נתן אריאל

מן הסתם אתם מעוניינים לדעת האם מדובר ב'נתן' הנכתב בשני קמצים או ב'נתן' הנכתב בקמץ ופתח. ויש נפקא-מינה גדולה בין שתי הצורות: 'נתן' בקמץ-פתח זהו פועל כמו בפסוק "ה' נתן", לעומת זאת 'נתן' בשני קמצים זהו שם כמו נתן הנביא המקראי.

בטרם נענה על השאלה הזאת, נדבר מעט מעניין השם 'אריאל'.

המדרש אומר:

“עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל. עלה אריה זה נבוכדנאצר, דכתיב עלה ארי מסובכו, במזל אריה - עד גלות ירושלים בחודש החמישי, והחריב אריאל - הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד. על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל. יבוא אריה - זה הקב”ה, דכתיב ביה אריה שאג מי לא יירא. במזל אריה - והפכתי אבלם לששון, ויבנה אריאל -בונה ירושלים ה’ נדחי ישראל יכנס”.

בננו נולד במזל אריה בין עת נחרב אריאל ובין היום שבו אמור להיבנות אריאל [כך עולה מהמשנה בסוף מסכת תענית: אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים... וכן הוא אומר, "צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה--בעטרה, שעיטרה לו אימו ביום חתונתו, וביום, שמחת ליבו" (שיר השירים ג,יא): "ביום חתונתו", זה מתן תורה; "וביום, שמחת ליבו", זה בניין בית המקדש. יהי רצון שייבנה בימינו.].

לכאורה, לא ממש ברור מדוע בית המקדש מכונה "אריאל". העולה ממדרש זה (וכן הביאו בפירוש דעת מקרא על ישעיהו שם) הוא ש'אריה' פשוט מסמל חוזק וכח. לכן כל דבר שיש בו חוזק וכח מכונה אריה, כך גם בית המקדש כשהוא על עמדו מכונה על ידי הנביא אריה - אריאל. אך האריה יכול גם לסמל כוחות שאינם חיוביים כפי שמדגיש המדרש שאריה יכול להיות גם נבוכדנאצר. הימים שבין ט' באב לט"ו באב - בין החורבן לתקומה הם ימים המבטאים את המתח בין הכוח ההורס לכח של הבנין והקדושה, והשם אריאל מבטא את הכוח המיועד לשמש את הקב"ה.

את נתן הנביא אנו פוגשים לראשונה בשמואל ב' פרק ז' כשדוד נגש אליו עם הטענה "רְאֵה נָא, אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית ארָזִים וַארוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה". נתן הנביא אומר לו שהוא יכול ללכת לבנות "כי ה' עמך". לאחר מכן ה' מתגלה אל נתן ואומר לו לומר לדוד שהוא איננו יכול לבנות את הבית ורק בנו יבנה את הבית. המפרשים עומדים על כך שאין כאן שינוי בדעת ה' אלא שמלכתחילה נתן אמר מדעתו ולאחר מכן ה' אמר לו אחרת. רואים מכאן שנתן הבין מסברא שנכון שדוד יבנה את הבית. אך נשאלת השאלה: מדוע הקב"ה לא תיקן את נתן לפני שהוא טעה? מדוע הוא לא אמר לו במקום לומר לדוד שהוא לא יכול לבנות את הבית?

ייתכן וההסבר לזה מצוי בפעם השניה שבו אנחנו פוגשים את נתן, כשהוא נשלח ע"י ה' להוכיח את דוד על חטא בת-שבע והוא בוחר להמשיל לו את משל כבשת הרש ולהטיח בו "אתה האיש". הקב"ה הניח לנתן לטעות ולאחר מכן אולי גם לסבול בושה כשהוא היה צריך לבוא בפני דוד ולומר לו שהוא טעה, כדי שכעבור זמן יוכל נתן להתייצב לפני דוד ולומר לו "אתה האיש" - כשאני טעיתי ידעתי לבוא ולומר שטעיתי עכשיו אתה צריך לקום ולומר שטעית.

אנחנו מתפללים שלא ירחק היום ושמו של "נתן אריאל" יכתב עם קמץ-פתח כתיאור פעולה שכבר התרחשה בעבר. אך עתה, שמו ייכתב עם שני קמצים כדי לסמל שהדרך לבניין אריאל עובר קודם כל בהבנה שנכון לבנות עתה את בית המקדש, ביכולת לקום ולומר "טעיתי" כשצריך, ובדרישה לעמידה בסטנדרטים מוסריים נעלים. בעזרת תכונות אלו נזכה לראות בבניין אריאל.

