קבורת צדיק עם רשע, מאת: הרב שמואל דוד

בעקבות המקרה המזעזע של הוצאת המת מקברו מטעמים לא ברורים, לפניכם תשובה של הרב שמואל דוד, רב העיר עפולה, בנושא קבורת צדיק עם רשע:

במס' סנהדרין (דף מו ע"א) שנינו על אדם שנתחייב סקילה: "לא היו קוברים אותו בקברות אבותיו, אלא שני בתי קברות היו מתוקנים לבית דין, אחת לנהרגים ולנחנקים, ואחת לנסקלים ולנשרפים". ובגמ' (דף מז ע"א): "לא היו קוברים אותו בקברות אבותיו, וכל כך למה? לפי שאין קוברים רשע אצל צדיק ... וכשם שאין קוברים רשע אצל צדיק, כך אין קוברים רשע חמור אצל רשע קל (רש"י: לפרושי טעמא דמתניתין מהדר, דלפי כך נתקנו שני בתי קברות, שאין קוברים נסקלים ונשרפים שהם רשעים חמורים, אצל נהרגים ונחנקים שהם רשעים קלים). וליתקון ארבעה קברות (רש"י: דהא נשרפים אצל נסקלים, קלים הם)? שני קברות גמרא גמירי (רש"י: הלכה למשה מסיני)".

צריך עיון מה באה ללמד ההלכה למשה מסיני, האם באה ללמד שיש רק שני בתי קברות להרוגי בית דין, או שמא רוצה לומר שאין קוברים רשע חמור אצל רשע קל, אבל בין שני חמורים אין צורך להפריד.

הרמב"ם לא הביא דין זה להלכה. ויתכן שהוא הבין שרשע קל ורשע חמור היינו נהרגים בבית דין, ומי שלא הוענש במיתה ע"י בית דין, אין לו דין רשע שאין לקוברו עם צדיק[1]. ועוד יתכן שאפילו אם רשע אינו דוקא כזה שהורשע בעונש מוות בבי"ד, אבל כיון שכיום אין לנו בית דין המטיל עונש, איך בכלל נוכל לומר שפלוני רשע, וכי יצא דינו בבית דין כרשע?

אכן הרמב"ן (תורת האדם, ענין הקבורה, הוצאת מוסד הרב קוק עמ' קיח) הביא דין זה והוסיף גם: "וכן צדיק בינוני אין קוברים אותו אצל חסיד גמור ומופלג", ועיין שם בראיה שהביא. וכך נפסק בטור ובשלחן ערוך (סימן שסב סעיף ה)[2]

ברם עיין בב"ח שם שכתב בשם אור זרוע כי: "צדיק היינו שמקיים את התורה כדינה, אבל חסיד היינו שמקדש עצמו במותר לו". ואם כן צריך עיון כלום יש כיום צדיק. ועוד יש לשאול: וכי יש כיום רשע, והלוא אין בינינו מי שיודע להוכיח, וכיצד נוכל להגדיר אדם כרשע, ועוד דמעשה התקופה בידיהם, שפרקו עול התורה מעל צוארם, ועוד דהוי כתינוקות שנשבו, ואם כן, אפילו שלא על פי הרמב"ם, וכי יש בידינו להגדיר צדיק או רשע? וממילא נפלה פיתא בבירא.

ועוד, בספר יוסף דעת (הובא בספר בית מועד פרק י' הלכה ז' בהערה) כתב: "אנחנו לא נדע לשקול מעלת הצדקות והחסידות... ולהעריך מעלת כל איש ואיש... וכבר אמרו ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה". ואמנם בשדי חמד (מערכת אבלות אות קסד) השיב על כך: "ופשיטא שצריך לדקדק בזה, ואם אין אתנו יודע... האדם רואה לעינים, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת". ברם מכמה סוגיות עולה שאין אנו יודעים קנה מידה של מעלה, וכגון: "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה". מי מאתנו היה מעלה על דעתו להכניס אורחים בשעה שהשכינה מדברת עמו? וכיון שמעשים בכל יום שקנה המידה שלנו מוטעה, צדקו הסוברים שאין מעלת האנשים בידינו כלל וכלל.

לסיכום:
1.ברמב"ם לא הובא דין מניעת קבורת רשע עם צדיק. ומשמע שאינו סובר כך, ויתכן הוא משום שלדעתו כאשר אין לנו בית דין סמוכים היכולים להרוג, ואין לנו גם בכלל בית דין שיגדיר את פלוני כרשע, אין לנו היכולת להגדירו כך, וממילא אין לאסור לקבור את אותו אדם עם צדיקים.
2.הרמב"ן, טור ושלחן ערוך הביאו הדין שלא לקבור רשע עם צדיק, אלא שגם על פיהם בלתי אפשרי להגדיר רשע, ואין גם צדיקים על פי הגדרת הב"ח. ועוד, שאיננו יודע להבחין מי צדיק ומי רשע.
3.כיון שקיום ההלכה הזאת לוקה בחסר, ומאידך המשמעות הצבורית, הפירוד בעם והכעס שקיום הלכה זו יגרור, על כן יש להמנע מלעשות חלקות נפרדות לשומרי שבת או לדתיים וכיוצא בזה.





הערות שוליים:

[1] בדומה בשו"ת חתם סופר (יורה דעה סימן שמא)–דגזרת הכתוב היא דוקא בהרוגי בית דין. אלא שהוא רצה ללמוד שהוא הדין בכל רשע אצל צדיק, וכתב דלמאן דאמר דלא דרשינן טעמא דקרא, אין לנו אלא גזרת הכתוב. ולפי דברינו אף אם דרשינן טעמא דקרא, רק למי שהורשע בבית דין, יש דין רשע!
[2] וכך סיים החתם סופר שם שהרמב"ם יחיד הוא, וכל הפוסקים חלקו עליו. אבל ראה בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה, אבן יעקב סימן כו) שאף על פי שהרמב"ם כנראה יחידאה הוא בזה, בכל זאת כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק, במקום שישנם עוד כמה צירופים.