ראו גם: בתי משפט או ערכאות?
לאחרונה יצא לאור גליון אמונת עתיך 96 (קישור). בשלב זה אני נמנע מלהתייחס לכתב העת המחודש בכללותו (אתם מוזמנים לעשות זאת בתגובות), בעז"ה נחזור לזה בעתיד.
לעת עתה אני מבקש להסב את תשומת לבכם למאמר, שעוסק בנושא שגם אנחנו עסקנו בו לאחרונה. המאמר "מערכת המשפט במדינת ישראל - מבט הלכתי תורני" של הרב דרור טוויל. עפ"י המופיע בתחילת הגליון הרב טוויל הוא ממכון משפט לעם, ראש הכולל ישיבת אפיקי דעת בשדרות.
כך כותב הרב טוויל (הדגש שלי):
רבנו בחיי מסביר את האיסור ללכת לערכאות כך:
לאחרונה יצא לאור גליון אמונת עתיך 96 (קישור). בשלב זה אני נמנע מלהתייחס לכתב העת המחודש בכללותו (אתם מוזמנים לעשות זאת בתגובות), בעז"ה נחזור לזה בעתיד.
לעת עתה אני מבקש להסב את תשומת לבכם למאמר, שעוסק בנושא שגם אנחנו עסקנו בו לאחרונה. המאמר "מערכת המשפט במדינת ישראל - מבט הלכתי תורני" של הרב דרור טוויל. עפ"י המופיע בתחילת הגליון הרב טוויל הוא ממכון משפט לעם, ראש הכולל ישיבת אפיקי דעת בשדרות.
כך כותב הרב טוויל (הדגש שלי):
נפסק בשו"ע (חו"מ סי' כו סעי' א):האם זה באמת מסתבר?
"אסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכאות שלהם (פי' מושב קבוע לשריהם לדון בו), אפילו בדין שדנים בדיני ישראל, ואפילו נתרצו ב' בעלי דינים לדון בפניהם, אסור. וכל הבא לידון בפניהם, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת מרע"ה."
אף על פי שדברי השו"ע נאמרו בקשר לדיינים גויים, מסתבר שדיינים ישראלים שמאמצים מערכת משפט נוכרית אינם עדיפים. אדרבא, נראה שמצב זה חמור יותר, שאנשים מישראל הולכים לחצוב להם בורות נשברים ולרעות בשדות זרים, ויש בכך הרמת יד חמורה יותר בתורת משה.
רבנו בחיי מסביר את האיסור ללכת לערכאות כך:
ושתי העבירות האלו החמורות יותר מן הרציחה, והן הגזל והחילול השם שתיהן נכללות בעון ערכאות של גוים, חילול השם, שהרי זה בודאי מחלל את השם ונותן כבוד לאחר ותהלתו לפסילים, והוא מייקר שם עו"ג להחשיב אותה, ואמר הכתוב כי לא כצורנו צורם ואובינו פלילים, כלומר שאויבנו פלילים כו'.
גזל, שכל המניח דיני ישראל ומוציא בערכאות של גוים ה"ז גזל גמור, ואינו חושבו לגזל, ועל כן אינו מחזיר, ולפיכך אין לו מחילה לעולם.
האם מי שהולך לדון אצל "דיינים ישראלים שמאמצים מערכת משפט נוכרית" מייקר שם עבודה זרה ומחשיב אותה?
האם המציאות שלנו, בה החוקים נקבעים ע"י נציגי העם בבית המחוקקים דומה במשהו למציאות שעליה דברה הגמרא והשלחן ערוך?
בהמשך המאמר חוזר הרב טוויל על הרעיון הידוע של משפט המלך, שעל פיו לדבריו ניתן לדון במשפט הפלילי בבתי המשפט של המדינה. כאן יש בעיה הגדרתית: אם בתי המשפט של המדינה הם חמורים מערכאות, איך הם הופכים להיות כשרים במשפט הפלילי? טענת משפט המלך יכולה להסביר איך יש לנו כיום רשות לדון בדברים שבהם נצרכים דיינים סמוכים, היא לא יכולה להפוך בית דין של עו"ג ללשכת הגזית.
טענותיו של הרב טוויל כמובן אינן חדשות. בדבריו הוא בעצם משקף את הטענה הרווחת בקרב הפוסקים מאז קום המדינה. תשפטו אתם אם לא הגיע הזמן קצת לרענן את הטיעונים.
האם המציאות שלנו, בה החוקים נקבעים ע"י נציגי העם בבית המחוקקים דומה במשהו למציאות שעליה דברה הגמרא והשלחן ערוך?
בהמשך המאמר חוזר הרב טוויל על הרעיון הידוע של משפט המלך, שעל פיו לדבריו ניתן לדון במשפט הפלילי בבתי המשפט של המדינה. כאן יש בעיה הגדרתית: אם בתי המשפט של המדינה הם חמורים מערכאות, איך הם הופכים להיות כשרים במשפט הפלילי? טענת משפט המלך יכולה להסביר איך יש לנו כיום רשות לדון בדברים שבהם נצרכים דיינים סמוכים, היא לא יכולה להפוך בית דין של עו"ג ללשכת הגזית.
טענותיו של הרב טוויל כמובן אינן חדשות. בדבריו הוא בעצם משקף את הטענה הרווחת בקרב הפוסקים מאז קום המדינה. תשפטו אתם אם לא הגיע הזמן קצת לרענן את הטיעונים.
