רפורמה ושמרנות

אני משתתף בפורום רבנים המתקיים בדואר האלקטרוני. לאחרונה עלה לדיון בפורום נושא שעלה גם כאן (קישור1, קישור2) לא מזמן: פסול נשים לעדות. תוך כדי דיון להוט, הנושא הפך עד מהרה להיות: האם יש מקום לחשוב שמעמד הנשים, בתחום הספציפי הזה, צריך להשתנות.

קיבלתי את רשותו של הרב דר' מיכאל אברהם לפרסם דברים שהוא כתב בנושא באותו הפורום. אזהרה אחת לפני קריאת דבריו: הדברים נכתבו כתגובה לרב אחר, באופן טבעי בצורה שכותבים בפורום, ולא כמאמר מסודר ושיטתי. עד כאן דברי, ומכאן ואילך דבריו.

אני מחוייב להלכה כפי שאני מבין אותה. אני מחוייב להלכה שקובעת שדינים דאורייתא ניתן לשנות בכל בי"ד ודינים דרבנן רק בבי"ד גדול בחכמה ומניין. אני מחוייב להלכה שלא חולקים על הנאמר בתלמוד (אלא במקום שהיה שינוי מציאות, כמו שעשו חכמים בכל הדורות).
אני בהחלט לא מחוייב להלכה כפי שמבינים אותה אחרים ממני (לפחות אחרי התלמוד), גם אם הם הרוב. אני לא מכיר חיוב הלכתי כזה. להיפך, אני מכיר חיוב הלכתי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, כלומר לפעול כפי העולה מעיוני שלי בסוגיות (וידועים דברי מהר"ל פט"ו מנתיב התורה, שהם נר לרגליי). כמובן אם בי"ד הגדול קובע משהו, זה מחייב את כולם, אבל לשמחתי אין היום בי"ד הגדול (בהרכב שהיה נוצר היום זה היה אסון וחורבן אמיתי).

אמנם בדין הציבורי הפומבי (כלומר בדיינות: חו"מ ואבהע"ז) אין מנוס מהאחדה, ואי אפשר שכל דיין יעשה מה שהוא רוצה, ואפילו לא מה שהוא חושב. לכן יש כאן מושגים כמו טעות בשיקול הדעת (שנקבעת על פי סוגיין דעלמא וכדו'), וכמו כל מערכת נורמטיבית היא חייבת לפעול על פי תקדימים ועל פי נורמות מקובלות גם אם הן לא נכונות בעיניי. זהו הערך של הוודאות במשפט שמקובל בכל מערכת משפטית מתוקנת. מה שאני יכול לעשות בהקשרים אלו הוא לנסות ולשכנע את האנשים לשנות את צורת החשיבה שלהם. אם אצליח אז הנורמות המקובלות ישתנו, ואני אשמח מאד. כל עוד לא הצלחתי, אני כדיין (היפותטי) מחוייב למערכת כפי שהיא (במגבלות מסויימות). אגב, בעניין הזה המערכת ההלכתית לא ממש מצטיינת (בעניין העקביות והליכה אחר נורמות קבועות), כך שהמצב דווקא מאפשר לי חופש לא מבוטל.

כל זה ביחס לדין הפומבי. בביתי אני עושה מה שאני חושב לנכון (זה לא כ"כ שונה מהמקובל, כי אני חורג מהנוהג הרווח רק במקום שברור לי שאני סובר אחרת, ומתחשב גם במנהגים). כך גם כששואלים אותי הלכה (אם כי אני מציין כשדעתי היא חריגה). בינתיים אני גם לא דיין, ואין לי שום כוונה להיות בזמן הקרוב (כי אני לא מזדהה עם המערכת, ואיני מוכן לפסוק כפי הנהוג בה. ולפסוק שלא כנהוג הוא בעייתי, וכנ"ל). ובכלל, לדעתי לא תיתכן מערכת ששופטת בפועל שאין לה מוסדות מוסמכים לעצב ולשנות את ההלכה. אם אין מוסדות כאלה ברקע, החזקת בתי דין נעשית בעייתית מאד.

ויותר קונקרטית, כיום לא אקבל עדות נשים כעדות פורמלית, אלא אעגן זאת בצורות שונות (כמו שנעשה בפועל בבתי הדין. שלצערי נוהגים נכון מהסיבות הלא נכונות). זהו חלק מהדין הפומבי.

לגבי הצלת גוי, אני אכן סובר שההלכה הכתובה בשו"ע בטלה ומבוטלת, ואני מסרב לתלות זאת בדרכי שלום וכדו'. הרי פרקטית כולם עושים אותו דבר, הכל שאלה של כותרות.

לסיכום, לצערי הרפורמה הצליחה לשתק כל יכולת התחדשות שקיימת בהלכה, וכיום האינסטינקט השמרני גורם לכולם להתקפד אוטומטית כשהם שומעים על הצעות לשינויים בהלכה. ואילו אני נגד תגובות אוטומטיות בכלל. לדעתי יש לבחון כל הצעה לגופה. ההתקפדות הזאת היא תופעה חדשה (בעוצמות הללו לפחות), ונראה לי שהיא אינה אלא תגובה לרפורמה. במילים אחרות, הם הצליחו להציג אותנו כשוטים מאובנים, והכל בזכות שיתוף הפעולה (הבלתי מודע) שלנו. הם מצליחים מעוד בחינה, שעצם ההתקפדות שלנו דוחפת אנשים לזרועותיהם כי הם באמת רואים שנדרשים שינויים בהלכה ובפועל הם לא נעשים. כתוצאה מזה אנשים נעשים רפורמיים או חילוניים, וכך הם מקילים בדברים שלא נכון להקל בהם, וכל זה בגלל החומרא דאתי לידי קולא שלנו. זו אותה טעות שעשו חכמים בזמן בו התחילו ההשכלה והרפורמה.

בהתנגדות האוטומטית הזאת לשינויים אין הבחנה והתחשבות בין סוגי שינוי, בין סיבות שונות לשינוי, ואוטומטית מתנגדים. פעמים רבות חכמים מאמצים את השינויים בפועל כי ברור גם להם שהשינויים מתבקשים, אבל מעדיפים להסתיר זאת ולפעול בצורות עקומות שונות ומשונות במקום לשים דברים על השולחן. וכל מי שמצהיר על כך שיש לשנות מייד מוגדר כרפורמי ולא מחוייב להלכה. כשלעצמי אני לא מתרגש מכותרות. מה שאני חושב זה מה שאני חושב, ואם מישהו מזהה זאת עם רפורמה, או עם נצרות, שיבושם לו. בעיניי זה לא נכון, אבל מדובר בסמנטיקה לא חשובה בעיניי.

אנחנו לא ערים לכך שהטכניקות העקומות הללו היו טובות לזמנים עברו, אבל כיום זה מחולל נזקים קשים (ואני לא מדבר רק על תדמית, אם כי גם זה לא שיקול זניח). אנחנו תקועים עם מערכת שהופכת פחות ופחות רלוונטית, גם בעיני הציבור הדתי עצמו. מדיניות הקפיאה והאיבון גורמת לאבדן רבים וטובים מישראל, ולדעתי נזקה רב עלתועלתה. ומכיון שזה גם לא אמיתי, איני רואה סיבה להיצמד למדיניות כל כך בעייתית. אבל כל עוד לא אשכנע את בעלי הדעה הנגדית, כנראה שנדונו כולנו לחיים כאלה. וה' הטוב יכפר.

והנלענ"ד כתבתי.