יום חמישי, 2 באוגוסט 2012

הסיומים

בשעת כתיבת השורות הללו אני יושב בסיום הש"ס השלישי בו אני משתתף (לאמיתו של דבר, רוב הרשומות השבוע נכתבו בזמן שישבתי בסיומים), באופן סביל למדי, השבוע. הראשון היה של כלל לומדי העיר, בו השתתפו הרב ישראל מאיר לאו והרב אליהו בקשי-דורון, השני היה של הגרעין התורני במודיעין, בו השתתפו הרב דב ליאור והרב שמואל אליהו. והשלישי, הערב, של לומדי השכונה שהרימו בעזרת תורמים נדיבי לב סעודת מצוה להם, לנשותיהם ולחבריהם.

שלושת הארועים היו מכובדים מאד, ורבי משתתפים, ויחד עם השידורים החיים ברדיו וברשת של הסיומים הגדולים ביד-אליהו, טדי, בנייני האומה (למה אין אף אתר שמסקר את הארוע הזה עם תמונות, כמו שיש באתרים החרדים?), גבעת התחמושת וניו-ג'רסי, בהחלט עושים חשק להצטרף למעגל הלומדים ולהגיע לסיום הבא כשתלמודי בידי.

יש לי הערכה גדולה מאד ללומדי הדף היומי (וגם ללומדות), ובייחוד לאלה מתוכם שהם בעלי-בתים העובדים קשה ובכל זאת מוצאים את הזמן כל יום להקדיש ללימוד הדף היומי.

את הדברים הבאים אני רוצה לייחד ל"סיומים" הגדולים שכולנו ראינו השבוע, לא לסיומים הקטנים והפרטיים של קבוצות הלומדים.

מנהמת לבי אגלה, אני אישית לא נהנה הרבה מהאירועים המהודרים והיפים הללו. גם דברי התורה הנאמרים בהם אינם חידושים גדולים במיוחד. עם זאת, ממה שהצלחתי להתרשם, לפחות חלק מהנוכחים בארועים אלו כלל אינם הלומדים והמסיימים, אלא סתם עמך בית ישראל המעוניינים להתבשם מריח התורה. יתרה מזאת, אותם משתתפים ממש נהנים מהארועים הללו וזה מחזק אצלם את החיבור לתורה ולאביהם שבשמיים. לכן, ההתרשמות הגדולה שאתה יצאתי מהשבוע הזה היא השאלה: מדוע לא עושים ארועים כאלה לעיתים קרובות יותר?

לדוגמא, אפשר לעשות סיום לסדר נשים או נזיקין. סיום ללימוד ההלכה היומית, המשנה היומית וכד'. אינני כותב זאת כבדיחה. אני חושב שלא ניתן להכחיש את זה שישנו פלך באוכלוסיה שדווקא ארועים נוצצים מושכים אותם וגם נותנים להם מענה לצרכים הרוחניים שלהם. ואם כך, אז כדאי שמישהו ירים את הכפפה.

8 תגובות:

עידו רוט אמר/ה...

א. סוקר בשידור חי בערוץ 7.
ב. פלח אוכלוסיה ( אם כי פלך זה חידוש נחמד ביחס לבנ"א).

yitzchak אמר/ה...

אבא שלי לקח אותי בגיל 6 או 7 אי שם בשנות השמונים לבית כנסת הגדול בתל-אביב לסיום המשנה היומית. אני זוכר את החוויה של הנסיעה באוטובוס מבאר שבע לתל-אביב וחזרה ומהטקס עצמו כל מה שאני זוכר את החזן שהתפלל ערבית ולקח לו המון זמן לקרא קריאת שמע.
ולעצם קריאתך החשובה ליצור "טקסים" בעיקר כדי לחבב את לימוד התורה והתורה על עמך ישראל, אין לי ספק שהטקס ההוא השפיע על היחס שלי ללימוד תורה אז וכנראה גם היום.

Assaf Balbin אמר/ה...

