מדרש לפרשת ויחי

נעזר במדרש על מנת להסביר את פשט הפסוקים הקשים הבאים (בראשית פרק מח):

(טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

מה פירוש הדברים שיעקב אבינו אומר ליוסף? הפסוק השני "המלאך וכו'" די מובן, אך מה משמעות הפסוק הראשון? לכאורה יש כאן רק קריאה אל ה'?

המדרש כותב כך:

"ויברך את יוסף ויאמר" ר' ברכיה ואמרי לה בשם ר' יוחנן וריש לקיש. ר' יוחנן אמר: לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו. ר"ל אמר: לנשיא מהלך והזקנים לפניו. על דעתיה דר' יוחנן אנו צריכין לכבודו, על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודנו:

המדרש מסביר את המונח "התהלכו אבתי לפניו" - מה המשמעות של הליכה לפני אלוקים? המדרש מציע שתי אפשרויות: כצאן לפני הרועה או כזקנים לפני המלך. המדרש ממשיך ומסביר את ההבדל בין שתי האפשרויות. המלך מתכבד בזקנים, הוא זקוק להם על מנת שהוא ירגיש שהוא מלך. לעומת זאת, הרועה איננו זקוק לצאן על מנת להרגיש שהוא מנהיג, גם עם הצאן הוא איננו מנהיג גדול, אך הצאן זקוק לרועה אחרת הם פשוט יתעו בדרך "כצאן אשר אין להם רועה".

הנצי"ב מבאר בהעמק דבר (בראשית מח טו) שדברי המדרש נכונים בעיקר כלפי אברהם ויצחק. אצלם קיימות, אליבא דיעקב, שתי הבחינות המובאות במדרש: זקנים לפני המלך "שפרסמו את כבודו בעולם... שבמה שהזקנים הולכים לפניו מתגדל כבוד הנשיא" וצאן לפני הרועה "שפרנס הקב"ה אותם בהשגחה פרטית כרועה את צאנו" (הציטוטים מהנצי"ב). אך יעקב הוא רק בבחינה השניה - צאן לפני רועה. וזה הדיוק בדבריו של יעקב: "האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו" - פעמים כזקנים לפני מלך ופעמים כצאן לפני רועה, "האלקים הרועה אותי" - יעקב היה רק בבחינת צאן לפני רועה, כלומר הוא זכה להשגחה הפרטית אך לא .

הנצי"ב ממשיך ומסביר שהפסוק הבא מחובר לפסוק זה, והמילה "יברך" נסוב הן על "המלאך הגואל אותי" והן על שתי בחינות האלקים המתוארים בפסוק הראשון.

נמצא שיעקב מברך את יוסף שזרעו יבורך בשלוש בחינות של השגחה:

א. השגחה של זקנים לפני המלך, שהמלך מתגדל בהם.

ב. השגחה פרטית כצאן לפני רועה.

ג. שמירה מכל רע, כפי שכתב רש"י במקום: "מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי".

עוד נקודה למחשבה: האם במחלוקת זו של רבי יוחנן וריש לקיש לא שומעים הד ממחלוקתם הראשונה של ר"י ור"ל (בבא מציעא פד א):

יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא, חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה, אמר ליה: חילך לאורייתא! - אמר ליה: שופרך לנשי!

רבי יוחנן (צאן לפני רועה) מציע לריש לקיש להשתמש בכוחותיו על מנת להכנס תחת עולו של הקב"ה ולהיות כפוף לו, לעומת זאת ריש לקיש (זקנים לפני מלך) מציע לר' יוחנן להשתמש ביופיו כדי להשיג נשים - לכופף אחרים תחת חסותו.

לע"נ הקדושים הי"ד שמסרו נפשם להגנת העם והארץ ומתוך תפילה לשלום חיילינו ובני עמינו - "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים"