יום ראשון, 8 בספטמבר 2013

מניין ותיקין קהילתי בימים הנוראים

"אני מאמין שבדורנו גם האיש צריך לעשות מאמץ מיוחד כדי שאשתו תוכל לקיים את מצוות עשה שהזמן גרמן ולהעשיר את עבודת ה' שלה ואת עולמה הרוחני. הבעל יכול למשל להתפלל בראש השנה במניין מוקדם, ואחר כך לשמור על הילדים בזמן שאשתו מתפללת בבית הכנסת ושומעת תקיעת שופר כהלכתה על סדר הברכות." (הרב חיים נבון, גשר בנות יעקב, עמ' 70)
אין ספק שהימים הנוראים מציבים אתגר בפני בני זוג הנמצאים בשנות הפוריות שלהם. בניגוד לשבתות ושלוש הרגלים, שמוקד החג נסוב סביב סעודות השבת והחג, בימים הנוראים המוקד נמצא בבית הכנסת. במידה ויש לזוג ילדים בגילאים שאינם יכולים לשהות זמן ממושך בבית הכנסת בלא להפריע לסובבים, נגזר על אחד מבני הזוג, ובדר"כ זו האשה, להפסיד למעשה את עיקרן של הימים הנוראים.

אכן, פתרון אפשרי לפתרון הבעיה הזו הוא שאחד מבני הזוג יתפלל במניין מוקדם, ולאחר מכן ישמור על הילדים ויאפשר לחצי השני שלו ללכת ולהתפלל בנחת. אך גם לפתרון הזה יש גבולות. במידה ויש לבני הזוג, מלבד התינוקות, בנים בגיל שכבר יכולים לשבת בבית הכנסת זמן ממושך, אך לא יצטרפו לאב בתפילה מוקדמת, ולא מרגישים בנוח לשבת ליד האם בעזרת הנשים, נוצרת בעיה חינוכית.

אך השאלה בה אני מבקש לדון עתה הוא: במידה ונניח שתפילת הותיקין הוא פתרון טוב עבור יחידים, האם תפילת הותיקין גם מהווה פתרון טוב ברמה הקהילתית?

בטרם אמשיך, אני מרגיש צורך להדגיש שאני רואה יתרון גדול בתפילת ותיקין בראש השנה, וכמי שפקד מנייני ותיקין מדי שנה, עד לזמן בו נכנסתי לתפקד כרב קהילה, נהניתי מהם מאד.

ברגע שהופכים את מניין הותיקין לפתרון קהילתי, נוצרות בעיות חדשות. אחת מהן, היכן יתפללו נשות הקהילה?
בבית הכנסת הקבוע שלהם לא מתקיים מניין מאוחר, שהרי הקהילה הקדימה את התפילה לותיקין. בבית כנסת אחר בשכונה מוכרים כסאות רק לחברי העמותה ולאורחיהם. בבית הכנסת השלישי כולם מוזמנים, אך שם גם ככה יש עומס גדול בעזרת הנשים, שהרי מלכתחילה לא בנו את עזרת הנשים בגודל שווה לעזרת הגברים. ועתה, שיצטרפו קבוצה גדולה של נשים מקהילה אחרת, זה כבר הופך את עזרת הנשים לבלתי נסבל.

בעיה אחרת, בה כבר נגענו לעיל, היא מה עושים עם ילדים בגילאי בית הספר היסודי, ובייחוד בנים. ילדים בגיל שאינם יכולים להצטרף לתפילת ותיקין מתחילתה ועד סופה, ומאידך, כנראה לא יצטרפו לאמותיהם לישיבה דחוקה בעזרת הנשים הצפוף, מה עושים עם החינוך שלהם לתפילות הימים הנוראים? ואם במקרה של היחיד ניתן לסדר שהילד ישב ליד חבר וכד' בעזרת הגברים, ברגע שזה הופך לכמות גדולה של ילדים זה הופך לאתגר לא קל לפתרון.

ועוד לא אמרנו מילה על כך שברגע שהמניין מוגדר ככזה שנועד לתת פתרון לנשים, קצב ההסתכלות על השעון גובר, וזה כמעט בלתי נמנע שקצב התפילה והרצון לסיים מוקדם ככל האפשר גם יפגע באיכות התפילה.

אני לא חושב שהבעיות הללו לגמרי פוגעות באפשרות לקיים מניין ותיקין על מנת להוות פתרון קהילתי לרצונן של הנשים להשתתף בתפילות הימים הנוראים, אך אני כן חושב שלא ניתן להצביע על מניין הותיקין כפתרון האולטימטיבי ברמה הקהילתית. יש בה בעיות לא פשוטות, שצריך לתת עליהן את הדעת.