עתה שבתי מבנייני האומה, מהסיום הסרוג.
מחד, במשקפים ציניות ראיתי את הרבנים שהושבו אחר כבוד בשולחן הנשיאות לקשט את הארוע.
מאידך חשתי התרגשות ואף לחלוחית בעיני בחלק מהטקס, ושמחתי שבני (8) בא עמי.
היה זה מעין מעמד "הקהל".

אנונימי אמר/ה...

האם זה לא יגרום לאינפלציה, וממילא לאיבוד הערך?

Shimon Soreq אמר/ה...

גם אני הייתי ב שלושה סיומים - של ש׳ס , של העיר בית שאן יחד עם קיבוצי העמק והערב בבנייני האומה. בכולם נהניתי אבל הארוע בבנייני האומה גרם לי להרגשה מאוד חמה של השתייכות. אני חושב שיש מקום לעוד ארועים כאלו שמגדירים את הזהות שלנו על בסיס של תורה למרות שזה כבר נדוש, כמה סיבובי ריקודים של ״כי הרבית״ מרימים את כולם לגבהים שמשאירים רושם אחר כך.
דרך אגב: למרות שדיברו בבנייני האומה על אחדות השורות, היתה משפחה מאוד משמעותית של ישיבות שלא שלחה נציגים מעבר לרב אבינר. אבל בעצם זה היה צפוי.

RavTzair אמר/ה...

אכן, גם אני דיברתי בשישי בבוקר עם מישהו שהיה עם ילדיו בבנייני האומה ונהנה מאד.
אני שמעתי קצת יותר מחצי שעה של שידור חי (ברדיו קול חי) מבנייני האומה ובהחלט היה נשמע מרשים ביותר.

נתנאל אמר/ה...

אני הקטן מעריך הרבה יותר את האירועים הקטנים, המקומיים והאמיתיים (של לומדי שיעור דף יומי במקום X), מאשר טקסים כלל־ארציים שלמעשה מרבית המשתתפים בהם כלל לא למדו את הדף היומי (שהוא מירוץ יומי מטורף וללא תוכנית חזרות נלווית, ואכמ"ל), ועל כן הם יותר אירוע גיבוש קהילתי־פוליטי, מאשר אירוע אמיתי של 'סיום מסכת' (ולא בכדי היו אירועים נפרדים של הציבור הספרדי, של הציבור החרדי ושל הציבור הדתי, בהתאמה לשלוש המפלגות הפוליטיות הנפרדות. באירועים אמיתיים של לומדי שיעור הדף היומי, לפחות באיזורי, ישנו אירוע משותף אחיד ללא הבחנות קהילתיות־פוליטיות).

יהדות וטקסים מרשימים הם שני דברים שלא הולכים כל כך טוב ביחד, לענ"ד, ועל כן טוב שאין טקסים כאלו לעיתים קרובות. התורה לא צריכה להיות בתחרות מול שוואקי וזמרים אחרים, היא בליגה שונה.

אפרים אמר/ה...

שלום,

אני חושב שלצורך הדיון יש להכניס כפרמטר גם את אופי ותוכן האירוע.

דוגמאות: המוזמנים, המקום, דברי פתיחה, כולל רבנים, הדוברים, שיעור, מוזיקה, ריקודים, טעימה/סעודה וכדו'.

אחד שאני מכיר שסיים, עשה בשבת האחרונה - ואתחנן נחמו - עם חבריו, שחלקם סיימו איתו, סעודה משותפת על משפחותיהם עם שיעור. התרגשתי לשמוע דיווח ממנו למרות שלא הייתי, ואני מניח שזה אירוע חשוב למשפחה, לחינוך ילדיו וגם לעצמו לחשיבות הלימוד, ולרצון להתחיל מחדש ולהמשיך.

אגב, בסופו של דבר, הורה שלא לומד בפני ילדיו ולא מראה להם את חשיבות הלימוד (ואין ספור לדוגמאות כיצד וא"א לפורטם כי רבים הם) ההשפעה מאירועים כאלה על ילדיו קיימת אך היא קטנה.