יוסף שלום

ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד: (בראשית מו כא)

את עשרת שמות בניו של בנימין חז"ל דרשו באופן שהם קשורים כולם לאחיו של בנימין - יוסף:

בשעה שעמד יוסף עם בנימין שאליה אית לך בנין (=שאלו: יש לך בנים?) א"ל אין (=כן), א"ל כמה אמר ליה עשרה אמר ומה שמהון, א"ל הוה לי חד אח והיו מעשיו נאים ונעימים ונשבה ממני והוצאתי להם שמות לשם המאורע שלו, בלע שנבלע ממני, בכר שהיה בכור לי, אשבל שנשבה ממני, גרא שגר בארץ אחרת, נעמן שהיו מעשיו נאים ונעימים, אחי שהיה אחי ודאי, וראש שהיה לי לראש והוא ראשון של אחיו, שנאמר (דברים לג) תבואתה לראש יוסף, מופים שהיה יפה מאד בכל דבר, ושכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרו לו, וחופים שלא ראה בחופתי ולא ראיתי בחופתו, ושחיפו עליו דברים ואמרו (בראשית לז) חיה רעה אכלתהו, וארד שהיה דומה לורד, וארד על שם כי ארד אל בני אבל שאולה (בראשית רבה (וילנא) פרשה צד ד"ה ח ובני בנימין)

בקריאת סיפורי בראשית עולה תמונה ברורה שיוסף הוא התופש את המקום המרכזי במשפחת יעקב, לא רק כאהובו של יעקב אלא גם כדמות המרכזית שגורמת לסיפור המקראי להתקדם. חז"ל במספר מדרשים רואים ביוסף האחראי לכל מה שארע ליעקב:

וישב יעקב, כך אמרו חכמים אלה תולדות יעקב יוסף, התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף ובשבילו, כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל, התולדות הללו היו ממתינות עד שנולד יוסף, הה"ד (בראשית ל) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, כיון שנולד שטנו של אותו רשע ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה, מי מורידן למצרים יוסף, מי מכלכלן יוסף, הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף, הה"ד (תהלים עז) ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו נתן תהום קולו, גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף, א"ר יודן ב"ר שמעון אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף (בראשית רבה (וילנא) פרשה פד)

נראה שמה שעומד מאחורי מדרש זה, ובכלל בראייה של חז"ל את יוסף הוא דמות של אדם השואף כל הזמן להגיע לשלמות. חוסר ההסתפקות במצוי והנסיון לשאוף ולהגיע לרצוי הוא המוביל את יוסף. זה מה שמוביל את יוסף להביא את דבתם רעה של אחיו אל יעקב, כי הם לא עמדו בצפיות הגבוהות שהיו ליוסף, זה מה שהוביל את יוסף להצטיין בבית פוטיפר ובבית הסוהר ולא לשקוע בדכאון כפי שהמציאות היתה אולי מחייבת. הכשרון של יוסף לראות מעל המציאות אל תחום הרצוי הוא שהוביל את יוסף האח, והוא גם הוביל את יוסף השבט להיות זה שקורע את מלכות ישראל לשניים בימי ירבעם - שכן במקום להסתפק במצוי, מלך לא כל כך רצוי מבית דוד, רצה שבט יוסף להגיע ליותר. דבר זה גם נגלה לעינינו בבחירה של משה בשבט מנשה להיות ה"שוטר" של שבטי ראובן וגד בעבר הירדן המזרחי.

הסתכלות זו על יוסף היא כנראה מה שהובילה את חז"ל לכנות את יוסף במידת הצדיקות ולראות בו את המסמל את הספירה הששית - ספירת היסוד.

כנראה שלאורך כל ההיסטוריה, המנהיגים שהובילו לשינויים גדולים בעם היהודי ובעולם כולו היו אלו שלא היו מוכנים להסתפק בטוב ולראות את חצי הכוס המלאה, אלא אלו שראו את חצי הכוס הריקה והשתדלו בכל כוחם למלא את הכוס לחלוטין. תהליכים היסטוריים כאלו פעמים היו גם הרי אסון לעם ישראל ולכלל האנושות. הרצון של יוסף תמיד לשאוף למצב "הכי טוב" ולשלימות, זה רצון שדורש סייגים וגבולות על מנת שהוא באמת יוביל למצב שהוא יותר טוב ולא חלילה למצב שכולם נפגעים בדרך לשלימות הנשאפת. מכיוון שכך ראינו לנכון להוסיף ל"יוסף" גם את "שלום", על מנת למתן במקצת ולסייג את "קיצוניותו" של יוסף. בתקווה שכל שאיפה של יוסף לשלמות תהיה מתוך דרכי שלום ומתוך דבקות בקב"ה שהוא המלך שהשלום שלו.

בחיבור שמות אלו - יוסף שלום, אני רואה גם העלאה על נס את שני המאורות הגדולים לבית משאש, הרב יוסף משאש והרב שלום משאש זכר צדיקים לברכה. מנהיגים אלו ידעו להוביל את צאן מרעיתם באורח רוח, בשום שכל ומתוך ראיית התמונה הכוללת. תכונות שאני מקווה ליישם בדרכי, ובעז"ה להנחיל לבניי. [מומלץ להאזין להרצאה מרתקת על דרכם של רבני מרוקו מאת פרופ' מארק שפירא כאן].

שנזכה, אני ומשפחתי, לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובעבודה.

לרגל הכנסת בני, יוסף שלום, לבריתו של אברהם אבינו.