8 תגובות:

Micha Magen אמר/ה...

הבעיה קיימת אצל זוגות שיש להם ילדים בגילאים שעד שש או לכל היותר שמונה. בדרך כלל קהילות כוללות זוגות כאלה וגם רבים שאין להם עדיין ילדים או שכל ילדיהם עברו את הגיל הזה, וממילא אלה ימשיכו לבוא למנין הרגיל. לפיכך מנין הותיקין לא יהפוך למנין הקהילתי הראשי אלא לאחד משני מנינים שהקהילה מקיימת. זה יוצר אולי בעיות אחרות (איפה יתפלל הרב? האם ניתן לגייס מספיק בעלי תפילה, קריאה ותקיעה כדי לקיים שני מנינים ברמה גבוהה? מה ההשלכות על הלכידות של הקהילה?) אבל פותר חלק מהבעיות שהועלו כאן.

עזי אמר/ה...

מניין ותיקין הוא פתרון טוב אם יש בו מקום ראוי לעזרת נשים. הקהילה מתפצלת למעשה לשני מנינים, וכל זוג בוחר מי יתפלל במנין המוקדם ומי במאוחר - על פי גילאי הילדים, העדפות אישיות ושאר שיקולים. כך נוצרים שני מנינים שקולים.
אני מודע לכך שמעטות הן הנשים שחושבות לקום למנין מוקדם (בפרט כאשר הבעל נשאר בבית עם הילדים, או במיטה) אבל זה דבר שקל יחסית לשנות.

RavTzair אמר/ה...

שניכם יוצאים מנקודת הנחה שיש מקום לקיים בקהילה שני מניינים. אני יוצא מנקודת הנחה שאין מקום לקיום שני מניינים (ובטח שלא שני מניינים עם עזרת נשים).

אנונימי אמר/ה...

רעיון אחר - לקיים תפילה בזמנה והקהילה תעמיד מתוכה שמרטיפים/יות, בגיל מבוגר, שהם יתפללו בותיקין במקום אחר וישמרו על הילדים בזמן התפילה.
אפשר להשקיע בזה קצת כסף, מלבד לשמרטפים (בפתרון בעיית שכר שבת) וכן כיבוד לילדים. להביא ספרים וכד'. לעשות איתם תפילת ילדים ותוך כדי התפילה האחראים יכניסו אותם לתקיעות וכד'.

אבי אמר/ה...

לדעתי, ישנה סיבה נוספת להצלחת מנייני הותיקין - מדובר במניינים בהם באים נטו להתפלל. בגלל השעה המוקדמת וחוסר המריחה, מצליחים לשמור על ריכוז לאורך כל התפילה.
המניינים המאוחרים ארוכים, הרבה דיבורים ותוספות, וכשמגיעים לחזרת הש"ץ של מוסף הרבה אנשים כבר מעויפים..

אבי (אחר) אמר/ה...

אבי צודק, וזאת לדעתי הנקודה הכי חשובה. חלק גדול ממשתפי מנייני הוותיקין מוכנים לקום לפנות בוקר כי קצה נפשם במכירות, בעליות מוסיפים ובשאר מריחות. אם הוא יהפוך למניין רגיל, אנשים יצביעו ברגליים ויקימו מניין מאוחר (ומניין הוותיקין יחזור לגודלו הנורמלי ולסגנונו המקורי).

יואל אמר/ה...

מאז חתונתי הולך אני קבוע למנין ותיקין בראש השנה ויום כיפור מהסיבה הנ"ל.
בכל המקומות בהם הייתי - המניין תמיד איחד מספר קהילות (כלומר היה באיזשהו מקום באמצע) ותמיד התקיים במקום שאיננו בית הכנסת המקורי של הקהילה (אולם ביה"כ, מתנ"ס, לובי, מבני מוסדות חינוך).
כמו שנאמר - תמיד יהיו אלה שיתפללו במנין הרגיל (ילדים מעל גיל 6-8) ולכן איחוד קהילות והעובדה שעם מעט מאמץ תמיד מוצאים מקום - הופכת את מנין הוותיקין לפיתרון אידיאלי.
(ואת יום כיפור לארוך מאין כמוהו....)

מתיו אמר/ה...

במניין השוויוני שnקתיים בשכונה שלך ( גם בר"ה) יש אותו מקום גם לנשים וגם לגברים (עם מחיצה באמצע). נראה לי שה פותר כמה בעיות.
בברכה