הטענה שלי - הציבור הדתי לאומי הוא רק חלק מכלל שומרי ההלכה בעולם, והוא עצמו, בחלקו הגדול, די 'הולך בתלם' (כלומר, לא התחדשות ההלכה ולא אי-התחדשותה, ישפיעו על שמירת המצוות שלו).

אנונימי אמר/ה...

יהודה
הדיון מעורר אצלי מחשבות במנהרת הזמן של תחילת התנועה הרפורמית..
עיינו מה התוצאות שחוללה ביהדות גרמניה.
זו מחשבה של נגזרת שניה במשוואה המעריכית של מספר אנשים המנסים לאנוס את הלוקיקה המתמטית לתוך בית המדרש.. ואין כאן המקום להאריך

RavTzair אמר/ה...

יהודה,
שני הדוברים התייחסו לדבריך.

הרב טוביה,
אז כל מי שאיננו בסדר גודל של הרב עובדיה הוא חסר השפעה ולא משנה מה תוצאות מעשיו? נראה לי טענה מוזרה.

טוביה בר אילן אמר/ה...

הוא בהחלט חסר השפעה על 'עולם ההלכה'. כמובן בקהילתו ובמחוצה לה הוא בעל השפעה, אבל עולם ההלכה הוא הרבה יותר רחב מקהילה זו או אחרת.

זה דומה לדיבורים של הימין הקיצוני או השמאל הקיצוני על 'חורבן המדינה'. אפשר להזיק ואפשר להועיל, אבל להשפיע בצורה משמעותית על דברים כל כך גדולים זה מאד מאד נדיר