ועוד על לימוד בעמידה ובישיבה

חלקים קודמים: כאן וכאן.

שימו לב למקור הבא (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א ד"ה א [ג] לריח):

ובית מדרשו של ר"א היה עשוי כמין ריס ואבן אחת היתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה, פעם אחת נכנס ר' יהושע התחיל ונושק אותה האבן ואמר האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון הברית.

בבית מדרשו של רבי אליעזר בן הורקנוס היתה אבן אחת. האם היתה זו אבן אחת בין הרבה כסאות? לא נראה כך. אך אם היתה רק אבן אחת, היכן ישבו התלמידים? 

האם לא נראה מדברי רבי יהושע שהתלמידים היו עומדים מסביב לרבם שישב על האבן ש"היתה מיוחדת לו לישיבה", כפי שהעם עמדו מסביב להר סיני?

רבי אליעזר הגדול הוא איש המסורה - "בור סוד שאינו מאגד טיפה". הוא רואה את תפקידו בהעברת המסורה מהדור הקודם לדור הבא. לצורך זה הוא יושב ודורש ומצפה מתלמידיו לעמוד מסביבו ולקבל את דבריו ככאלה שנתנו בהר סיני. 

מכאן גם נסיק את ההבדל היסודי בין לימוד בעמידה לבין לימוד בישיבה: לימוד בעמידה זה לימוד של קבלה. לעומת זאת, לימוד בישיבה זה לימוד של דיאולוג, לימוד שגם לתלמיד יש מה להוסיף על תורת רבו, לימוד של ערבוב בין הדורות. 

עוד על לימוד בעמידה ובישיבה

ראו גם: לימוד בעמידה ובישיבה

שימו לב למקור הבא מסיפור תחילת דרכו של רבי אליעזר הגדול בעולם התורה (פרקי דרבי אליעזר פרק ב):

היה רבי אליעזר יושב ודורש ואביו עמד על רגליו, כיון שראה שאביו עומד על רגל נבהל, אמר לו אבא שב לך שאיני יכול לומר דברי תורה ואת עומד על רגליך

כשקוראים את המקור הזה בעינים שלנו הדבר נראה ככיבוד אב פשוט - האב נמצא בעמידה והבן דואג לו שיהיה לו מקום לשבת.
אם מוסיפים את המקורות שראינו אודות לימוד תורה בעמידה שהבאנו בפוסט הקודם אולי צריך לתת את הדעת יותר לביטוי שאומר רבי אליעזר לאביו: "איני יכול לומר דברי תורה ואת עומד על רגליך". והלא ראינו שלא הרבה זמן לפני תקופת רבי אליעזר למדו תורה דווקא כשעומדים על הרגלים? ולדעה שהבאנו בשמו של ר' צדוק הכהן מלובלין היה זה עוד בתקופת רבי אליעזר שלמדו בעודם עומדים? 

אלא שכשהאב עומד על רגליו המשמעות היא שהוא תלמיד של הרב שיושב, כפי שכתב הרמב"ם: "ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים". על זה אומר לו בנו: "אבא! איני יכול לומר דברי תורה ואת עומד על רגליך" - אני לא הרב ואתה לא תלמיד שלי, אתה אבא שלי ואני הבן שלך - "שב לך".