עוד על הרבנות הצבאית בזמן המלחמה

יומיים אחרי שפרסמתי כאן את סיפורו של הרב יצחק רונס על התנהלות אחיו הרב זאב רונס בעת כניסת הכוחות הקרקעיים לעזה, הגיע אלי סיפור נוסף של רב צבאי מאותם רגעים קריטיים של ערב הכניסה.

אם הבנתי נכון סיפור זה צוטט בתכניתו של ידידיה מאיר ברדיו קול-חי. מי שלא מצליח לקרוא, כדאי לשמור למחשב ע"י "שמירת תמונה בשם" ולפתוח באופן עצמאי (אם מישהו יכול להמליץ לי כיצד לפרסם דברים כאלו באופן שיהיו יותר קריאים, אשמח לשמוע).

ועוד באותו עניין, בעיתון ישראל היום מאתמול (יום א') פרסמה הכתבת הדס שטייף כתבה (ניתן לראות את העיתון כאן, הכתבה בעמ' 7) תחת הכותרת "קדושה בהמולת מלחמה":

מי שקולו וברכתו מלווים את החיילים הן בשטח והן בביה"ח הוא תא"ל אבי רונצקי הרב הראשי של צה"ל. זה התחיל בערב שבו קיבלו הלוחמים את ההוראה להיכנס לעזה. הרב רונצקי עבר בשקט בלי מלווים אמר מילה טובה הניח את היד על ראשם ובירך אחד אחד.
המבצע החל ובחלוף הזמן התחילו להגיע הפצועים. תא"ל רונצקי עבר בין הפצועים נעמד בין המשפחות בשקט שאל לשלומן והשרה קדושה וברכה בכל מקום שאליו הגיע. זוהי שגרת יומו. בלי אורות מהבהבים בלי פמליה ועם הילה גדולה שמאירה את פני החיילים.